כיצד לומדים תורה?

בס"ד

כיצד לומדים תורה?

תהלים קיט,צג: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי.

תפארת ישראל אבות פרק א משנה י: שכל עוד שיאהב מלאכתו יעשה אותה בשלמות ובנקלות יותר, וכמ"ש ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה, וכ"כ בחוקותיך אשתעשע לא אשכח דבריך…

קידושין דף ל עמוד א: מאי דכתיב: ושננתם לבניך? אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם, לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד. מי יודע כמה חיי? לא צריכא – ליומי… תנו רבנן: ושננתם – שיהו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר – אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד…

שולחן ערוך יורה דעה סימן רמו סעיף ד: חייב אדם לשלש למודו, שליש בתורה שבכתב, דהיינו הארבעה ועשרים; שליש במשנה, דהיינו תורה שבעל פה, ופירושי תורה שבכתב בכלל זה; שליש בתלמוד, דהיינו שיבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא דבר מתוך דבר, וידמה דבר לדבר וידון במדות שהתורה נדרשת בהם עד שידע היאך עיקר המצות והיאך יוצא האסור והמותר וכיוצא בזה, דברים שלמד מפי השמועה. כיצד? היה בעל אומנות ועוסק במלאכתו ג' שעות ביום וט' בתורה, קורא ג' מהם בתורה שבכתב, ובג' תורה שבעל פה, ובג' יבין דבר מתוך דבר. במה דברים אמורים, בתחילת לימודו של אדם. אבל כשיגדיל בתורה ולא יהא צריך ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה, יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי תורה שבעל פה, כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה, ויפנה כל ימיו לתלמוד בלבד לפי רוחב לבו וישוב דעתו. הגה: וי"א שבתלמוד בבלי שהוא בלול במקרא, במשנה וגמרא, אדם יוצא ידי חובתו בשביל הכל. ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא, משנה וגמרא והפוסקים הנמשכים אחריהם, ובזה יקנה העולם הזה והעולם הבא, אבל לא בלמוד שאר חכמות.

של"ה מסכת שבועות פרק נר מצוה: מכל מקום צריך האדם לראות שילמוד תורה נביאים וכתובים ומשנה ותלמוד. וילמד תורה שבכתב, תורה נביאים וכתובים כסדר זה אחר זה. ואחר כך תורה שבעל פה, שיתא סדרי משנה בזה אחר זה, וכל כך פעמים ילמוד אותם, עד שיהיו שגורים לו בעל פה…

 

חגיגה דף ט עמוד ב: מאי דכתיב: "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלהים לאשר לא עבדו", היינו צדיק היינו עובד אלהים, היינו רשע היינו אשר לא עבדו! אמר ליה: עבדו ולא עבדו – תרוייהו צדיקי גמורי נינהו. ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד.

עבודה זרה דף יט עמוד א: מאי דכתיב "הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה"? אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות מתמעט, ואם קובץ על יד ירבה. אמר רבא: ידעי רבנן להא מילתא ועברי עלה. אמר רב נחמן בר יצחק: אנא עבידתה וקיים בידי… כי אתא רב דימי אמר: משל לאדם שצד צפרין, אם משבר כנפיה של ראשונה – כולם מתקיימות בידו, ואם לאו – אין מתקיימות בידו.

רש"י: כל מי שלומד וגורס מעט מעט ומחזר עליו פעמים הרבה עד ששגור בפיו ואח"כ חוזר ולומד תלמודו מתקיים.

 

שבת דף קלח עמוד ב: תנו רבנן: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה'… אמרו: עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא, ואין מבין.  תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל… אלא שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד.

תפארת ישראל (למהר"ל) פרק נו: ויש לך לדעת כי שכחת התורה על ידי ארבע סבות; האחת, קוצר המשיג. והשני, עומק המושג. השלישי, קושי המזונות והפרנסה, שהאדם צריך שיהיה טורח בפרנסתו, ואין לו פנאי לעסוק בתורה. הרביעי, כובד הגלות והעול מן האומות. וכנגד ארבע אלו סבות אמר, לעתיד, כאשר יהיה הגלות ארוך, וקושי הגלות מוסיף תמיד, ולכך תשתכח תורה מישראל. וכנגד קוצר המשיג זכר שתטול אשה. כי האשה דעתה קצרה, וכך יהיה האדם דעתו קצרה להשיג. וכנגד עומק המושג זכר תרומה, שהוא מדין טהרות. שידוע כי סדר טהרות יש בו מן עומק יותר… וכנגד כובד הפרנסה אמר שתטול ככר לחם, שבשביל קושי המזונות תטול ככר לחם ותחזיר אותו בכל בתי כנסיות ומדרשות, כי קשה לטמא אותו מפני כובד הפרנסה. לכך זכר ארבעה דברים אלו בפרט…

אך בזמננו זה היה עוד סיבה נוספת. ונמשלנו כאדם הסבל, שאין לו ממון רב כמו אדם אחר שיש לו ממון רב לעסוק בו בסחורה. ואותו שיש לו ממון רב משתכר בחריצותו ובהשתדלותו. וזה שאין לו ממון רב, מחשב בלבו; בממון זה המועט אשר יש לי אינני מגיע לעשירות גדול, ולכך הוא יושב בטל מבלי אשר הוא עושה דבר מה, ומפזר כל אשר לו, ועוסק בדבר שאין לו תועלת כלל, ומתיאש עצמו מן העשירות. ובודאי זה סכלות גדול, כי אם היה חכם, היה חושב בלבו; אם לא אוכל להגיע אל העשירות הגדול בממון המעט שיש בידי, אגיע להיות כאחד מן הבינונים, או לכל הפחות למדרגת העניים שאין חוזרין על הפתחים. מכל מקום לא אהיה חוזר על הפתחים, והיה לו דבר מה להתפרנס בו. וכך הם מעשי הדור הזה, כאשר ידעו בעצמם כי לא יגיעו אל המעלה שהגיעו אליה הראשונים בחכמתן, מפני קוטן שכלם, נתיאשו מן הדבר לגמרי, והוציאו ימיהם בדברים אין מועיל לתלמודם, בהויית משא ומתן שאין בו ממש. ואשר הם צעירי ימים מזניחים תורת אמת, והולכים אחר דברים אלו. כי האדם חושק לדברים האלו כמו שהאדם בוחר בדברי שחוק וכיוצא בזה מן השבושים, כאילו היה מועיל להם. עד שהם היו דומים לאדם שמאבד ככר זהב, ומרויח כלי שהוא שוה פרוטה. אבל הדבר הוא הפך זה, במקום החדוד הוא מבלבל ומעקם שכלו…

ומה הם עושים לקנות דיני המצות, הם עוסקים בחבור אחד מן הפוסקים למען יקנה הדינים בדרך קצרה. ובזה הם הפך מה שיסדו וסדרו חכמים. כי המשנה היא קודם, ומן המשנה יבא האדם אל הגמרא, ובדרך הזה קונה התורה שתהיה אצלו כאילן, אשר הוא שתול על פלגי מים, אשר פריו יתן בעתו, וכל אשר יעשה יצליח, וכמו שאמרנו כי כך הוא סדר השכלי. והם באים מן הגמרא אל פסקי הלכה השנוים בקיצור. והנה הפכו האילן. כי השורש ראוי שיהיה נטוע קודם, והוא נושא לענפים. והם עושים הפך זה. ויש לך לדעת כי הראשונים שחברו הפוסקים, לא היה חבורם כלל על דרך זה, כי אם שיהיה הגמרא בהם בדרך קביעות, רק שיהיה הפוסקים מורה הדרך לאדם באיזה דרך ילך כאשר עוסק בגמרא, עד שילך בדרך הישר ולא יטעה, ויבא אל אמיתת ההלכה.

 

אבות פרק ג משנה ח: כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו שנאמר: "רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". יכול אפילו תקפה עליו משנתו? תלמוד לומר "ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך", הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו.

פירוש רבינו יונה: כי השכחה מצויה בבני אדם והיה לו לחזור ההלכה הרבה פעמים ולחשוב בה כל היום וכל הלילה עד שלא תוכל לסור מלבו ולא עשה הרי זה מתחייב בנפשו…

ספר אורחות צדיקים שער התורה: וצריך הלומד להיות זריז וזהיר ללמוד, כי מלאכת התורה אינה דומה לשאר מלאכות. כי אם הלומד שאר מלאכות אפילו יבטל ממנה כמה שנים, לא ישכחנה. אבל כשלומד תורה ואינו חוזר – מיד שוכח. ואפילו אם יחזור מאה פעמים, אם יסיח דעתו ממנה – ישכח הכל… כי אי אפשר שיהיו המצוות שנונות ומזומנות בפי האדם להשיב לשואל אם לא ברוב חזרות… תנא מיניה ארבעין זמנין ודמי ליה כמאן דמונח בכיסיה. ועתה ראה, זה היה דבר קל מאד, ואפילו הכי היה חוזר אותו כמה פעמים. ועכשיו אין שום אדם שיהיה חוזר דבר כזה יותר מפעם אחת או שתי פעמים. ויש ראיות גדולות ברורות בכמה מקומות בתלמוד, שהיו כולם רגילים בחזרה, ולכל אחד היה לו סכום מנין כך וכך פרקים ליום, וכשהיו טרודים ביום אז היו פורעים בלילה, וכל שלושים יום היו חוזרים תלמודם… מעיקרא ליגמר אינש והדר ליסבר. וכל זה אינם עושים עתה, כי כל אחד רוצה ללמוד תוספות וכל חידושים וחידושי דחידושים קודם שידע צורת התלמוד, אם כן איך יצליחו, כיוון שעושה להיפך ממה שאמרו חכמי התלמוד? כי כל מה שנאמר בתלמוד הכל אמת, ואין להשיב עליו או לשנותו, ולא להוסיף ולא לגרוע. ועל כן מרוב טורח הלימוד, העיון והפלפול, רבים פורשים מן הלימוד מרוב טורח השמועות והדקדוק שאומר על פה, כי אומרים: מה נוכל להבין סברות מבחוץ? הלואי שהיינו יודעים מה שבתוך הספרים! ואם היו לומדים בקביעות יומם ולילה, אז היו לומדים והיו בקיאים בתלמוד, והיו מתאוים ללמוד, כי היה להם לב להבין בקל…

 

עירובין דף נד עמוד ב: מכאן אמר רבי אליעזר: חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים. וקל וחומר, ומה אהרן שלמד מפי משה, ומשה מפי הגבורה – כך, הדיוט מפי הדיוט – על אחת כמה וכמה. רבי עקיבא אומר: מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו – שנאמר: ולמדה את בני ישראל. ומנין עד שתהא סדורה בפיהם – שנאמר שימה בפיהם… רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר…

תשובות והנהגות כרך א סימן תקלט: שאלה: כמה פעמים חייב כל אחד ואחד לחזור על הגמרא מדינא?

שמעתי מעד נאמן בשם הקדוש ה"חפץ חיים" זצ"ל שאם לומד ולא חוזר ד' פעמים לא יצא מצות תלמוד תורה, וכוונתו שהמצוה ללמוד היא כדי לזכור, אבל בפחות מד' פעמים שהלימוד הוא שלא ע"מ לזכור לא יוצאין, וכן מפורש ברש"י ברכות ו: ד"ה אגרא, שלימוד שאינו להעמיד השמועה אין בו שכר לימוד. ובספר מעשה רב מובא בשם הגר"א זצ"ל שחזרה אין לה שיעור, וכן הגר"א מפרש הפסוק "לב חכם לימינו" היינו לחזור לאחור ולחזור, ו"לב כסיל לשמאלו" להמשיך.

 

שולחן ערוך הרב הלכות תלמוד תורה פרק ב: וכשלומד לעצמו כשיגדיל ויכיר ויוכל ללמוד אזי לא ילמוד תחלה כל המקרא ואח"כ כל המשנה ואח"כ התלמוד כמו שנתבאר למעלה בנערים שאין יכולין ללמוד משנה ותלמוד בתחלה כי זה שיכול אינו רשאי לעשות כן כי מי יודע כמה יחיה לפיכך חייב הוא לשלש זמן למידתו שבכל יום ויום שליש במקרא שליש במשנה שהן הלכות פסוקות בלי טעמים שבכל המשניות וברייתות ומימרות האמוראים שהן פירוש התרי"ג מצות שבתורה בכל תנאיהם ודקדוקיהם ודקדוקי סופרים ובזמן הזה גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפוסקים כמו הטור והשלחן ערוך והגהותיו בכלל משנה יחשבו(א) ושליש בתלמוד המבאר טעמי ההלכות שבמשניות וברייתות ומימרות האמוראים ובזמן הזה גם בספרי הפוסקים הראשונים המבארים טעמי ההלכות פסוקות שפסקו הטור ושלחן ערוך כמו הרא"ש ובית יוסף.

כי אם אינו יודע טעמי ההלכות אינו מבין גופי ההלכות לאשורן על בוריין ונקרא בור ולכן יש אוסרין להורות אפילו לעצמו מתוך הלכות פסוקות בלי טעמים שלמד ולפיכך אינו רשאי להתאחר מללמוד הטעמים עד שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות. כי לא אמרו ליגמר והדר ליסבר אלא לסבור סברות בעומק עיון טעמי ההלכות ולהבין דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדבר להקשות ולתרץ עד שיגיע וירד לעמק הלכה שזה אין לו לעשות בתחלת למודו אלא לאחר שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות בטעמיהן בדרך קצרה בלי עיון רב ופלפול להקשות ולתרץ אבל בלימוד זה לידע הטעמים בדרך קצרה מהתלמוד והפוסקים בלי עיון רב ופלפול חייב הוא לעסוק בכל יום ויום שליש זמן לימודו. אך פירוש המקרא ודרשות ההגדות יחשבו בכלל שליש במשנה לפי שהמשנה ג"כ פירוש התרי"ג מצות שבתורה וחכמת הקבלה תחשב בכלל שליש בתלמוד.

משנה ברורה סימן א סקי"ב: ומי שהוא בעל תורה ויש לו לב להבין וללמוד, יכול למנוע מלומר הרבה תחנות ובקשות הנדפסות בסידורים וטוב יותר שילמוד במקומם. וצריך האדם לקבוע לו עת ללמוד ספרי מוסר בכל יום ויום אם מעט ואם הרבה כי הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.

משנה ברורה סימן קנה סק"ט: וכשלומד רק מעט נכון שעיקר למודו יהיה בהלכות שידע איך להתנהג למעשה…

אליהו רבה פרשה א: כשיקרא אדם יהא תופס בידו, כדי שלא תשיגנו בושה וכלימה בשעה שאומרים לו, עמוד וערך מקרא שקריתה, עמוד וערך משנה ששינתה, וכן הוא מפורש בקבלה על ידי דוד מלך ישראל, ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה.