כפיית התושבים לבוא ולהשלים מניין

בס"ד

כפייה להשלים מניין

ברכות דף ו עמוד ב

אמר רבי יוחנן: בשעה שהקדוש ברוך הוא בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה – מיד הוא כועס, שנאמר: מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה.

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יא הלכה א: כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה בכל עת תפלה ומקום זה נקרא בית הכנסת, וכופין בני העיר זה את זה לבנות להם בה"כ ולקנות להם ספר תורה נביאים וכתובים.

הגהות מיימוניות: בתוספתא דבבא בתרא ומכאן פסק מורי רבינו ה"ה עיר שאין בה אלא עשרה ואחד מהן רוצה לצאת משם בימים הנוראים שכופין אותו לישאר או להשכיר אחר במקומו דכיון דהמנהג בכל תפוצות הגולה שאפילו מי שאין להם מנין שלם שוכרים אחד או שנים או יוצאים למקום אחר שיש שם מנין הוי דומיא דבית הכנסת וספר תורה ושאר דברים שכופין בני העיר זה את זה…

שו"ת מהרי"ק סימן קיג: ועל דבר שכירת המנין בימים הנוראים אני בעניותי איני רואה להכריח אם לא כשהם כבר שמונה או תשעה ואין חסר כי אם אחד או שנים כדמשמע מתוך תשובות מהר"ם ומביאה המרדכי בפרק קמא דבבא בתרא אמנם אם מנהג קבוע ומפורסם הוא במדינה שכופין להשכיר אפי' בחסרון דשלש או דארבע כדמשמע קצת מתוך דברי מהו' קלמן קיצנגן יצ"ו והר"ר משה מנדל יצ"ו פשיטא שיש להלוך אחר המנהג אם הוא קבוע ומפורסם כדפירשתי…

תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן רמג: הנה אהובי כאשר כתבת לי אם יש כח בבני היישוב שאין להם רק ה' או ו' לכוף זה את זה שישכרו מנין ויתפללו בעשרה תמיד, מה טוב ומה נעים היה הדבר מן הטעמים שכתבת. אמנם בתשובת מור"ם במרדכי פ"ק דב"ב ובהגה"ה במיימון משמע דלא כייפינן רק בימי הנוראים, וכגון שאין להם חסרים רק ב' או ג'. וכן דומה לי שאין המנהג בשאר השנה לכוף אא"כ יש מנין להם מיושב בעיר, כופין לשכור שליח צבור, או כגון ג' או ד' עשירים ויש להם תמיד משרתים ומלמדים למלאות המנין, בכה"ג כופין, ולא בעיר שיש בה רק ד' או ה' בני ברית.

 

שו"ת הריב"ש סימן תקיח: ועתה, הוגד לי ושמעתי: יש ביניכם, קצת אנשים: אחרי בצעם, לבם הולך. משכימי בבקר, שואגים לטרף, יסובו עיר למלאכתם, ולא יתנו לב ללכת בית התפלה, לקבל עליהם עול מלכות שמים, בתוך אחיהם. ולבקש מאל, אכלם. ובסבתם, נתפרדה חבילה, ואין די י', הצריכין לכל דבר שבקדושה. שוא להם, משכימי קום! שמו בשר זרועם; ומה', יסור לבם. ואולי הם שוגגים בזה: נדמו, מבלי הדעת. ולכן, תזהירו בהם, והודיעום מ"ש ז"ל (ברכות ו'): אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת וכו'. אימתי עת רצון? בשעה שהצבור מתפללין. וכן אמרו ז"ל: אין הקדוש ב"ה מואס בתפלתן של רבים. וכן אמרו: כל מי שיש בית הכנסת בעירו, ואינו נכנס שם להתפלל, נקרא: שכן רע. שנאמר: כה אמר ה': על כל שכני הרעים. ואין צריך לומר: באלו שהם צריכין להשלים לעשרה. ומדעתי: ישמעו לכם. כי מי שעמדו אבותיו על הר סיני, והוא מזרע אברהם, לא ירים ראש כנגד הרבים, בדבר כזה. חלילה! ושימו קנס ביניכם, מפשוט או ב' פשוטים: למי שלא יהיה בכל יום, בבית הכנסת, בשעת הנץ החמה. למען יהי' כל אחד ואחד, זריז להיות שם1 ושומע לי: ישכון בטח, ושאנן, מפחד רעה. ושלום לכם.

שולחן ערוך אורח חיים סימן נה: אין כופין להשכיר להשלים מנין, כי אם בימים הנוראים, וכגון שאין חסרים כי אם אחד או שנים, אלא אם כן מנהג קבוע ומפורסם בעיר לכוף להשכיר אפילו בחסרון ג' או ד'. אם יש מנין מיושבי העיר, כופין לשכור חזן. הגה: וכן במקום שאין מנין תמיד בבהכ"נ, כופין זה את זה בקנסות שיבאו תמיד מנין לבהכ"נ, שלא יתבטל התמיד.

משנה ברורה: בימים הנוראים – ר"ל אם יש ח' או ט' אנשים יכולים לכוף אחד לחבירו שלא להשאר פה להתפלל ביחידות אבל אם מי מהן רוצה לילך למקום אחר שיש בה מנין אין יכולין לכופו כלל… התמיד – כי כיון שיש מנין בעירם חל עליהם חובת המצוה. ובקהלות קטנות יש לכוף הבחורים והלומדים שילכו לבהכ"נ במקום שאין מנין תדיר כי זמן תורה לחוד ודוקא קהלות גדולות אז יש ללומדים להתפלל במקום לימודם שיש בלא"ה בבהכ"נ צבור משא"כ בקיבוץ קטן כזה. אחז"ל שר"א בא לבהכ"נ ולא מצא שם עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה כדי להוציא רבים ידי חובתם בקדושה מזה נלמוד דכ"ש שלא יתעצל האדם בטרחא בעלמא לקבץ מנין לתפלה וכמה גדולה היא מצות האיש שדירתו במקום קיבוץ קטן כשרואה לקבץ תמיד המנין כדי שלא יתבטל התמיד כי אפילו מי שהוא רק מעשרה הראשונים אחז"ל שנוטל שכר נגד כל הבאים אחריהם ק"ו בזה שהוא עמל לקבצם ג"כ ואחז"ל כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו.

ערוך השולחן: אך אם יש בהכ"נ אחר בעיר אין יכולין לכוף לבא דוקא לבהכ"נ זה…

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן טז: בדבר הביהכ"נ שחסר בימי החול איזה אנשים למנין ויש אנשים השייכים לביהכ"נ זה ובשבת הם מתפללין במנין בפני עצמם קודם לזמן שרוב בע"ב מתפללים בשביל זמן ק"ש ותפלה, ואין רוצים לבא בימי החול להמנין בביהכ"נ זה מטעם שאומרים שקשה לפניהם לבא משום שמתפללין בזמן הקודם כפי שטוב לפניהם והולכים בימות החול לביהכ"נ אחר שמתפללין בזמן מאוחר שטוב לפניהם, אם שפיר עבדי שעי"ז מתבטלת התפלה בביהכ"נ זה בימות החול, וגם יש שבשביל זה מתפללים הרבה ביחידות וגם לא באים לביהכ"נ…

הנה איתא ברמ"א… חזינן דאף באופן שאינו מחוייב לילך להתפלל שם מצד עצמו משום שצריך כל אדם להתפלל בצבור נמי משועבדין כל בני הכנסת לראות שיהיה מנין תמיד בביהכ"נ מצד דין ביהכ"נ, דאל"כ הא צריך כל אחד לילך לבית הכנסת כדי להתפלל בצבור מצד חיוב עצמו. ומטעם זה כתב במ"ב ס"ק ע"ג דבקהלות קטנות שיש שם בית הכנסת וביהמ"ד ורוצים הבחורים והלומדים להתפלל בביהמ"ד כי לבד ששם הם נמצאים ויותר נוח להם להתפלל שם, הא איכא מעלה גדולה להתפלל בבהמ"ד שקדושתו יתירה כדאיתא /או"ח/ בסימן צ' סעיף י"ח, ואיירי ודאי דבבהמ"ד יתפללו בעשרה, דבלא עשרה הא אף להי"א שברמ"א הוא רק למי שתורתו אומנתו ואינו מתבטל בלא"ה, שאין מצוין כל כך בזמננו, וגם במי שתורתו אומנתו מסיק הרמ"א שלא ירגיל עצמו לעשות כן, וא"כ איירי בעשרה, ומ"מ כדי שלא יתבטל התמיד בביהכ"נ אף שיהיה התמיד בעיר בבהמ"ד מ"מ כופין כדי שיהיה התמיד גם בבהכ"נ. וצריך לומר שגם בבהמ"ד ישארו מנין, דאם כשילכו לבהכ"נ לא יהיה מנין בבהמ"ד הרי בהמ"ד עדיף, ומה ירויחו כשילכו לביהכ"נ, ודוחק לומר דבבהמ"ד הא אף כשלא יתפללו בו יעשו בו מעשה קדושה בלמוד התורה ובבהכ"נ כשלא יתפללו בו הרי לא יעשו בו מעשה הקדושה שצריך להעשות בו, שלכן עדיף יותר לקיים התמיד בביהכ"נ, שלא מסתבר זה כלל, ולכן צריך לומר דאיירי דגם בבהמ"ד ישארו מנין, וכוונתו הוא לכוף שילכו מנין להתפלל גם בבהכ"נ כדי שלא יתבטל התמיד גם שם. וא"כ יש למילף מזה דאף שיש גם עוד ביהכ"נ שהולכים שם להתפלל צריכים אלו השייכים לביהכ"נ זה לראות שיהיה מנין בכל יום שלא יתבטל התמיד מביהכ"נ זה. אבל מאחר שהוא דבר קשה לפניהם להתפלל בשעה קדומה כזו יש לתבוע מהם רק להשלים המנין כגון כשחסרים שנים יתחלקו לשנים שנים או לימים או לשבועות כפי שנוח יותר שזה לא יקשה כל כך כשימצא לכל אחד מהם להשכים רק איזה ימים בחדש.