כניסה לחורבה

בס"ד

כניסה לחורבה

ברכות דף ג עמוד א

תנו רבנן, מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה: מפני חשד, מפני המפולת ומפני המזיקין…

 

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ה הלכה ו: וקובע מקום לתפלתו תמיד, ואין מתפלל בחורבה…

כסף משנה: ואף על גב דמשמע התם דאין נכנסין לחורבה אפילו שלא בשעת תפלה מ"מ כיון דלגבי תפלה אמרה אליהו כתבה רבינו לענין תפלה.

לחם משנה: קשה בדברי רבינו ז"ל למה כתב תפלה דמשמע תפלה דוקא ונראה לומר דלרבותא נקטיה דאע"פ שהוא בדרך וירא שמא יפסיקוהו עוברי דרכים כההיא עובדא דר' יוסי והוי אמינא דיכנס בחורבה קמ"ל דלא יכנס.

לחם יהודה: דאפי' כשעסוק במצוה יש לו להתרחק מהחשד וגם מפני מפולת ומזיקין ולא יסמוך אהא דקי"ל דמצוה בעידן דעסקין בה מגינה וכ"ש כניסה בעלמא בלא תפלה דאינו נכנס…

מעשה רוקח: נראה לענ"ד דהוצרך לזה משום דהוה ס"ד דכיון שהוא מקום שאין דרך בני אדם להכנס שם הוה אמינא דאדרבא מקום הגון הוא ששם הוא מתבודד ומכוין בטוב תדע דמסתמא לזה נתכוון ר"י שהרי השיב לאליהו מתיירא הייתי שמא יפסיקוני עוברי דרכים.

 

בבא קמא דף כא עמוד א: אמר רב סחורה אמר רב הונא אמר רב: הדר בחצר חבירו שלא מדעתו – אין צריך להעלות לו שכר, משום שנאמר: ושאיה יוכת שער.

רש"י ישעיהו פרק כד פסוק יב: על ידי שאיית גלמוד שיהו הבתים שואין מאין יושב יוכתו השערים ע"י מזיקין.

 

שולחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיפים ה-ו: לא יתפלל… ולא בחורבה מפני חשד ומפני המפולת ומפני המזיקים.

משנה ברורה: שיחשדוהו שיש לו זונה מוכנת שם, ואם החורבה עומדת בשדה אין לחוש בה לחשד שאין זונה מצויה בשדה, וה"ה אם אשתו עמו ג"כ ליכא למיחש לחשד. ואם היא חורבה בריאה וחזקה ליכא למיחש בה למפולת. ואם שנים נכנסין בה אין לחוש למזיקין שלאחד נראה ומזיק ולשנים נראה ואינו מזיק ולג' אין נראה כלל אם לא במקום שידוע שרגילין שם מזיקין. ואבוקה כשנים וירח כשלשה לפיכך אם הם שנים מותר ליכנס בה אם היא בריאה וחזקה ועומדת בשדה.

שיורי ברכה יורה דעה סימן קטז: ומדברי הרמב"ם דתלי משום סכנה, מוכח, דאי הוי בחדתא ותרי אפילו פריצי יכול ליכנס, דאין שם סכנה לא משום מפולת ולא משום מזיקין. ומהש"ס מוכח דאפ"ה אין נכנסין, משום חשד… דחשד ליכא בסתם בני אדם שהם בחזקת כשרים,

 

תענית דף כ עמוד ב: רב הונא הוה ליה ההוא חמרא בההוא ביתא רעיעא, ובעי לפנוייה, עייליה לרב אדא בר אהבה להתם, משכיה בשמעתא עד דפנייה. בתר דנפק נפל ביתא. ארגיש רב אדא בר אהבה איקפד, סבר לה כי הא דאמר רבי ינאי: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס, שמא אין עושין לו נס, ואם תימצי לומר עושין לו נס – מנכין לו מזכיותיו.

רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יב הלכה ו: וכן אסור לאדם לעבור תחת קיר נטוי או על גשר רעוע או להכנס לחורבה, וכן כל כיוצא באלו משאר הסכנות אסור לעמוד במקומן.

פתחי תשובה יורה דעה סימן קנז ס"ק ג: ובספר תפארת ישראל על משניות פ"א דברכות מ"ג כתב דמ"מ מותר להכניס עצמו לספק סכנה היכא דלא שכיח היזיקא ומצוה דעסיק בה אגוני מגני וראיה מר"ע שהכניס עצמו לספק סכנה בנט"י שהיה סומך א"ע שלא יניחו שומר האסורים למות בצמא כדאיתא בעירובין דף כ"א ע"ש.

שו"ת משפט כהן סימן קמג: וכן אסור לעבור תחת קיר נטוי או על גשר רעוע או לכנס לחורבה, וכן כיוצא באלו משאר סכנות, שאלה הן ודאי רק חששות של סכנות, שמאות אנשים עוברים ע"ז ואינם ניזוקין, רק משום חמירא סכנתא החמירו, ובמקום חשש סכנה כה"ג כבר האריך בתפארת – ישראל על משניות ברכות פ"א מ"ג, הובא בפ"ת סי' קנ"ז סק"ג, שמותר להכניס עצמו לכל דבר מצוה, שודאי מדת חסידות איכא ואולי גם חיובא במקום הנוגע להצלת רבים.

צל"ח מסכת ברכות דף ג עמוד א: נלע"ד דשלשה טעמים נאמרו במניעת הכניסה לחורבה, תרי משום סכנתא דהיינו מפולת ומזיקין, וחדא משום חשדא, ועל הני דמשום סכנתא יש מקום לומר דלצורך מצוה שרי דשלוחי מצוה אינן ניזוקין, ואולי לא מיקרי כל כך דשכיח היזיקא למיחש אפילו במקום מצוה, אבל לטעם חשדא לא מהני מקום מצוה…