כמה זמן יש לטבול לפני העלייה?

כמה זמן ניתן לטבול לפני העלייה?

שאלה 1: לכמה זמן מועילה הטבילה שטבלתי בשביל לעלות להר הבית? האם אני יכול לעלות להר הבית על סמך טבילה שטבלתי לפני כמה ימים?

 

שאלה 2: שמתי לב שכתבת, שיש עדיפות לטבול ביום שלפני העלייה להר הבית, בשביל לא לעלות טבולי יום. אולם ראיתי שיש ממליצים לטבול בסמוך לעלייה להר הבית כמה שאפשר, ולא קודם לכן (ספר "אל הר המור" מאת הרב יצחק שפירא והרב יוסף פלאי, עמוד כג ועמוד קמז).

 

תשובה: כל זמן שאין חשש לטומאה מחודשת המחייבת טבילה, ניתן להסתמך על הטבילה הראשונה ולעלות להר הבית, גם אם עברו כמה ימים. ואכן, לענ"ד ההמלצה הנכונה היא לטבול ביום שלפני העלייה, ואין צורך בהסמכת הטבילה לעלייה.

 

הרחבת דברים:

  1. לאדם יש חזקת טהרה. דבר ברור ופשוט הוא, כי ברגע שהאדם נטהר, טהרתו קיימת ועומדת עד שייטמא. ואמנם, בזמן שהטהרה היתה חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום, המודעות לאופני הטומאה היתה יותר ברורה, אך גם כיום, כל זמן שאין לאדם סיבה ברורה לחשוש שמא הוא נטמא, אנו מעמידים אותו על חזקת טהרתו (וגם אשה הנטהרת לבעלה, אינה צריכה לחשוש ללא סיבה כל יום מחדש שמא היא נטמאה).

  2. לא כל שכבת זרע מטמאה בטומאת קרי. לפי הדעה המקובלת בפוסקים, לא כל שכבת זרע מטמאת, ובמקרה שברור כי לא היתה כל הרגשה בעניין זה, אין צורך לחשוש לטומאה, כפי שכותב הרמב"ם בהלכות שאר אבות הטומאה (ה,ד): "וכל שכבת זרע שאין גופו של אדם מרגיש בה – אינה מטמאה". ואמנם, הראב"ד במקום מעיר, שבגמרא ישנה אפשרות נוספת, לפיה יש לטמא גם במקרה שלא היתה הרגשה; אך כבר השיבו לדבריו מפרשי הרמב"ם, כי מאחר שרבא שהוא מאוחר לכולם, נוקט כמו האפשרות המקילה, הרי שכך היא ההלכה (כסף משנה); וכך אנו מוצאים שנוקטים רבים מהראשונים (תוספות הרא"ש נידה יד,א, וראה תוספות שם ד"ה רוכבי, ור"ש מקוואות ח,ד; ראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות סימן תתקפג), וכדעה זו מכריעים אחרונים רבים (ליקוטי הלכות לבעל החפץ חיים, נידה יח,ב; ערוך השולחן העתיד קלב,יא-טז; בעל ה"בן איש חי" בשו"ת תורה לשמה סימן תיא).

  3. ממה רוצים לחשוש? ההמלצה הנזכרת לסמוך את הטבילה לעלייה, מתבססת בעיקר על חשש לטומאת "מים חלוקים או עכורים", שהיא ראייה חריגה בהטלת מי רגלים, הנזכרת במשנה במקוואות (ח,ב), כמטמאה בטומאת קרי.

  4. "חלוקים או עכורים" – גזירה לעניין תרומה. בתוספתא למקוואות (ו,ד) מבואר, כי דין זה (יחד עם דינים אחרים שנאמרו במשנה לגבי טומאת קרי, כמו המהרהר בלילה ומצא בשרו חם, ועוד) אינו אלא גזרת חכמים, שנאמרה ביחס לאכילת תרומה אבל לא לעניין חולין – ודברים אלו מובאים בפירוש הר"ש על המשנה, ונפסקים להלכה ברמב"ם (אבות הטומאה ה,טו),ובמפרשי השולחן ערוך (אורח חיים סימן פח: מגן אברהם, רבי עקיבא איגר, משנה ברורה). ואמנם, המאירי בפירושו למקוואות שולל את דברי התוספתא, וכותב שאין הלכה כמותה, אך הפוסקים האחרונים אינם מביאים את דעתו בזה כלל.    

  5. האם החשש נאמר גם בעניינים אחרים? למרות דברי המגן אברהם הנזכרים, המגן אברהם עצמו כותב בשני עניינים אחרים, שיש לחשוש לטומאה זו – א. בנוגע לטבילה בערב יום כיפור, שעליו לטבול אף אם לא נטמא מאז טבילתו בערב ראש השנה (תרו,ח). ב. בנוגע לאכילת חלת חוץ לארץ על ידי כהן הטובל לקריו, שעליו לטבול בסמוך לאכילתו (תנז,ח). בדברי הראשונים ובדברי האחרונים שקדמו למגן אברהם, חשש זה אינו נזכר בנוגע לעניינים אחרים פרט לתרומה. ובאמת, אנו מוצאים בנוגע לטבילה לאכילת חלת חוץ לארץ, כי דעתו אינה מוסכמת (עומד על כך הפרי מגדים, על פי שיטת הראשונים המצריכים הערב שמש לאכילת חלת חו"ל – ר"ן, רמב"ן, ריטב"א ועוד, ומביא הרמ"א את דעתם ביורה דעה שכב,ה – שהם בוודאי אינם סוברים כמותו); וגם המשנה ברורה המביא את דבריו, כותבם בלשון "טוב ליזהר" (לשון שאינה מופיעה במגן אברהם), ונראה שנקט זאת כחומרא טובה בעניין, ובוודאי שלא כחיוב. גם החשש בנוגע לטבילה בערב יום כיפור, הנובע ממרחק עשרת הימים שבאמצע, אינו מוסכם (ראה באליה רבה תרו,ט שמי שטבל בערב ראש השנה ולא ראה קרי מאז, לדעת הרמ"א והלבוש אינו צריך לטבול בערב יום כיפור) – ודעת המגן אברהם מתבארת בדברי כמה מהאחרונים, כחומרא השייכת דווקא למעלת יום זה, שרוצים להחמיר בו בניגוד לשאר ימות השנה (ראה באליה רבה שם שתמה עליו והעלה אפשרות לתרץ כן, וכן באשל אברהם בוטשאטש או"ח סימן פח), ובדומה להנהגות חומרה נוספות הנזכרות ביחס לימים אלו (ראה למשל מה שהמגן אברהם מביא שם בסימן תרג בשם השל"ה, בנוגע לאכילת חולין בטהרה; והוא עצמו תמה על כך, שהרי כולנו טמאי מתים כיום).

  6. האם גם בהר הבית צריך לחשוש? בשו"ת מנחת יצחק (חלק ה סימן א וחלק ו סימן קלב) מביא כמה טיעונים מדוע לדעתו אין היתר להיכנס בזמן הזה להר הבית – והוא מעלה את החשש האמור, בנוגע למים חלוקים או עכורים. לדבריו שם, אם בערב יום הכיפורים החמירו, כאשר שם עצם הטבילה אינה אלא מדרבנן, בוודאי שיש להחמיר בנוגע לעלייה להר הבית, שם הטבילה היא מן התורה. ממילא, אם נאמר שאסור לטבול יום להיכנס להר הבית (כפי שסוברים כמה מהראשונים), הרי שלא תהיה אפשרות לעלות להר הבית כלל (אלא רק באופן של טבילה לפני השקיעה ועלייה מיד לאחריה – דבר שאינו מתאפשר כיום על ידי השלטונות). כמובן, שכל החשש בעניין זה אינו אלא מטעם חומרא, שהרי לא כל מטיל מים רואה מראה חריג המטמא, אלא שבעל המנחת יצחק מצרף זאת לסברות השונות אותן הוא כותב, כחיזוק לאיסור הקיים לדעתו, בעצם העלייה להר הבית (וכותב זאת בלשון חד משמעית, כאילו חומרה זו מהווה דין גמור). השוואת הטבילה להר הבית לטבילה לצורך טהרות נסתרת מכמה מקורות מהן עולה בבירור, שדין הטבילה להר הבית כטבילה לחולין (ועל כן אין צורך בכוונה לשם טבילה להר הבית; ואף לפני כניסה לעזרה רבים סוברים שאין צורך בכוונה – ראה בסוגיה ביומא ל,ב ובליקוטי הלכות שם), וכך כותב הגרש"ז אויערבאך כדבר פשוט, שאין צורך להחמיר בטבילה להר הבית, בדברים שנאמרו בנוגע לטבילה לטהרות (שו"ת מנחת שלמה תניינא ב-ג נח ג,ב).

  7. האם יש מקום לחשוש בכניסה לעזרה? ראייה ברורה כנגד דברי המנחת יצחק יש להביא, מעצם דינו של טבול יום – שאסור בכניסה לא רק לעזרה עצמה, אלא אפילו לעזרת הנשים. מאחר שלדעתו יש להחמיר בכניסה להר הבית בעניין זה, הרי שברור שיש להחמיר בזה גם בכניסה לעזרה, שקדושתה גדולה מקדושת הר הבית. ממילא לפי דבריו נצטרך לומר, כי לא תיתכן כל אפשרות עבודה במקדש של כהנים בעבודתם ולווים בדוכנם וישראל במעמדם, אלא אם ייכנסו כולם בערב אחרי טבילתם. ואמנם, בביאור דעתו נצטרך לומר, כי החומרה לא נאמרה בזמן שהדבר מתנגש עם מצוה מסוימת – אלא שמסיבות אחרות הוא סובר, שאין כיום מצוה בכניסה להר הבית. ממילא, אין מקום להבאת ראייה להחמיר מדבריו בעניין זה, למי שעולה כיום להר הבית, על פי מצוות התורה שנוהגות במקום כיום.  

  8. ההמלצה לעלות סמוך לטבילה ככל האפשר גורמת לנזקים. אדם שנמנע מלהטיל את מימיו בשעה שהוא צריך לכך, גורם לעצמו נזק רפואי, ועובר על איסורי "בל תשקצו" ו"לא יהיה בך עקר" (ראה בגמרא מכות טז,ב ובכורות מד,ב; ובשו"ע או"ח ג,יז ומשנה ברורה שם). ממילא, אם אנשים יחשבו שיש חשש טומאה בהטלת מים בין הטבילה לעלייה, ישנה סבירות גבוהה, שיהיה מי שיימנע מלהטיל את מימיו בשעת הצורך, וייכשל באיסורים אלו. זאת ועוד: כאשר אדם עולה להר הבית בשעה שהוא צריך לנקביו, יש מקום לומר, כי יש בזה פגיעה במורא המקדש הדרוש, וכפי שאמרו בירושלמי (ברכות ב,ג): "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלוהים – שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך" (וראה עוד ביאור בעניין זה בספרנו מורא מקדש פרק טו. ואנו ממליצים, כי על פי מידת האפשר, על האדם לבדוק את עצמו לפני עלייתו, כדי שהוא יוכל לעלות אל ההר בנקיות).

  9. הערה אחרונה בנוגע להעדפת חומרות. כאשר בפני אדם עומדות שתי הנהגות הנעוצות בחומרות הסותרות אחד את השניה, הרי שנראה כי דבר פשוט הוא, שעליו להעדיף את החומרה שיש לה יסוד ובסיס מן התורה – כמו במקרה שלנו, שמפשט פסוקי התורה (דברים כג,יב) משתמע, כי טבול יום אסור בהר הבית (אחרי שהגמרא בפסחים סח,א מבארת, שהמחנה המדובר בפסוק זה הוא הר הבית): "והיה לפנות ערב ירחץ במים, וכבוא השמש יבוא אל תוך המחנה". זאת, בניגוד לחומרת סמיכת הטבילה לעלייה, שאינה אלא מחשש שמא בשעה שהוא יטיל את מימיו, הוא יראה מראה של מים חלוקים או עכורים – שמראה זה בעצמו אינו כל כך מצוי; ואין המדובר בחשש מן התורה אלא רק מדרבנן, כאשר גם החכמים שהחמירו בזה, לא גזרו זאת לעניין עלייה להר הבית, אלא רק לעניין אכילת תרומה.