ירושת הארץ – בזכות המקדש

בס"ד

 

ירושת הארץ – בזכות המקדש

 

אברהם אבינו: "במה אדע כי אירשנה?" (בראשית טו,ח). באיזה זכות יתקיימו בה? אמר לו הקב"ה בזכות הקרבנות. (מדרש רבה – מובא ברש"י).

 

יעקב אבינו: "ויפגע במקום וילן שם" – "וצלי באתר בי מוקדשא ובת תמן" (תרגום יונתן בראשית כח,יא, וראה רש"י שם) – "הארץ אשר אתה שוכב עליה – לך אתננה ולזרעך" – "קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו, רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו" (רש"י).

 

משה רבינו: שמות ג (יא-יב) "מי אנוכי… וכי אוציא את ישראל ממצרים?" – "ואף אם חשוב אני, מה זכו ישראל שתעשה להם נס ואוציאם ממצרים?" (רש"י שם)

"בהוציאך… תעבדון את האלוקים על ההר הזה".

"שלח את עמי ויעבדוני…" – "נלכה ונזבחה…".

"תביאמו ותטעמו בהר נחלתך…"

"אעברה נא ואראה את הארץ הטובה… ההר הטוב הזה והלבנון". "טורא טבא הדין ובית מקדשא" (אונקלוס דברים ג,כה).

 

המרגלים: ילקוט פתרון תורה פרשת שלח לך [עמוד 150]:

עלו זה בנגב. אמר ר' אלעזר: לפי שהיתה בדעתו של משה, שבאין מרגלין ומספרין לשון הרע על ארץ ישראל. לפיכך אמר להן – אין לכם רשות לעלות – אלא על בית המקדש. "ועליתם את ההר" ואין הר אלא בית המקדש, שנאמר "ההר הטוב" וג', והן לא עשו כן אלא עלו וריגלו את ארץ ישראל והפסיהו תלמין תלמין ופילכין [פלכין] עד שהגיעו לאנטכיא…

 

מרגלי יהושע ביריחו: "ותאמר להם ההרה לכו…" "וילכו ויבואו ההרה…" (יהושע ב, פס' טז, כב). "שיריחו היתה כמו ירושלים, מפני שהיא היתה תחילת כיבוש ארץ ישראל" (ראב"ד על תמיד פרק ג). 'מה טובה היטיבו לו? כשהיו ישראל מחלקין את הארץ, היה דושנה של יריחו ת"ק אמה על ת"ק אמה, והניחוהו מלחלוק.  אמרו:  מי שייבנה בית המקדש בחלקו הוא יטלנו. בין כך ובין כך, נתנוהו לבני יתרו, ליונדב בן רכב, שנאמר:  "ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים" וגו' (שופטים א, טז)… (ספרי בהעלותך).

 

יהושע בן נון: אוצר המקדש (שלל יריחו). עבדי המקדש (הגבעונים). מקבל ומוסר את מגילת המקדש (מדרש שמואל פרשה טו). בונה מזבח בהר עיבל ("ביום אשר תעברו את הירדן"), מקים את המשכן בגלגל ובשילה.

רש"י יהושע יח,א: "והארץ נכבשה לפניהם. משנקבע המשכן היתה הארץ נוחה ליכבש לפניהם".

 

דוד המלך: שמואל ב ז-ח ה' הניח לו מסביב מכל אויביו – רוצה לבנות את המקדש; ונלחם בגויים מסביב ומקדיש את שללם למקדש. הכנות רבות למקדש על ידו, מתוארות בספר דברי הימים א (פרקים כב-כט).

 

שלמה המלך בונה המקדש: "ושלמה היה מושל בכל הממלכות – מן הנהר ארץ פלישתים, ועד גבול מצרים, מגישים מנחה ועובדים את שלמה – כל ימי חייו" (מ"א ה,א).

 

ביכורים: "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך… הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי" (שמות כג,יט-כ) "ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת…" (דברים כו,ט). "המקום הזה – זה בניין בית המקדש" (ספרי שם).

"בשכר ביאתנו אל המקום הזה – נתן לנו את הארץ הזאת" (ספרי שם).

 

עלייה לרגל: "כי אוריש גויים מפניך, והרחבתי את גבולך, ולא יחמוד איש את ארצך – בעלותך לראות את פני ה' אלוקיך שלוש פעמים בשנה" (שמות לד,כד).

 

ספרי דברים פיסקא נב

יתן ה' אלהיכם, למה נאמר? לפי שנאמר "שלש פעמים בשנה יראה" וגו' (דברים טז,טז) – שמא יאמרו ישראל: הרי אנו עולים להשתחוות – מי משמר לנו את ארצנו? אמר להם המקום: עלו ושלכם אני שומר, שנאמר "ולא יחמד איש את ארצך בעלותך ליראות" (שמות לד,כד) אם בעיניו אינה חומדה, כיצד בא ליטול נכסים ובהמה? וכן אתה מוצא כשישראל עושים רצונו של מקום מה נעמן אומר לאלישע "ולא יותן נא לעבדך משא צמד פרדים אדמה" (מ"ב ה,יז) – והלא דברים קל וחומר: אם עפר הרי הוא מתירא ליטול מארץ ישראל שלא ברשות, כיצד הוא בא ליטול נכסים ובהמה?

 

ספרי דברים פיסקא נא

הרי שכבשו בחוצה לארץ מנין שהמצות נוהגות שם? הרי אתה דן: נאמר כאן "יהיה" ונאמר להלן "יהיה". מה "יהיה" האמור להלן, מצות נוהגות שם, אף "יהיה" האמור כאן, מצות נוהגות שם. ואם תאמר, מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה, ואין מצות נוהגות שם? אמרת, דוד עשה שלא כתורה. התורה אמרה: משתכבשו ארץ ישראל תהו רשאים לכבש חוצה לארץ – והוא לא עשה כן, אלא חזר וכבש ארם נהרים וארם צובה, ואת היבוסי סמוך לירושלם – לא הוריש. אמר לו המקום: את היבוסי סמוך לפלטורין שלך לא הורשת – היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה?

 

השפלת אויבי ישראל: מלך ירושלים עומד בראש חמשת מלכי האמורי (והוא הראשון בארץ היוזם מלחמה חוץ מישראל) – "ויאמר אל קציני אנשי המלחמה ההלכוא איתו – קרבו שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה…" (יהושע י,כד).

"ויאחזו אותו ויקצצו את בהונות ידיו ורגליו… ויביאוהו ירושלים וימת שם" (שופטים א,ו-ז).

"ויקח דוד את ראש הפלישתי ויביאהו ירושלים" (שמואל א יז,נד).