יציאה לדרך לפני התפילה

בס"ד

יציאה לדרך לפני התפילה

ברכות דף יד עמוד א

אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל, שנאמר: +תהלים פ"ה+ צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. ואמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך – הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו, שנאמר: צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו.

רי"ף: אמר ר' יצחק בר אשיאן אסור לאדם לצאת לדרך קודם שיתפלל…

 

רמב"ם הלכות תפילה פרק ו הלכה ד: אסור לו לאדם שיטעום כלום או שיעשה מלאכה מאחר שיעלה עמוד השחר עד שיתפלל תפלת שחרית, וכן לא ישכים לפתח חבירו לשאול בשלומו קודם שיתפלל תפלת שחרית, ולא יצא בדרך קודם שיתפלל, אבל טועם ועושה מלאכה קודם שיתפלל מוסף וקודם מנחה, אבל אינו סועד סמוך למנחה.

כסף משנה: וכתב ה"ר מנוח ומ"ה הרוצה לצאת לדרך בשחרית טוב להתפלל בביתו ואף על פי שעדיין לא הגיע זמן תפלה כדי שיתפלל בכוונה ובעמידה משיתפלל בדרך במרוצה והוא שעלה עמוד השחר ולאו דוקא שחרית אלא אפילו אי זו תפלה שתהיה כיון שהגיע זמנה אין לו לצאת עד שיתפלל אותה עכ"ל.

 

תרומת הדשן סימן יח: שאלה. המשכים ואומר ברכות ושבחות עד ברוך שאמר וחוזר לביתו ועשה צרכיו וחפציו שפיר קעביד או לאו. תשובה יראה דלא שפיר קעביד דגרסינן פ' היה קורא אסור לאדם שיעשה חפציו קודם שיתפלל וסתם תפלה המוזכרת בתלמוד הוא תפלת שמונה עשרה…

שולחן ערוך אורח חיים סימן פט סעיף ג: אסור לו להתעסק בצרכיו, או לילך לדרך, עד שיתפלל תפלת י"ח. (ויש מקילין, לאחר שאמרו מקצת ברכות, קודם שאמרו ברוך שאמר, וטוב להחמיר בזה), (תרומת הדשן סי' י"ח) ולא לאכול ולא לשתות, אבל מים מותר לשתות קודם תפלה, בין בחול ובין  בשבת וי"ט. וכן אוכלים ומשקין לרפואה, מותר.

ט"ז: …דכאן מיירי אפילו ילך בדרך קצרה באופן שעוד היום גדול שבבואו שם יוכל להתפלל מעומד מ"מ אסור מצד עשיית חפציו קודם התפלה…

משנה ברורה: לילך לדרך – ואפילו קודם מנחה ומעריב אם הגיע זמנם דינם כמו קודם שחרית… ואפילו אם במקום שיבוא יהיה יכול ג"כ להתפלל עם הצבור בזמנו אעפ"כ אסור דהליכה בדרך הוי כעוסק בצרכיו אך כ"ז שלא בשעת הדחק אבל בשעת הדחק שאין השיירא ממתנת לו יכול לילך מקודם לדרך ויתפלל בדרך…

ביאור הגר"א: אסור כו'. ה' ב' וכפי' תוס' שם ד"ה אלא כו' וכ"ש לפי' רש"י: או כו'. י"ד א' וכגי' הרי"ף ורא"ש וש"פ לצאת לדרך.

 

ברכות דף ה עמוד ב: אבא בנימין אומר: על שני דברים הייתי מצטער כל ימי – על תפלתי שתהא לפני מטתי… סמוך למטתי.

רש"י: כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא קריאת שמע ואתפלל.

רא"ש: פירוש שלא יעשה מלאכה בעמדו ממטתו עד שיתפלל. ורש"י פי' שגם לתלמודו אין לו להפסיק ותימא הוא מנ"ל הא. ואפשר דמיירי באדם שמתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לבהכ"נ דאיכא למיחש דלמא מיטרד בגירסתיה ויעבור זמן תפלה וקריאת שמע.

 

שו"ת דברי יציב אורח חיים סימן נח: וגם בלקנות צרכי שבת, עיין מג"א בסי' רנ"א סק"ו דאם לא ימצא לקנות אחר התפלה יקנה ואח"כ יתפלל שזו מצוה עוברת וגם היא דאורייתא עיין שם, משמע דוקא דבר מצוה כזו שרי… ולזה מכל הנ"ל לא ידעתי מנין לו לבעל ערוך השולחן [בסי' פ"ט סעיף כ"ב], דגם בלצאת לדרך לדבר מצוה מותר, דהא לא נזכר זה רק לענין לקנות צרכי שבת וכנ"ל.

שו"ת שבט הלוי חלק ח סימן יח: ולדידי הדברים פשוטים אשר הרגיש גם כבודו, דודאי גוף איסור עשית צרכיו לא שייך רק בשחרית אלא דהולך לדרך בשחרית תרתי אית בי' חדא דהולך לצרכיו ועוד דאינו מתפלל בישוב ובישוב הדעת…

ילקוט יוסף (או"ח ד סימן פט): אסור לאדם לעסוק בצרכיו קודם תפלת שחרית ולכן אסור לנסוע מעיר לעיר קודם שחרית ומכל מקום מותר לנסוע מעיר לעיר קודם שחרית כשהוא לצורך תפלה כגון נסיעה לירושלים כדי להתפלל בכותל המערבי וכדומה, ולא חשיב כעוסק בצרכיו קודם התפלה… מי שממהר בבוקר לעבודתו ואינו יכול להמתין להתפלל במנין, כי במנין מתפללים מאוחר יותר ואינו יכול להתעכב ורוצה ללכת בבוקר למקום עבודתו ואחר כך יעשה הפסקה ויתפלל במנין קודם שיעבור זמן תפלה, לכתחלה אין לעשות כן דמאחר ואלמלא שאותו מקום הוא מקום עבודתו לא היה נוסע לאותו מקום ממילא ניכר הדבר שנוסע לצורך עבודתו קודם התפלה והוי בכלל להתעסק בצרכיו שאסור קודם התפלה ולכן יתפלל ביחידות בביתו קודם שילך לעבודתו ובשעת ההפסקה ילך היכא דאפשר לשמוע קריאת התורה ויענה לקדיש וקדושה. אולם אם יהיה לו יישוב דעת יותר בתפלה עם הצבור מותר שיסע מחוץ לעיר למקום עבודתו להתפלל שם.