כסף מטהר ממזרים

בס"ד

כסף מטהר ממזרים

קידושין דף עא עמוד א: אמר ר' חמא בר חנינא: כשהקב"ה מטהר שבטים, שבטו של לוי מטהר תחילה, שנא': וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי וזיקק אותם כזהב וככסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה. אמר ריב"ל: כסף מטהר ממזרים, שנאמר: וישב מצרף ומטהר כסף. מאי מגישי מנחה בצדקה? א"ר יצחק: צדקה עשה הקב"ה עם ישראל, שמשפחה שנטמעה – נטמעה.

רש"י: מטהר השבטים – מיחסם. כסף מטהר ממזרים – המטומעים בישראל מחמת ממונם והוא גורם להם שיטהרו שלעתיד לבא אין הקב"ה מבדילם מאחר שנדבקו בהם משפחות ישראל הרבה. שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף – אותם שנטמעו מחמת עשרם וסיפיה דקרא והיו לה' מגישי מנחה בצדקה, צדקתו של הקדוש ברוך הוא היא, שאינו מבדילם אלא הואיל שנטמעו נטמעו, וריב"ל סבירא ליה האי מטהר לאו מבדיל פסוליהן קאמר אלא מטהרם ומכשירם כולם.

מאירי: כל שיש בו צד ממזרות אין פיסולו נפקע לעולם אא"כ ע"י נשואי שפחה כמו שהתבאר ומ"מ כל שלא נודע בבירור עד שלאורך זמן נתבלבלו הדורות ונתערבו מצד עשרם משפחות זו בזו עד שנשתנה הענין מודאי לספק אע"פ שעדין יש בדבר הרהורי קבלות ומסרת מזקנים וסרך ערער בענין מניחין אותן ועל כיוצ"ב אמרו משפחה שנטמעה נטמעה ועל כיוצ"ב ג"כ אמרו למטה ממזרי ונתיני טהורין לע"ל שמאחר שהותרו ע"י ספק הותרו לעולם ואף בזמן שהנבואה מבררת.

רי"ף מסכת קידושין דף ל עמוד א: רבי טרפון אומר יכולין הן ממזרים ליטהר כיצד ממזר שנשא שפחה הולד עבד שחררו נמצא הבן בן חורין רבי אליעזר אומר הרי זה עבד וממזר. גמ' א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר' טרפון ואיבעיא לן ר' טרפון לכתחלה קאמר או דיעבד קאמר ואסיקנא דלכתחלה קאמר ודוקא ממזר לשפחה אבל ממזרת לעבד לא דעבד אין לו חייס והיינו דאמר ר' יהושע בן לוי כסף מטהר ממזרים שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף.

הר"ן על הרי"ף: נראה שהרב אלפסי ז"ל היה מפרש אותה שהממזר יכול ליטהר בכספו שיקח שפחה וישאנה אבל אין נראה משמעותה כן בפ' עשרה יוחסין.

רמב"ן: כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לקרב ולרחק. משום פסולי עבדות וחללות קאמר. עבדים לפי שאינן מכלל ישראל, וחללים לפי שמטהר שבט לוי ואינן נדחין מקהל, ופסול עבדות קרוי טומאה ופסול כהונה קרוי רחוק… אבל פסול ממזרות ונתינות הלא איפסקא הלכתא כרבי יוסי דאמר שהן טהורין לעתיד לבא, ומשמע אפילו בידועים, דאילו באותן שנטמעו השתא נמי טהורין הם, שאפי' היודעים בהם אין מעידים בהם לפי שהם טהורין מן התורה. וכן משמע כל הסוגיא דרבי מאיר ורבי יוסי לאו במשפחה שנטמעה פליגי, אלא משפחה שנטמעה נטמעה דברי הכל.

הר"ן על הרי"ף דף ל עמוד ב: ותמהני דמדאמר רב יוסף אי לאו דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי הוה אתי אליהו ומפיק מינן צורני צורני משמע דפלוגתייהו בשאינן ידועין היא דאי בידועין מאי אתא לאשמועינן והיכי שייך למימר מפיק מינן אלא ודאי משמע דלר"מ יבא אליהו ויפסול אותן שהן מוחזקין אצלנו בהכשר.

קידושין דף עב עמוד ב: ת"ר: ממזירי ונתיני – טהורים לעת"ל, דברי ר' יוסי, ר' מאיר אומר: אין טהורים; א"ל ר' יוסי, והלא כבר נאמר: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם! א"ל ר' מאיר: כשהוא אומר מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם – ולא מן הממזרות; א"ל ר' יוסי: כשהוא אומר אטהר אתכם, הוי אומר: אף מן הממזרות… א"ר יהודה אמר שמואל: הלכה כר' יוסי. א"ר יוסף: אי לאו דא"ר יהודה א"ש הלכה כר' יוסי, הוה אתי אליהו, מפיק מינן צוורני צוורני קולרין.

רא"ש: א"ר יהודה אמר שמואל הל' כר' יוסי ובפסול מטומע שאינו ידוע איירי כדאמרינן לעיל משפחה שנטמעה נטמעה.

רמב"ם מלכים פרק יב הלכה ג: בימי המלך המשיח, כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, שנאמר וישב מצרף ומטהר וגו', ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל, הרי הוא אומר ויאמר התרשתא להם וגו' עד עמוד כהן לאורים ולתומים, הנה למדת שברוח הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס, ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם, שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני, אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה.

שו"ע אה"ע סימן ב סעיף ה: אבל אם נתערב בה חלל ודאי, כל אשה מהם אסורה עד שיבדוק, ואם נשאת תצא. וה"ה אם נתערב בה ספק ממזר או ממזר ודאי. הגה: וכ"ז דוקא למי שיודע בדבר. אבל משפחה שנתערב בה פסול, ואינו ידוע לרבים, כיון שנטמעה נטמעה והיודע פסולה אינו רשאי לגלותה, אלא יניחנה בחזקת כשרות, שכל המשפחות שנטמעו בישראל כשרים לע"ל. ומ"מ כשר הדבר לגלות לצנועין (כך משמע מהר"ן פרק עשרה יוחסין). ודוקא משפחה שנטמעה ונתערבה, אבל כל זמן שלא נתערבה מגלין הפסולים ומכריזין עליהם, כדי שיפרישו מהם הכשרים (שם בהגהות אלפסי).

יבמות דף יז עמוד א: מאי הרפניא? אמר ר' זירא: הר שהכל פונין בו. במתניתא תנא: כל שאין מכיר משפחתו ושבטו נפנה לשם. אמר רבא: והיא עמוקה משאול, שנאמר: מיד שאול אפדם ממות אגאלם, ואילו פסול דידהו לית להו תקנתא.

ספר א"ז חלק א סי' תרח: ונ"מ שיש להתרחק ממשפחו' שאינם ידועות כדפי' רבי' יצחק ב"ר שמואל זצ"ל דק"ל התם הלכ' למשיחא. ופי' דנ"מ הואיל והלכה כר"י שא"צ להתרחק מן המשפחו' שא"י הואיל שטהורים לעתיד ולדידי הואיל דסבירא לי דרבא פליג אדשמואל דפ' עשרה יוחסין וסבר כר"מ דאין טהורין לע"ל צריך להתרחק ממשפחו' שא"י.

ב"י: ואין לדחות דברי כל רבוותא דפסקי הלכה כר' יוסי מקמי א"ז ועוד דכיון דתלמודא קאמר סתמא א"ש הלכה כר"י ולא אייתי מאן דפליג עליה משמע דס"ל דהלכה כוותיה וההוא דרבא דיבמות איכא לפרוש' בענין דל"פ אדשמואל.

דרכי משה: ולכן מה שכתב ב"י אדברי אור זרוע דכתב דצריך להתרחק ממשפחות כו' ואין לדחות כל דברי רבוותא כו' אינו נכון דכל דברי רבוותא אינו אלא שאין צריך לרחוק רצה לומר לגלות אבל מכל מקום אסור לישא אשה ממנה ויש להתרחק ממנה היודע פסולה אלא שאין לחקור על זה אם אין פסולה ידוע כן נראה לי.