כיבוד הורים או ציות לדבריהם

בס"ד

כיבוד אב ואם וציות לדבריהם

קידושין דף לא עמוד ב

איזהו מורא, ואיזהו כיבוד? מורא – לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריעו; כיבוד – מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא.

יבמות דף ו עמוד א: יכול אמר לו אביו היטמא, או שאמר לו אל תחזיר, יכול ישמע לו? ת"ל: איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, כולכם חייבין בכבודי! אלא, משום דאיכא למיפרך: מה להנך שכן הכשר מצוה!

תוספות: ואר"י דכיבוד אב אפי' עוסק בגוף מצוה לא דחי דבכל ענין קא פסיק שלא ישמע לו והיינו משום דברוב ענייני כיבוד רגילים להיות על ידי הכשר מצוה קאמר רחמנא דלא דחי בכל ענין..

רמב"ן: וא"ת והלא מכיון שאמר לו אביו חמר אחר בהמתך זהו כבודו, אין זה עיקר כבוד אלא מה שאמרו בקידושין איזהו כיבוד מאכילו ומשקהו ומלבישו ומנעילו וכו' וכל דבר שיש לו הנאה בו, אבל אמר לו לעשות דבר שאין לו הנאה של כלום אין זה כיבוד שאמרה תורה, וכן מה שאמרו יכול אמר לו אביו הטמא וכו' להביא פירות קאמר אבל הטמא לחנם אין צריך לומר שלא ישמע לו.

ריטב"א: יכול אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר פרש"י ז"ל שא"ל כן לבטלה ולא לשום דבר, ואינו נכון דא"כ למה ישמע לו אפילו בדברים של רשות וכ"ש לעשות עבירה או לדחות מצוה, שאין עושה כבוד אלא בעושה דבר להנאתו…

 

שו"ת הרא"ש כלל טו סימן ה: ששאלת: על האב שצוה לבנו שלא ידבר עם יהודי אחד, ולא ימחול לו מה שעשה, עד זמן קצוב; והבן חפץ להתפייס עמו, אלא שחושש לצואת אביו. דע, שאסור לשנוא לשום יהודי, אם לא שיראהו עובר עבירה. והאב שצוה לשנוא לו, לאו כל כמיניה לצוותו לעבור על דברי תורה; שנאמר: אני י"י, מוראי למעלה ממוראכם. ועוד, לא היה האב בזה הדבר עושה מעשה עמך, ואינו צריך לכבדו.

שולחן ערוך סימן רמ סעיף טו: אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין מצוה עשה בין מצות לא תעשה, ואפילו מצוה של דבריהם, לא ישמע לו.

 

שו"ת מהרי"ק סימן קסו: אבל במלתא דלא שייך בגווי' כי הכא פשיט' דאין כח לאב למחות בבן לא משום כבוד ולא משום מורא דלא שייך כבוד אלא כגון מאכילו משקהו מלבישו מנעילו כו' מורא לא ישב במקומו ולא סות' את דבריו כו' וכן כיוצא בזה דשייך לאב אבל במלתא דלא שייך האב בגווה פשיטא דאין כח האב למחות ביד בנו.

מעשה רוקח הלכות גזלה ואבדה פרק יא הלכה יט: ראה את האבדה וכו' יחזיר וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל ואמר אביו אל תחזירנה, פירש עסוק בכבודי להביא לי גוזלות וכיוצא בזה וכו' ע"כ, וכתב עליו המשנה למלך ז"ל, פירש דאם אמר לו אל תחזירנה כדי לעבור על דברי תורה, פשיטא דלא יקבל ממנו, דקרינן כאן ונשיא בעמך בעושה מעשה עמך, וזה ברור עכ"ל. ואני שמעתי ולא אבין דהנשיא לא הזהירה עליו תורה לכבדו כמו שהזהירה תורה על אביו… וכן נראה דאין לך העדר כבוד מהמראת דבורו וציויו…

שו"ת תורה לשמה סימן רפ: והאב אמר לבנו ראובן שילך עם זה האיש ויראה לו החנות… והנה זה ראובן גם אמו בקשה ממנו בעת ההיא שילך למקום אחר להביא לה דבר אחד שהיא צריכה אליו… דהא ודאי צריך לעשות דברי אמו שיש כאן חיוב מ"ע ממש ויניח דברי אביו.

שו"ת בצל החכמה חלק ב סימן נה: מש"כ בס' המקנה למס' קדושין דכל דבר שמצוה לו אביו אף בדבר שאין לו שום הנאה ממנו שאינו בכלל כיבוד, אפי"ה אם אין לבן שום הפסד ממנו הו"ל בכלל מורא, שאם לא ישמע לו הוי כסותר את דבריו ע"ש… אך הרי דברי ס' המקנה אלו הם נגד כל הנך רבוותא שהזכרתי לעיל (אות ג') שהרי כולם מיירי בצוה לו אביו ואפי"ה כ' שאם אין לאב הנאה מיני' לא הוי בכלל מצוה ואף שאין הפסד לבן אם יציית ע"ש… שוב אחר החיפוש מצאתי בס' בית דוד לשו"ע יו"ד (סי' ר"מ סעי' ח') מביא דברי ס' המקנה הנ"ל ודוחה כל ראיותיו ומוכיח היפך דעת ס' המקנה בזה ע"ש.

שו"ת עשה לך רב חלק ט סימן טז: שאין חיוב על הבן לציית להוריו אלא דווקא בדברים הנוגעים להם בלבד, אבל דבר שאינו קשור להם, ובטבע הדברים לא צריך להיות מעניינם, למה יתחייב הבן לשמוע לקולם אם דעתם אינה מקובלת עליו?