כמה אנשים צריך בשביל להקריב את הפסח?

בס"ד

 

כמה אנשים צריך בשביל להקריב קרבן פסח?

 

שאלה: בשנים האחרונות ישנם כמה אנשים המגיעים בערב פסח לכניסה להר הבית ומביאים איתם כבש בשביל הקרבת קרבן הפסח. לכאורה, בשביל להקריב את הפסח יש צורך בהשתתפות של לפחות חמישים אנשים בשלוש כיתות, כמובא בגמרא וברמב"ם, וכיצד אם כן מנסים לעשות זאת אנשים בודדים בלבד?

 

תשובה: החובה להגיע להקריב אינה תלויה במספר האנשים שידוע לנו כי הם מתכננים להגיע, ובכל אופן, גם אם לא הגיעו מספיק אנשים, להלכה ולמעשה יש להורות, כי ניתן להקריב את הפסח גם על ידי אנשים בודדים.

 

הרחבת דברים:

  1. מי שאינו מקריב את הפסח מחויב בכרת, וממילא השאלה שצריכה להישאל אינה על מי שמגיע, אלא דווקא על מי שאינו מגיע.
  2. לכתחילה, כל עם ישראל צריך להגיע, וממילא צריכים להיות הרבה יותר מחמישים אנשים במקום.
  3. שחיטת הפסח צריכה להיות בשלוש כתות כמבואר במשנה בפסחים (דף סד,א), על פי לימוד מהפסוק "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל" – שכל אחת מקבוצות ההקרבה מהווה כיתה – קהל, עדה, ישראל.
  4. בגמרא (שם עמוד ב) מבואר, כי רבי יצחק הבין שכל קבוצה היא בת עשרה משתתפים, והוא הסתפק אם שלושת הקבוצות צריכות להקריב יחד, או שמא יש לחלק ביניהם, והם יקריבו אחת אחרי השניה. מסיבה זו לדעתו יש להקריב בשלוש קבוצות של שלושים איש כל אחת (סך הכל – 90 איש).
  5. הגמרא מציינת שדי בחמישים איש בלבד, ששלושים ייכנסו ויעשו את הפסח, ואז עשרה יצאו וייכנסו עשרה במקומם, וכן פעם נוספת, שיצאו עשרה וייכנסו עשרה במקומם.
  6. הגמרא אינה אומרת שבלי חמישים איש אי אפשר להקריב את הפסח כלל, אולם הרמב"ם (קרבן פסח א,יא) פוסק שאין שוחטין בפחות מחמישים – "ואם שחטו כשר"; כלומר, בדיעבד השחיטה אינה נפסלת ויוצאים ידי חובת הפסח.
  7. יש גרסאות אחרות בגמרא, לפיהם די בשלושים אנשים שייכנסו בבת אחת, ובכל פעם יעשו עשרה מהם, בכל אחת משלושת הכיתות (ובין הכיתות יפתחו את השערים ויצאו עשרה ויחזרו) – כמובא ברבינו חננאל ובמאירי בשם יש מפרשים.
  8. דברי הרמב"ם על כך שאין לשחוט את הפסח בפחות מחמישים איש אינם מוסכמים, ורבים מהראשונים סוברים, שניתן לשחוט את הפסח גם על ידי אנשים בודדים.
  9. האפשרות שהקרבת הפסח תתבטל לגמרי היא אפשרות שאנו מאוד לא מעוניינים שתקרה. התוספות ביומא (נא,א) מביאים אפשרות, שהפסח יוקרב על ידי אדם אחד או שניים בלבד.
  10. בגמרא בפסחים (עח,ב) מופיעים דברי רבי נתן, לפיו יוצאים ידי חובת הפסח בהקרבת בהמה אחת בלבד: "מניין שכל ישראל יוצאין בפסח אחד? תלמוד לומר 'ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערביים'. וכי כל הקהל שוחטין? והלא אין שוחט אלא אחד! אלא מלמד שכל ישראל יוצאין בפסח אחד".
  11. דברים אלו נלמדים מאותו פסוק ממנו למדים על חילוק לשלוש כיתות; ויש מי שסובר שמקורות אלו חלוקים (צל"ח – הטוען שבזה הסתפק רבי יצחק, מהו הלימוד הנכון).
  12. אולם במכילתא לפרשת בא (מסכתא דפסחא פרשה ה) מופיעים שתי הדרשות, ומוכח, שדרשות אלו אינן חולקות; וכך מבאר הריטב"א לקידושין (מא,ב), שדברי המשנה הם רק למצוה, אבל יוצאים ידי חובה גם בפסח אחד (וממילא גם דברי הגמרא שדי בחמישים, היינו בשביל קיום המצוה). בכיוון זה מבאר גם המאירי, ששלושת הכיתות נאמרו רק לשם הסדר הטוב, אבל במקרה שאין מספיק אנשים ניתן לשחוט בכת אחת בלבד.
  13. גם ממפרשי הרמב"ם יש שכותבים, כי שלושת הכיתות לא נאמרו לעיכובא (קרית ספר). לפי הבנה זו נראה לומר בדעת הרמב"ם, שאין שוחטים כשאין חמישים, אלא מביאים עוד אנשים – אבל לא עלה בדעתו שלא יהיו יותר אנשים מזה, ובמקרה כזה גם הוא יודה שניתן לשחוט.
  14. גם אם נאמר שיש להסתפק אם לחשוש לפשטות דברי הרמב"ם בזה, הרי שכל עוד המדובר ביותר משלושים אנשים, זהו רק ספק-ספיקא, וברור שאין צורך לחשוש לשיטתו.
  15. הרב פערלא בביאורו לספר המצוות של הרס"ג (עשה נז) תמה על שיטת הרמב"ם, ומביא גם מהספר ארבעה טורי אבן התמה על הרמב"ם, ומביא כמה ראיות כנגד שיטתו, ומדקדק מדברי רש"י שאינו סובר כרמב"ם, ולדעתו, גם הגאונים ובעל הלכות גדולות לא סברו כרמב"ם.
  16. מאחר שראשונים רבים אינם סוברים כדעת הרמב"ם, וגם את דעת הרמב"ם ניתן לבאר באופן שלא יחלוק על שאר הראשונים (ובכל אופן לפי דעתו זה כשר בדיעבד), להלכה ולמעשה מסתבר להורות, שגם בכמות קטנה של אנשים, יש להקריב את הפסח.
  17. על פי הדברים הללו נראה פשוט, שאם יש אפשרות סבירה להקריב את הפסח, אין לאדם רשות להיפטר מלבוא בטענה שאין מספיק אנשים – ואדרבה, אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט!