כיצד סופרים את הקהל לדעת אם לעשות פסח בטומאה

בס"ד

כיצד סופרים את הקהל לדעת אם לעשות פסח בטומאה?

פסחים דף צג עמוד ב: איזו היא דרך רחוקה? מן המודיעים ולחוץ, וכמדתה לכל רוח, דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר: מאיסקופת העזרה ולחוץ. אמר ליה רבי יוסי: לפיכך נקוד על ה', לומר לא מפני שרחוק ודאי, אלא מאיסקופת העזרה ולחוץ.

רמב"ן במדבר פרק ט: כתב רש"י שהיה חוץ לאסקופת העזרה כל זמן השחיטה, והוא נרמז בנקוד כפי הדעת הזאת. ואני תמה עליו למה תפס לו שיטת רבי אליעזר, והנכון לתפוס בשיטתו של רבי עקיבא, מן המודיעים ולחוץ, וכן דעת האמוראים בגמרא…

רא"ם (על רש"י שם): ולא ידעתי מקום התימה מה הוא, שאם מפני שהלכה כרבי עקיבא מחבירו וכל שכן מרבי אליעזר, דשמותי הוא, שאני הכא דרבי יוסי, דנמוקו עמו, קאי כותיה…

פסחים דף צד עמוד ב: ורבי אליעזר אומר מאיסקופת כו'. ואף על גב דמצי עייל, ולא אמרינן ליה קום עייל. והתניא: יהודי ערל שלא מל ענוש כרת דברי רבי אליעזר! אמר אביי: דרך רחוקה לטהור ואין דרך רחוקה לטמא. רבא אמר: תנאי היא. דתניא, רבי אליעזר אומר: נאמר ריחוק מקום בפסח, ונאמר ריחוק מקום במעשר. מה להלן חוץ לאכילתו – אף כאן חוץ לאכילתו. רבי יוסי בר רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: חוץ לעשייתו. כמאן אזלא הא דאמר רבי יצחק בר רב יוסף: בטמאים – הלך אחר רוב העומדין בעזרה. כמאן – כרבי יוסי בר רבי יהודה שאמר משום רבי אליעזר.

רש"י: נאמר ריחוק מקום בפסח – או בדרך רחוקה לכם, ריחוק מקום במעשר – כי ירחק ממך המקום חוץ לחומת ירושלים אפילו פסיעה אחת… אלמא: איכא תנאי דפליגי בדר' אליעזר, ותנא דערל שלא מל פליג, ואמר דלא פטר ר"א אלא בעומד חוץ למודיעים, דלא מצינו למימר ליה קום עול. הלך אחר רוב העומדים בעזרה – אם רובן טמאין אף על פי שבחוץ ישראל טהורין הרבה – יעשה בטומאה, דדרך רחוקה היא לאותן העומדין מבחוץ, ואינן חשובין בעושי פסח, ובתר הני [שבעזרה] אזלינן.

מאירי: והלכה כר' עקיבא… מה שביארנו כמה פעמים שכל שרוב צבור טמאים עושין אותו בטומאה פירושו כל שרוב אותם שבעזרה שבאו לשחוט פסחיהם טמאים אע"פ שיש חוץ לעזרה רוב טהורים וזהו שאמרו בטמאים הלך אחר העומדים בעזרה.

ירושלמי פסחים פרק ז הלכה ו: רבי אימי בשם רשב"ל: להורייה הילכו אחר ישיבת א"י, לטומאה הילכו אחר רוב נכנסין לעזרה. מה בכל כת וכת משערין או אין משערין אלא כת הראשונה בלבד? א"ר יוסה בר' בון עד שהן מבחוץ הן משערין עצמן.

רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ד הלכה יב-יד: כיצד דוחה את הטומאה, הגיע זמנו של אותו קרבן והיו רוב הקהל שמקריבין אותו טמאין למת… אם היו רוב הכהנים הנכנסין שם בירושלים בזמן הקבוע טמאין יעשו בטומאה.

רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ז הלכה ו: כיצד משערים הפסח לידע אם רוב הקהל טמאים או טהורים, אין משערין בכל האוכלין שאפשר שיהיו עשרים נמנין על פסח אחד ומשלחין אותו ביד אחד לשחוט עליהן אלא משערין בכל הנכנסים לעזרה ועד שהן מבחוץ קודם שתכנס כת הראשונה משערין אותן.

קרית ספר: ולר' עקיבא דמתניתן משערינן מבחוץ.

מלכי בקודש: אבל הא קשה לכ"מ שהרי בפרק מי שהיה אמרו דרבי יצחק דאמר הכי בטמאים הלך אחר רוב העומדים וכו' סבר כר' יוסי שאמר משום ר"א שדרך רחוקה הוא חוץ לעשייתו שהוא חוץ לעזרה ורבינו פסק בפ"ה שדרך רחוקה הוא חוץ לירושלים וכל שהוא בירושלים לאו בדרך רחוקה הוא א"כ לפום ההוא פסקא אפי' אותן הנשארים חוץ לעזרה הוה לן לאשתמושי מנייהו ולשעורי בהו נמי דעד כאן לא אמרו בגמרא דמשערים ברוב העומדים בעזרה אלא משום דאותן שהן בחוץ הם בדרך רחוקה א"כ לדידן דאפילו אותן שמבחוץ לאו בדרך רחוקה נינהו וחשיבי בעושי פסח ה"נ דאזלינן נמי אבתרייהו ומשערינן בהו אלא ודאי על כרחך לומר דאין ההיא דפרק מי שהיה ענין להאי דרבינו דהתם בעומדים בעזרה מיירי והכא רבינו מיירי כשהם בחוץ ואפ"ה אין הולכין אלא אחר רוב הנכנסים לעזרה ויליף לה מירושלמי וטעמו של דבר הוא דלא אזלינן אלא אחר הני המשתדלים בעשיית הקרבן ובאים לעשות אותו אבל אותן המשלחין אותו כיון דלא משתדלי אינהו בעשיית גופיה לא משערינן בהו והיו כלא היו ובתר העושה אזלינן ורבי יצחק דגמרין לא אמרינן בטעמו הכי משום דאמר הלך אחר רוב העומדים בעזרה דמשמע דבעמידה בתוך העזרה הוא דתליא מלתא להכי מוקמו לה בגמרא כר"א.

שו"ת שבט הלוי חלק א סימן קנז: וראיתי בחזון איש זבחים ד' ט"ו, נתקשה מאד בשיטת הרמב"ם, דלמה לא ימנו את כל המנוין הטהורים והטמאין והלא תנן נטמא הקהל או רובו וכי אותן שלא באו לעזרה לאו קהל נינהו ועוד בשמעתין פ' ע"א במחצה ע"מ דמטמאין א' או משלחין אותו לדרך רחוקה למ"ל זה, ילך אחד מן הטהורים לביתו וישחטו עליו, ומ"מ לא יעלה בחשבון הטהורים, ועוד דהזבים מצטרפים עם הטהורים לעשות הטמאים מיעוט, ואיך יתכן דזבים מצטרפים עם הטהורין וטהורין ששלחו פסחיהם אין מצטרפים, יע"ש בחזון איש שהאריך ורצה להגיה בד"ר דלא כפי' הכ"מ. ובאמת בירושלמי שם מוכח דדבר זה כפשוטו דאין מונין אלא כל הנכנסין לעזרה אמנם קושיותיו של החזון איש גדולות הם, והריני מוסיף להקשות ממה שנתבאר בסוגין ופסקה הרמב"ם כאן פ"ז ה"ג היו האנשים מחצה טמאי מת ומחצה טהורים ובזמן שאתה מונה הנשים בכלל האנשים יהיו רוב טהורים, הטהורים עושין את הראשון והטמאין אין עושין לא הראשון ולא השני, הרי מבואר דנשים נמנים במספר המכריע את הרוב אף על פי שאין מביאין את קרבנן בעצמם כידוע והם יושבים בביתם ויתכן שהם שולחים אותו על ידי טמאים… והשתא הכל על מקומו בשלום דודאי אם באנו להתיר מטעם רוב אוכלים טמאים ומכחם אנו מתירים לעשות גם עבודה בטומאה שחיטה וזריקה וכו', אז פשיטא דמנין רוב קהל ישראל הטמאים במת מכריע אלו שבביתם עם אלו שבעזרה ומזה איירי כל ההלכות בש"ס וברמב"ם דמשמע דגם העומדים בחוץ מצטרפים אבל אם הוא פסח הבא בטומאה מחמת המקריבים עצמם דהיינו הבאים בעזרה כמו שבכהנים וכ"ש טמאים אין מסתכלים על המספר הרוב אלא על המציאות שא"א להקריב ע"י טומאתם רק בטומאה…

ערוך השולחן העתיד קצא,יח: …וצריך לומר שהיו רגילים לבוא דאולי יהיו הם הרוב ויקריבוהו בטומאה בראשון, אך באמת דוחק גדול הוא זה דהא ודאי מקרה רחוקה היא שרוב ישראל יהיו טמאי מתים. ולפיכך נראה שהיו הבית דין שולחים מקודם כמה ימים שלוחים בכל ירושלים ומבקשים שיבואו הטמאים גם כן למען לידע החשבון.