טבילת רווקות – האם יש תקנה האוסרת זאת?

בס"ד

טבילת רווקות – האם יש תקנה האוסרת זאת?

בכמה מספרי האחרונים נזכר, כי ישנה תקנה האוסרת על רווקות לטבול. יש שהזכירו תקנה זו, על מנת לשלול טבילה של רווקות בערב יום הכיפורים; ויש שרוצים לפי תקנה זו – לאסור על טבילת רווקות לצורך עלייה להר הבית (וממילא לאסור על רווקות את העלייה להר הבית כיום). אולם יש מקום לברר, האם באמת ישנה תקנה כזו? מהו המקור עליו מתבססים האחרונים הנזכרים? האם באמת יש להם על מה להתבסס?

 

באר היטב: "הבתולות אסורות לטבול"

   בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת (שג,א) מופיע הדין הבא, המבוסס על דברי המשנה בשבת (תחילת פרק ששי): "לא תצא אשה בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה – מפני שצריכה להסירם בשעת טבילה, חיישינן שמא תוליכם ארבע אמות ברשות הרבים". גזירה זו שנאמרה כלפי מציאות שאשה תצטרך לטבול, מבוארת בבאר היטב כשייכת בכל הנשים, אף אלו שאינן טובלות – כמו זקנות.

במהדורה הראשונה של הבאר היטב (שיצאה לאור באמסטרדם בשנת תס"ח על ידי רבי ישעיה בן אברהם) מופיע ספק (כמצוטט על ידי בעל הבאר היטב שלפנינו, שנכתב על ידי רבי יהודה אשכנזי, ויצא לאור בפעם הראשונה בשנת תק"ב), אם גזירה זו שייכת גם בבתולות – "כי הבתולות אסורות לטבול, כמ"ש ביורה דעה סימן קפג עיין שם". בעל הבאר היטב שלפנינו דוחה את הספק וכותב, כי חכמים לא חלקו בגזירתם, ועל כן גם הבתולות כיום אינן רשאיות לצאת בחוטים וברצועות – אולם הוא אינו חולק על עצם האיסור הנזכר בבעל הבאר היטב הראשון, בנוגע לטבילת הבתולות.

 

האם הריב"ש התקין תקנה?

מאחר שבעל הבאר היטב מפנה ליורה דעה סימן קפג, יש להניח שכוונתו היא לדברי הבית יוסף בשם הריב"ש, המופיעים בסוף הסימן שם: "כתב הריב"ש (סי' תכ"ה) שנשאל אם איסור נדה נוהג גם בפנויה והשיב שדבר פשוט הוא שנוהג בה והאריך בדבר וכתב שהטעם שלא תקנו טבילה לפנויה כדי שלא יבואו לידי מכשול בהסתלק ממנה איסור נדה החמור". להבנת הבאר היטב, בהסתלק איסור הנידה החמור מן הפנויה, עלולים להיכשל בה – ועל כן יש לאסור עליה את הטבילה.

אולם אם נדקדק בדברים אלו נראה, כי לא נזכר כאן שישנו איסור על עצם הטבילה, אלא שישנו ביאור מדוע החכמים לא תקנו טבילה – כלומר: היתה סיבה בגללה היינו רוצים לחייב את הפנויות לטבול, בשביל שלא יהיה עליהם איסור הנידה, אולם בכל זאת החכמים נמנעו מלתקן תקנה כזו, משום שיש חשש מכשול בעצם תקנת התקנה. ובאמת, הריב"ש עצמו אכן נשאל אם איסור הנידה נוהג בפנויה, לאור מציאות שאנשים נכשלים בפנויות, מדוע שלא יחייבו אותן לטבול – לאור חומרת האיסור: "וחכמים ז"ל איך הניחו שום קדשה בעולם, כי מסתמא אינן מטהרות עצמן. ואיך לא תקנו שום תקון או שום גדר של טהרה בפנויה, כדי שלא יכשלו בה רבים אחר שהבא עליה ענוש כרת והנוגע בה באצבע קטנה חייב מלקות…".

הריב"ש בתשובתו מלמד אותנו, שחכמים לא מסייעים לעוברי העבירה – ואדרבה, אם החכמים יתקנו תקנה בעניין זה, הרי שהדבר ייראה כאילו החכמים נתנו אישור לחטוא את החטא היותר קל, כאשר איסור הנידה יוסר. ממילא יש לנו ללמוד, שהריב"ש לא תקן שום תקנה אלא רק ביאר את העדר תקנת החכמים בעניין. זאת, שלא כמו שמופיע בכמה מספרי פוסקי זמננו (ראה לדוגמא בשו"ת יביע אומר חלק א סימן ל אות טו, ובשו"ת משנה הלכות חלק יב סימן צה).

ובאמת, הבנת הבאר היטב הנזכרת – כאילו יש "איסור" על רווקות לטבול, אינה יכולה להילמד מתשובת הריב"ש; וגם לא מהבית יוסף המצטט את הריב"ש. וכבר העיר בעל הבן איש חי בשו"ת רב פעלים (חלק ד יורה דעה סימן טז), שכפי הנראה, הבאר היטב לא ראה את תשובת הריב"ש עצמה, אלא רק את דברי הבית יוסף, ועל כן הוא טעה בהבנת הדברים.

 

הפנויה מתביישת לטבול

הריב"ש מזכיר, כי בימי חז"ל היה צורך בטבילה זו בשביל אכילת הטהרות שהיתה מצויה. כאשר אכילת הטהרות פסקה להיות מצויה, כבר לא היה עוד צורך בטבילה זו. אולם האם יש מקורות בדברי הראשונים המציינים שישנו איסור כלשהוא על טבילת רווקה? כמובן, שאם יש ראשונים המזכירים אפשרות של טבילת רווקה – ללא אזכור תקנה או איסור בעניין, הרי שבהחלט יש לנו ללמוד, כי הדבר לא היה אסור בזמנם.

ובאמת, בכמה מדברי הראשונים המתייחסים לאיסור הביאה על הפנויה, נזכרת הנחת היסוד שהפנויה היא נידה ויש בזה איסור כרת – לא בגלל איסור שהוטל על הפנויה לטבול, אלא מסיבה אחרת: הפנויה מעצמה אינה רוצה לטבול, כי היא מתביישת. כך כותב הרא"ש בתשובה (כלל לב סימן יג): "ופנויה המשמשת בבית ראובן ויצא קלא דלא פסיק שמתיחד עמה, לא מיבעיא בני משפחתה שיכולין למחות אלא בית דין היו כופין אותו להוציאה מביתו, כי דבר ידוע שהיא בושה לטבול ונמצא שבועל נדה". הרא"ש אינו מבאר מהי הבושה בטבילה, ונראה שכוונתו לדברי הגמרא בנידה (טו,ב) בנוגע לילדה "דבזיזא למיטבל", והיינו, שהיא אינה רגילה בזה בגלל היותה צעירה (וראה פירושי רש"י ותוספות בעניין שם). דברי הרא"ש מובאים בטור (אבן העזר סימן כו) וברמ"א שם בביאור דברי השולחן ערוך, בחיוב להוציא מביתו אשה שלא נלקחה לשם קידושין. איסור על טבילת רווקות לא הוזכר על ידם, וכנראה שבאמת לא היה קיים בזמנם.

גם רבינו יונה בביאור איסור הביאה על הפנויה (שערי תשובה שער ג) מזכיר את בושתה של הפנויה לטבול, אך הוא מבאר את הבושה באופן אחר: "והבא על הפנויה פעם אחת דרך מקרה לוקה מכת מרדות מדברי סופרים, מלבד המכשלה הגדולה והרעה אשר תמצא את הבאים אל הפנויה, כי היא בושה לטבול מטומאת נדתה במי נהר או מקוה מים פן יגלה לרבים קול זנותה…". גם רבינו יונה אינו מזכיר כלל איסור לטבילת רווקות, וברור שלא היה איסור כזה בזמנו.

בספר חכמת אדם (שער בית הנשים כלל קכה) אנו מוצאים אזהרה על חובת ההתרחקות מהעריות, והוא מזכיר בדבריו חובה זו גם בנוגע לאפשרות שהפנויה טבלה: "ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה, ואין חילוק בכל זה בין קטנה או גדולה – ואפילו פנויה אם כבר פרסה נדה ולא טבלה, הרי היא ככל העריות, ואפילו פנויה שטבלה אסור להסתכל בדרך תאוה וזנות…". איסור על טבילת פנויה אינו מוזכר בדבריו כלל.

טבילה בערב יום הכיפורים

המהרי"ל בהלכות ערב יום כיפור מביא את המנהג לטבול בערב יום הכיפורים, ולדבריו המנהג הוא, שאף הבתולות טובלות. מנהג זה מובא בדברי רבים מהפוסקים האחרונים (מגן אברהם תרו,ח; מטה אפרים תרו,ח; שו"ע הרב תרו,יב; קיצור שולחן ערוך קלא,ו; בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת וילך אות ח; משנה ברורה תרו,יז). אף אחד מהם לא חשש לקיומו של איסור על טבילת רווקות – ולא ברור אם הם הכירו בכלל שיש מי שאוסר; פרט לבן איש חי, שבתשובתו הנ"ל בספרו רב פעלים, מאריך להבהיר, שאין איסור בדבר, ובוודאי שאין כל מקום לאסור את הטבילה בהקשר זה, שאינה מיועדת לצורך עבירה, וכפי שנתבאר לעיל.

יש לציין, שמנהג זה של טבילת הבתולות לא התקבל בכל מקום, וגם עצם הנהגת הטבילה על ידי נשים בכלל – אף נשואות – אינו דבר מוסכם. בהגהות המנהגים על ספר המנהגים (טירנא) כתוב בשם מהר"ר יודל ומהר"ש, שאין לנשים לטבול בערב יום הכיפורים "כי אין יכולין להיות כמלאכים, וטעות הוא בידם, כי לא שייך האי טבילה גבייהו"; והובאו דבריהם בספר מטה משה (סימן תתמ) ובאליה זוטא (תרו,ז). פוסקים אלו אינם מזכירים איסור לגבי טבילת רווקות, והמניעה האמורה בדבריהם שייכת לגבי כל הנשים. ובאמת, מציאות של נשים הבאות לטבול בערב יום הכיפורים אינה נפוצה, בין אם המדובר ברווקות ובין אם המדובר בנשואות, ואין כל ראיה מהעדר טבילות כאלו בפועל, להתגבשות מנהג האוסר טבילה על הנשים הרווקות. ויש לציין, כי טעם נוסף הנזכר בפוסקים – לטבול משום קרי, אינו שייך בפנויות (ורק הטעם של טבילה משום תשובה שייך בהם; או אם נאמר, שבכל זאת הן יכולות להידמות למלאכים – ושלא כהגהות המנהגים הנ"ל).

אמנם, בשו"ת מר ואהלות (דף פד,א) תמה על דברי המגן אברהם המביא את מנהג הטבילה בערב יום הכיפורים, בעקבות דברי הריב"ש הנ"ל; וגם בעל השדי חמד (כרך ט, מערכת יום הכיפורים סימן א אות ו) שלל את מנהג הטבילה לפנויות בערב יום הכיפורים מטעם זה, והוא ביאר, כי זו הסיבה בגללה הבאר היטב השמיט את המנהג, למרות שהמגן אברהם מביאו. בספר אלף המגן על המטה אפרים מביא את שני הטעמים הנזכרים נגד טבילת הנשים בערב יום הכיפורים (של השדי חמד ושל הגהות המנהגים), ולדעתו אין לפנויה להחמיר ולטבול – בהצטרף שני הטעמים הללו. מחבר ספר אחר על המטה אפרים – קצה המטה, תמה על המגן האלף וכותב, שבוודאי אין לחשוש לתקלה בטבילה כזו של ערב יום הכיפורים, שאינה נעשית אחרי שבעה נקיים וככל תהליך הטהרה המיועד לטהר מטומאת נידה. לפי דברים אלו נראה, שאין ראיה להעדר מנהג האוסר את הטבילה, מעצם ההנהגה לטבול בערב יום הכיפורים. מכל מקום, מאחר שכל הפוסקים הנ"ל אינם מזכירים מנהג כזה, ורק האחרונים המאוחרים מביאים אותו, נראה להבין, שמנהג זה הוא באמת חדש, והוא לא היה קיים בדורות הראשונים (וראה בהרחבה בדחיית דברי האוסרים לטבול בערב יום הכיפורים, בשו"ת בני בנים חלק ג סימן ה).

 

טבילה לשם עלייה להר הבית

בספר "קומו ונעלה" מובאים מאמרים מרבנים רבים בנושא העלייה להר הבית, ומצאנו שם מי שכותב, כי אין אפשרות לרווקות לעלות להר הבית, בגלל האיסור על טבילתם (הרב יצחק שילת בעמוד 179, הרב יהודה קרויזר בעמוד 293). אולם על פי המתבאר לעיל, מאחר שאין כל מקור לפיו היתה תקנה האוסרת טבילת רווקות, הרי שאין מקום לאסור את הטבילה על רווקה המעוניינת לעשות זאת – ובוודאי אין לאסור זאת כאשר המטרה היא לצורך מצוה, כמו העלייה להר הבית.

יתרה מזאת: אף לפי המר ואהלות והשדי חמד, אשר כותבים להחמיר ולאסור את טבילת הרווקות בערב יום הכיפורים, יש מקום לומר, שההימנעות מטבילה נאמרה דווקא בטבילה שאין כל חובה בקיומה, כמו בכל טבילה של רווקה – או אפילו בטבילת מנהג של ערב יום הכיפורים. אבל בטבילה שיש בה טעם, בוודאי לא שייך איסור זה, כפי שמביא סברה זו בשו"ת מהר"ם שיק (סימן שסד), בנוגע לטבילה של אשה בזמן שבעלה אבל, שמאחר שיש תועלת בטבילה בנוגע לשאר קריבות, ובנוגע לזמן שאחרי האבל, אין חשש מכשול. על אחת כמה וכמה שיש לנו לומר כן בנוגע לטבילה של מצוה, כמו בעלייה להר הבית, שבזה אין מקום לאסור, ואף אחד לא העלה בדעתו לגזור על אפשרות כזו (וכן כותב הרב ישראל אריאל בחוברת בית ה' נלך).

בזמן הבית היה ברור לכל, שרווקות טובלות ועולות, ואף אם היה מישהו בתקופת החורבן שרצה להחמיר, לא סביר לומר, שהוא התכוון לומר זאת ביחס לעלייה להר, כאשר אפשרות זו תהיה  שייכת. וכי כאשר תהיה אפשרות לאכול תרומה בטהרה, האם יהיה מי שיאמר, שאסור לרווקה לאכול תרומה, משום שאסור לה לטבול? אין ספק, שלא עלה על דעת השדי חמד או המר ואהלות (ובוודאי שלא על דעת הריב"ש), למנוע פעולות היכולות להתבצע בטהרה בלבד. לא שמענו על בית דין שנמנע מלקבל מתגיירות, מחשש שטבילת גירותן תגרום למכשול, עקב היותן רווקות. וכשם שבמישור הפרטי אנו מעוניינים להרבות את הטהרה, כך גם במישור הכללי, בשיבה אל הר בית ה', אנו מעוניינים להרבות את הטהרה, וזכות גדולה היא לרווקה הנטהרת בשביל לעלות אל הר הבית.

 

לסיכום: בניגוד למה שטוענים כמה מחברים בני זמננו – אין תקנה האוסרת על רווקות לטבול, ולא נתקנה תקנה כזו מעולם. בשביל לעלות להר הבית, גם רווקות צריכות לטבול, ובוודאי שאין לאסור עליהן לעלות בתואנה שאסור להן לטבול.