יחיד ורבים – מתי ההלכה היא כדעת היחיד?

בס"ד

יחיד ורבים – מתי ההלכה היא כמו היחיד?

פאה פרק ד משנה א: אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה.

שבת דף ס עמוד ב: פשיטא, יחיד ורבים הלכה כרבים! מ"ד מסתברא טעמא דרבי אלעזר ברבי שמעון בהא – קמ"ל.

יומא דף לו עמוד ב: אמר רבה בר שמואל אמר רב: הלכה כדברי חכמים. פשיטא, יחיד ורבים הלכה כרבים! מהו דתימא: מסתבר טעמיה דרבי מאיר, דקמסייע ליה קרא דמשה, קא משמע לן.

ביצה דף יא עמוד א: …מהו דתימא: מסתבר טעמיה דרבי יהושע, דאי לא שרית ליה ממנע ולא שחיט, קא משמע לן.

בבא קמא דף קב עמוד א: סלקא דעתך אמינא יחיד ורבים הלכה כרבים, קמ"ל הלכה כיחיד.

תוספות יבמות דף קא עמוד ב: הואיל וסתם לן תנא כוותיה – אבל משום דיחיד ורבים הלכה כרבים אין לפסוק כוותיה דמסתבר טעמא דיחיד.

רא"ש מסכת בבא בתרא פרק א סימן נ: וקפסקי רבנן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל משום דמסתבר טעמיה. כך כתב רב אלפס ז"ל ורבינו חננאל כתב דאיכא מאן דאמר הלכה כתנא קמא והכי מסתבר טפי דכיון דקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים לית לן לאכרועי טעמא דיחידאה מסברא דנפשין…

גופי הלכות פרק ה – כללי אות ה' כלל קנו: הלכה כרבים לגבי יחיד. ומצאתי כלל חדש בכללי הרב הגדול מהר"ר בצלאל ז"ל, וז"ל בדרכי הפסק כל האמוראים יש להם כח לפסוק הלכה כיחיד, אבל רב דתלמידיה דרבי הוה דסידר המשניות וסתמן, ורב הוה במניניה כשסתמן, ומשום הכי מקשינן עליה דרב ורב היכי שביק רבנן ועביד כרבי מאיר, הרשב"א… משם הרז"ה ז"ל.

שו"ת פרחי כהונה אבן העזר סימן ד: ושוב הביא מ"ש משם א"ז דאפילו להראב"ד ז"ל שסובר שאין כח ביד הפוס' לפסוק בדברי התנאים כיחיד נגד רבים. אפי' בשעה"ד, רק האמוראים יש להם כח זה לומר כדאי הוא וכו' אפילו בדאורייתא. אמנם במחלוקת הפוס' אפשר דמודה שיש כח לפוסק אחרון לפסוק כיחיד נגד רבים בשעה"ד. אפילו באיסור דאורייתא. אמנם הפוס' האחרונים. מיראי הוראה. ובכל מקום שנחלקו הפוס' באיסור דאורייתא. אין סומכין להקל כדברי היחיד. ואפילו במיעוט נגד רבים וכו'. ורק במחלוקת שבפוסקים שנראה לאחרונים דשורת הדין הלכה כדברי המתירין, שהם רבים וגדולים בחכמה ובמנין. או משום דמסתבר טעמייהו דראיות של המתירין יותר נכוחות, אז לכתחילה חוששין לדברי המיעוט פוסקין לחוש לאיסור תורה. ובדיעבד או בשעה"ד בהפסד מרובה. מעמידין הדבר על דינו כסברת המתירין וכו' ע"כ עיין שם.

מכשירין פרק ה משנה ו: החובט על השלח… רבי יוסי אומר: אף לתוך המים בכי יותן…

פירוש הרמב"ם: ואין הלכה כרבי יוסי.

אליהו רבה: והלכה כר' יוסי שהוא היה שלחא ובקי בו.

כסף משנה הלכות כלי המקדש פרק ז הלכה יג: ויש לתמוה דהא קי"ל הלכה כר"ע מחבירו ואפשר שטעמו משום דכיון דרבי חנינא סגן הכהנים הוה מסתמא במילי דמקדש טפי הוה בקי מר"ע.

שו"ת גינת ורדים חלק אורח חיים כלל ב סימן טו: ויש טעם גדול לפסוק כר"מ משום דר"מ היה בקי וזריז הרבה במלאכת הספרות… איסי בן יאודה היה מונה שבחן של חכמים ר' מאיר חכם וסופר ובפ"ק דסוטה… היה משתבח ר"מ בנפשיה שיהיה בקי בחסרות ויתירות… וא"כ כיון שהיה זריז במלאכתו נקטינן כותיה שודאי ירד לעומקו של הלכות הנוגעות לאומנתו ודומה לזה כתבו המפרשים למה קי"ל כרב באיסורי וכשמואל בדיני לפי שרב היה מופלג הרבה במילי דחסידותא והיה מדקדק הרבה בענין האיסורין שודאי ירד לעומק הלכותיהן ולהכי קי"ל כותיה באיסורי… ואמנם שמואל הי' כל עסקיו במשפט והוה קרו ליה שבור מלכא ולהכי נקטי' כותיה בדיני ועיין בפסקי הרא"ש פרק שור שנגח ארבעה וחמשה ריש דף קל"ב וכבר מצינו למפר' שפסקו כר' חנינא סגן הכהנים אפי' כשחולק עם רבים במילי דמקדש וקרבנות משום דאיהו הוה בקי בהנך מילי טובא.

יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקפה: מכאן ואילך דברי תלמיד כמוני היום דלא צייתינא להך כללא מכמה טעמי חדא דלא זו הדרך להמציא כללים מלבנו אשר לא שערום אבותינו מסדרי התלמוד ואם כדבריו לא הוה שתיק תלמודא מיניה ועוד דמה יתן ומה יוסיף זריזות מלאכת הסופר ובקיאותו בחסירות ויתירות והטלת קנקנתום לתוך הדיו לפסוק כמותו בשאר הלכות דלא תליין בבקיאות ובזריזות המלאכה… ואי מכאן אמרה לשמעתיה לדידי לאו כלום הוא אחר המחילה הראויה לפי כבודו וזה מכמה טעמי חדא דגם מרן לא אמרה אלא בדרך אפשר לפי שגם בעיניו דשפיר חזו יפלא לדון ולהוציא כלל חדש שלא הוזכר בתלמוד ועוד דלא כתב כן מרן אלא לגבי ר"ע דיחיד הוא אבל לגבי רבים זו היכן כתיבא ואיך יעלה על הדעת דכלל שלא בא בגמרא ידחה לכלל גמור ומוסכם דהוי מן התורה דאחרי רבים להטות… ועוד דהתם שאני ושפיר שייך לומר דהוה בקי טפי מר"ע כיון דעיקר פלוגתייהו היא לידע מה היו עושים במקדש ממותר הנסכים ודעת נוטה היא דר' חנינא סגן הכהנים שהיה מצוי במקדש הוה ידע מה היו עושים בה יותר מר"ע וחשבינן ליה כעד ראיה מה שאין כן הכא…

שו"ת חוט השני סימן פו: וראוי לסמוך על ר"מ בשעת הדחק משום דהוי חכם וסופר כדאי' פ"ק דעירובין וסוטה דאמר לר' ישמעאל לבלר אני אבל קוה' אני בזה כיון דרוב הפוסקי' לא מייתו תיקון הדבק כלל…

פסחים דף נז עמוד א: מאי סלקא ביה ביששכר איש כפר ברקאי? אמרי: מלכא ומלכתא הוו יתבי, מלכא אמר: גדיא יאי, ומלכתא אמרה: אימרא יאי. אמרו: מאן מוכח – כהן גדול, דקא מסיק קרבנות כל יומא…

קדושת לוי במדבר פרשת שלח: 'מלכא אמר גדיא יאי', שגדיא הוא לשון מזל, ומזל הוא לשון השפעה… שהתעוררות שאדם מתעורר מהתעוררות עליון 'יאי'. ו'מלכתא אמרה אימרא יאי', כלומר שהדיבור יאי, מה שהוא מרגיל את עצמו בדיבורים שלו שיעבוד את הבורא מעצמו. ואמרו 'מאן מוכח כהן גדול', על פי סוד כהן גדול יודע היכן השפע יורד. 'אחוי בידו אמר אי גדיא יאי', כלומר התעוררות עליון, 'יסיק לתמידא', כלומר יהיה תמיד בעולם, ולמה אינו רק במועד. ודו"ק.

מדרש תהלים מזמור קטז: את קולי תחנוני. אמרה ישראל לפני הקדוש ברוך הוא אפילו כל העולם קוראין לך הנח אותם ושמע תפלתינו, לכך נאמר את קולי תחנוני, וכן עשה לי הקדוש ברוך הוא.