כוס חמישית

בס"ד

כוס חמישית

בנוסף על ארבע הכוסות אותם אנו רגילים לשתות בפסח, יש הנוהגים לשתות כוס חמישית. יש לברר, אם יש עניין בתוספת זו של הכוס החמישית, או שמא אין בזה עניין – ואולי יש לחשוש לאיסור בתוספת של כוס זו.

 

כוס חמישית – מניין?

במשניות שלפנינו לא נזכרת כלל הכוס החמישית, אם כי בתחילת הפרק העשירי בפסחים המשנה אומרת לגבי העני שצריך לקבל צדקה: "ולא יפחתו לו מארבעה כוסות של יין…" – ומשמע מכאן, שלגבי ארבע הכוסות יש חיוב, וכל השתייה הנוספת על כוסות אלו, אינה אלא רשות. גם בהמשך המשניות נזכרות רק ארבע כוסות: "מזגו לו כוס שלישי – מברך על מזונו, רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר".    גם בגמרא שלפנינו לא נזכרת כלל הכוס החמישית, וחובת שתיית ארבעת הכוסות מתבארת בהרחבה (קח,ב). בירושלמי מופיעים טעמים רבים לקביעת ארבע הכוסות: ארבע לשונות של גאולה (כך הועתק בכמה מדברי הראשונים ובילקוט שמעוני וישב רמז קמז וירמיה רמז שז; ובירושלמי לפנינו כתוב "ארבע גאולות" ולא ארבע "לשונות", וראה בתורה תמימה שמות פרק ו הערה ה), ארבע כוסות האמורות לגבי פרעה, ארבע מלכויות, ארבע כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את הגויים.

אמנם, יש הרוצים לגרוס בברייתא בגמרא (קיח,א), שיש כוס חמישית. בנוסח שלפנינו כתוב: "רביעי גומר עליו את ההלל, ואומר הלל הגדול, דברי רבי טרפון, ויש אומרים: ה' רועי לא אחסר". רש"י ורשב"ם ותוספות מדגישים, כי הגרסה "רביעי" היא הגרסה הנכונה, ונראה שהם הכירו גרסה אחרת, אותה נקטו ראשונים רבים, כפי שמופיע ברי"ף וברא"ש וברבינו חננאל במקום: "חמישי אומר עליו הלל הגדול – דברי רבי טרפון, ויש אומרים – ה' רועי לא אחסר" (והמדפיסים ברבינו חננאל הקיפו בסוגריים עגולות את המילה 'חמישי' וכתבו 'רביעי' אך עדיין אין זה כמו הגרסה שלפנינו, לפיה על הרביעי אומרים את ההלל הרגיל).

הנחת היסוד המשתמעת מגרסה זו היא, כי יש לשתות חמש כוסות (והמחלוקת היא רק מה אומרים על הכוס החמישית) – ועל כן כותב הרז"ה (שגם כן גורס כך), כי רבי טרפון האומר כן חולק על המשנה האומרת שאין לפחות מארבע כוסות, ולדעתו אין לפחות מחמש כוסות; אלא שההלכה היא כמו המשנה ולא כמותו (ובדומה לכך כותב בפסקי הרי"ד, שאין הלכה כרבי טרפון, משום "שאין מוזגין כוס חמישי" – אם כי הוא לא ביאר אם לדעתו יש בזה איסור, או שמא כוונתו שאין צורך בזה). הר"ן אינו מקבל את דברי הרז"ה, משום שלא מצאנו בשום מקום מחלוקת בעניין זה, ולדעתו יש לומר – כפי שהוא מביא בשם הגאונים האומרים כן – כי יש רשות להוסיף כוס חמישית, ואף יש לומר כי זו מצוה מן המובחר; אך בכל אופן, אין זו חובה. גם לדברי רב סעדיה גאון הנזכרים בטור, זהו מנהג יפה לשתות כוס חמישית; וכך כותב הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה (פרק ח הלכה י): "ואחר כך מוזג כוס רביעי וגומר עליו את ההלל, ואומר עליו ברכת השיר והיא יהללוך ה' כל מעשיך וכו', ומברך בורא פרי הגפן ואינו טועם אחר כך כלום כל הלילה חוץ מן המים, ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול והוא מהודו לה' כי טוב עד על נהרות בבל, וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות…". הר"ן מבין מלשון הרמב"ם "ויש לו למזוג", כי זהו דבר ראוי ורצוי לשתות כוס חמישית. אמנם, ייתכן לבאר על פי האפשרות הראשונה שכתב, שיש לו רשות לעשות כן אם ירצה (וכגון אם הוא תאב לכך, וכמבואר להלן).

בפירוש דעת זקנים (שמות יב,ח) כותב, כי מי שצריך כוס חמישית (ולשונו "שצריך" היא בהתאם לשיטה דלהלן, שלכתחילה אין לו להוסיף כוס חמישית, ורק אם הוא תאב לשתות יכול להוסיף), הרי שכוס זו עבורו היא כנגד הלשון החמישית "והבאתי" – והיינו בהתאם להסבר בירושלמי, שארבעת הכוסות הן כנגד ארבע כוסות של גאולה. אמנם, לפי שאר האפשרויות בירושלמי נראה, כי אין מקום לכוס חמישית.

 

כוס חמישית – רשות או איסור?

לפי דעת אחד הגאונים הנקרא רבי יוסף טוב עלם (מובאים דבריו ברא"ש שם ובתוספות קיז,ב ד"ה רביעי), אסור לשתות אחרי שתיית ארבע הכוסות, ורק אם הוא תאב לשתות יכול לשתות כוס חמישית ולומר עליה הלל הגדול (וכן פוסק הרמ"א תפא,א). הרא"ש תמה על דברים אלו, משום שאף על פי שנאמר שאין מפטירים אחר הפסח אפיקומן, ולפי אחת הלשונות בגמרא, אף אחר המצה אין מפטירים אפיקומן – נראה שהכוונה היא שאין לו לאכול אחרי אכילת המצה, אולם אין כל איסור בשתייה אחר אכילת המצה (וכך כותב גם הרשב"ם קכ,א ד"ה הוי, שמותר לו לשתות יין), ומדוע אם כן נצרך רבי יוסף טוב עלם להתיר את שתיית הכוס החמישית רק אם הוא תאב לשתות ורק באמירת הלל הגדול?

הרא"ש מביא ראייה להבנתו בדבר היתר השתייה מהירושלמי (פ"י ה"ו), שם מבואר, כי טעם איסור השתייה האמור במשנה בין כוס שלישית לרביעית הוא "שמא ישתכר" (ולא יוכל לומר את ההלל – כך מבואר בתוספות הנ"ל). אם כן, לולא החשש של שכרות, אין לאסור שתיית יין. אולם למרות הדברים הללו הרא"ש מסכם, כי המנהג פשוט שלא לשתות יין אחר המצה פרט לכוס הרביעית; וביאר בשם הר"מ (ובטור מובא ביאור זה בשם רבינו יונה), שאם הוא ישתה הוא עלול להשתכר ולא יוכל למלא את חובתו לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים עד שתחטפנו שינה.

אמנם, בניגוד להבנת הרא"ש, הרי"ף אכן סובר, שאסור לשתות אחר האפיקומן, ובאופן זה יש לפרש את האיסור להפטיר אחר המצה אפיקומן (שיש בזה שתי לשונות בגמרא – אם מפטירים או לא מפטירים, והרי"ף מכריע להחמיר): "דבתר דאכלין כל מגדני ומיני דפירי, אכלין בסוף כזית מצה דמינטרא, ולא טעמין לבתר הכין כלום בר מכסא דבהמ"ז וכסא דהלילא, ומאן דצחי לית ליה רשותא למישתי אלא מיא אבל חמרא לא". וכך כותב הטור בשם כל הגאונים, וכן פוסק השו"ע (תפא,א).

המרדכי בסוף פסחים (רמז תריא) גם כן הולך בדרכו של רבי יוסף טוב עלם, ומדגיש, כי לאחר ארבעה הכוסות אין לו לשתות על שולחנו אלא מים, ובדוחק התירו כוס חמישית לחולה ולאסטניס שאינו יכול להתאפק מלשתות – "ובעלילה ציוו עליו לומר בו הלל הגדול". כלומר: מאחר שהחכמים לא רצו להתיר את שתיית הכוס החמישית, הם תקנו אפשרות שתהיה חשיבות מסוימת לשתיית כוס זאת, ולא אפשרו שתיית כוס נוספת בלי שתהיה משמעות לשתייה זו. אמנם, המרדכי מוסיף פעם שלא מוזכר בדברי פוסקים אחרים, כי לאחר שהוא סילק את שולחנו, מותר לו לשתות יין, שאז אין הדבר נראה כמוסיף על הכוסות (ומדבריו עולה, כי הוא אינו חושש לטעמים הנזכרים ברא"ש וברי"ף, בנוגע לחשש השתכרות והימנעות מקיום מצות סיפור יציאת מצרים, וגם לא לביטול טעם המצה).

לפי דעת רבינו האי הנזכרת בטור, אין לשתות כוס חמישית (ובהתאם לגרסת רש"י והרשב"ם, שכוס זו אינה נזכרת), וכך נראה מדברי השו"ע, המזכיר את איסור שתיית היין אחרי שתיית ארבע הכוסות, ואינו מזכיר כלל את אפשרות שתיית הכוס החמישית. בספר ערוך השולחן כתב, כי מימיו לא ראה ולא שמע על מי שנוהג בכוס חמישית.

 

כוס של אליהו

בדברי כמה מהאחרונים נזכר מנהג, למזוג כוס אחת יותר מהמסובים, והוא נקרא כוס של אליהו. המשנה ברורה (סוף סימן תפ) כותב בטעם המנהג, כי הוא נועד לרמז שאנו מאמינים כי כשם שהקב"ה גאלנו ממצרים, כן הוא גם יגאלנו במהרה וישלח לנו את אליהו הנביא לבשרנו על זאת. המשנה ברורה אינו כותב אם שותים מכוס זו או לא. אחרונים אלו אינם מזהים כוס זו עם הכוס החמישית, אולם יש שכתבו לקשר בין כוס זו לכוס החמישית – כך כותב בשו"ת מאמר מרדכי (כרך ב או"ח סימן לז) בשם הגר"א, כי בגלל הספק לגבי הכוס החמישית אנו מוזגים את הכוס ולא שותים אותו, ומכנים אותו "כוס של אליהו", כי אנו ממתינים לאליהו שיבוא ויפשוט את הספק (ונראה שכתב את הדברים כמליצה, ונאים הדברים לגאון רבי אליהו, המברר בחכמתו את הספקות לגבי אליהו). אפשרות אחרת הנזכרת בדבריו היא, כי מאחר שהכוס החמישית מובאת כנגד לשון הגאולה האחרונה, אנו מזכירים על כך את אליהו הנביא, אשר עתיד לבוא לבשר את הגאולה.

 

לסיכום:

ישנה חובת שתיית ארבע כוסות בליל הסדר. יש מי שסובר, כי מעיקר הדין אין כל איסור לשתות אחרי האפיקומן ובמהלך הלילה, אלא שבכל זאת המנהג להימנע מלשתות עוד יין, כדי לא להשתכר ולהפסיד את מצות העיסוק ביציאת מצרים במהלך הלילה (רא"ש). אמנם, במקרה שהאדם תאב לשתות, יכול לשתות כוס חמישית (רבי יוסף טוב עלם). ויש מי שסובר, כי אסור לשתות עוד במהלך הלילה, כדי לא להעביר את טעם המצה (רי"ף ושו"ע). אמנם, בנוגע לכוס חמישית, יש רשות לשתותה, על פי המבואר בגמרא לפי חלק מהגרסאות, שעל הכוס החמישית אומרים את ההלל הגדול – ויש הכותבים, שמצוה מן המובחר לשתות כוס זו (ר"ן, רמב"ם).

בגמרא שלפנינו לא מופיעה הכוס החמישית כלל, וכמה מן הראשונים כותבים, שהגרסה הנכונה היא כוס "רביעי" ולא חמישי (רש"י, רשב"ם, תוספות). ויש מהראשונים, שאף על פי שלגרסתם כתוב "כוס חמישי", הם נוקטים שדברים אלו בגמרא אינם מוסכמים, ולהלכה יש לשתות רק ארבע כוסות (רז"ה, רי"ד). השו"ע אינו מתיר כלל שתיית יין אחרי הארבע כוסות; ואילו הרמ"א מתיר זאת רק לאיסטניס ולמי שתאב לשתות, לעשות זאת בסמוך להלל הגדול. יש המזהים את מנהג מזיגת "כוס של אליהו" עם הכוס החמישית הנזכרת.