טבילה לעלייה להר הבית – מאיזה גיל?

בס"ד

הטבילה לעלייה להר הבית – מאיזה גיל?

נדה דף לב עמוד ב: איש איש מה ת"ל איש איש – לרבות תינוק בן יום אחד, שהוא מטמא בזיבה… ורמינהו: איש – אין לי אלא איש, בן תשע שנים ויום אחד מנין? ת"ל ואיש! אמר רבא: הלכתא נינהו, ואסמכינהו רבנן אקראי…

רש"י: איש איש – כי יהיה זב. איש אין לי אלא איש – ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע. ה"נ גרסינן – ומאחר דהלכתא קרא למה לי ואבן תשעה לשכבת זרע קמהדר.

רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק ה הלכה ב: אין שכבת זרע של קטן מטמאה עד שיהיה בן ט' שנים ויום אחד.

בכורות דף כז עמוד א: ואמר שמואל: אין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא במי שהטומאה יוצאה עליו מגופו, והני מילי – באכילה, אבל בנגיעה – לית לן בה. אמר רבינא: הילכך, נדה קוצה חלה ואוכל לה כהן קטן…

רש"י: כהן קטן – ולא גדול מפני שהטומאה יצאה עליו מגופו ואם טבל לקריו הרי הוא כקטן ל"א להכי נקט כהן קטן שלא ראה קרי ולא יצאה טומאה מגופו ובשאלתות דרב אחאי מפרש הכי… כהן גדול – כהן שהגיע לכלל מצות.

רמב"ם הלכות תרומות פרק ז הלכה ט: לפיכך כהן קטן שעדיין לא ראה קרי וקטנה שעדיין לא ראתה דם נדה אוכלין אותה תמיד בלא בדיקה שחזקתן שלא יצאה טומאה עדיין עליהם…

בית יוסף אורח חיים סימן תנז: וכהן קטן שלא ראה קרי מימיו. משמע שכל שהוא קטן בחזקת שלא ראה הוא ונאמן לומר שלא ראה אפילו הוא בן י"א או י"ב אבל רבינו ירוחם (נ"ה ח"ג מב ע"ג) כתב ואם יש בעיר כהן קטן פחות מתשע שנים שלא יצאה הטומאה מגופו משמע מדבריו שאם הוא גדול יותר מבן תשע הרי הוא בחזקה שראה קרי והטעם משום דקיימא לן דבן תשע ביאתו ביאה.

שולחן ערוך יורה דעה סימן שכב סעיף ה: חלת חוצה לארץ, אף על פי שהיא טמאה, הואיל ועיקר חיובה מדבריהם, אינה אסורה באכילה אלא על כהן שטומאה יוצאה עליו מגופו, והם בעלי קריים וזבים וזבות ונדות ויולדות. אבל שאר הטמאים במגע הטומאות, אפילו טמאי מת, מותרים לאכלה. לפיכך, בין בסוריא בין בחוצה לארץ, אם רצה להפריש חלה אחת, מפריש אחד ממ"ח ונאכלת לקטן שעדיין לא ראה קרי, או לקטנה שעדיין לא ראתה נדה, ואינו צריך להפריש שנייה.

מגן אברהם אורח חיים סימן תנז סעיף ב: קטן – פחות מט' שנים (ד"מ רי"ו) פי' דאמרי' מסתמ' לא ראה קרי אבל אי ידעי' דראה קרי אפי' הוא בן יומו הוא טמא לקריו.

מחצית השקל: ובספר אליה רבה [ס"ק ט] כתב שמצא בראב"ן [פסחים קסב, א ד"ה ואין לשין] להדיא כמו שכתב מ"א. ואם כן על כרחך צריך לומר דחולק על הרמב"ם…

משנה ברורה: אבל כהן הטהור מזב ומקרי כגון כהן קטן פחות מבן ט' שנים ויום א' [לא] שאינו מטמא בקרי וגם מן הסתם לא ראה זיבה כיון שהוא פחות מבן ט'…

שער הציון סימן תנז ס"ק לא: חק יעקב ושאר אחרונים, דלא כמגן אברהם.

שו"ת שבות יעקב חלק א סימן כב: והיטב חרה להם על שכותב מר על המחברים ששגגו שגגה גדולה כמו בסי' תנ"ז ס"ק י"ב שהשיג מר על מ"א ובחנ' השיג עליו כי מ"ש הרמב"ם בפ"ה מה' אבות הטומאה דין ב' ובסוף הפ' היינו לטמא אחרים אבל לעולם קרי של קטן אפי' בן יומו טמא טומאת הגוף…

ברכי יוסף אורח חיים סימן תנז: וק"ק על מרן דמשוי פלוגתא בין הטור ורבינו ירוחם, משום דהטור נקט שלא ראה קרי מימיו ורי"ו כתב קטן פחות מט' שנים, והרי רבינו ירוחם שם בנתיב ה' ח"ג לעיל קודם לשון זה שהביא מרן, כתב, וכתבו המפרשים ואם יש כהן קטן שלא ראה קרי מימיו מותר לאפותה, וכו' ע"ש. וא"כ מוכרח דמ"ש בתר הכי כהן קטן פחות מט' שנים, לאו דוקא, ולאו לדיוקא דאם ביותר מט' שנים ואומר שלא ראה אינו נאמן. וכפי שיטת הרב שבות יעקב הכי פרושו דמ"ש הטור ורי"ו ברישא לא ראה קרי מימיו, היינו לכלול אפילו יותר מט' שלא ראה קרי דנאמן, כמ"ש מרן. ומ"ש אח"כ רי"ו קטן פחות מט' שנים שלא יצאה טומאה מגופו, כונתו דאף דראה אינו טמא, לאפוקי יותר מט' דאם ראה הוא טמא. אבל אה"נ דגם יותר מט' אם אומר דלא ראה נאמן הוא. ומאי דנקטי הטור ורי"ו שלא ראה קרי מימיו, אפשר לומר דדוקא בכה"ג מהימנינן ליה ביותר מט' אם אומר דלא ראה קרי מימיו, אבל באומר דראה קודם ט' ולא ראה אחר ט' לא מקילינן להחזיקו בטהור. ומעתה מ"ש הרמב"ם קטן שעדיין לא ראה קרי, היינו לומר דאף שהוא יותר מבן ט' כל שאומר שלא ראה קרי טהור הוא. וא"ש מאי דמדמי הרמב"ם קטן וקטנה, דכי הכי דקטנה אם ראתה, היא נדה, וכשלא ראתה טהורה היא, הכא נמי קטן שהגיע לט' שנים דאם היה רואה טמא, כל שלא ראה טהור, ולצד זה מדמי להו. ואין ראיה מלשונות הרמב"ם והטור שהביאו ראיה מהם הרב מהר"י לב והרב אליה רבא והרב חק יוסף, ערו ערו יסוד הרב שבות יעקב. ולפום מאי דכתיבנא, שבתי שבות יעקב, ונמצאו דברי הר"מ והטור מכוונים. ודברי ראב"ן דף כ"ג ע"ג (סימן נד) דכתב דקטן בן יומו מטמא בקרי ובזיבה כדאמרו פרק בנות עכו"ם. הם תמוהים, כאשר תמה הרב אליה רבה (אות ט). ונראה שיש ט"ס בדבריו, כאשר ישפוט בצדק המעיין.

דרך אמונה הלכות תרומות פרק ז הלכה ט: ואם הוא קטן יותר מבן ט' שמטמא בקרי אם יש בו דעת ואמר שלא נטמא או שטבל לטומאתו סומכין עליו ומותר להאכילו ואם אין בו דעת דינו כשוטה לעיל ה"ה…

 

נדה דף לא עמוד ב: בנות כותים נדות מעריסתן… ומאן תנא דחייש למיעוטא –  ר"מ היא, דתניא, קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין – דברי ר"מ, אמרו לו לר"מ: יפה אמרת שאין חולצין – איש כתוב בפרשה, ומקשינן אשה לאיש, ומה טעם אין מיבמין? אמר להן: קטן – שמא ימצא סריס, קטנה – שמא תמצא אילונית, ונמצאו פוגעין בערוה שלא במקום מצוה. ורבנן – זיל בתר רובא דקטנים, ורוב קטנים לאו סריסים נינהו, זיל בתר רובא דקטנות – ורוב קטנות לאו אילונית נינהו. אימר דשמעת ליה לר"מ מיעוטא דשכיח, אבל מיעוטא דלא שכיח מי שמעת ליה? הא נמי מיעוטא דשכיח הוא, דתניא, א"ר יוסי: מעשה בעין בול – והטבילוה קודם לאמה… אי הכי – דידן נמי! אנן דדרשינן אשה ואשה, וכי חזיין מפרשי להו – לא גזרו בהו רבנן, אינהו דלא דרשי אשה ואשה, וכי חזיין לא מפרשי להו – גזרו בהו רבנן. מאי אשה ואשה? דתניא: אשה – אין לי אלא אשה – תינוקת בת יום אחד לנדה מנין? ת"ל: ואשה.

תוספות מסכת בכורות דף כ עמוד ב: דבפ"ק דחולין (דף יא:) משמע דאין הלכה כר"מ אפילו להחמיר דקאמר לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בשרא משמע דאין הלכה כן דלא קאמר היכי אכלינן בישרא…

רמב"ם יבום וחליצה פרק א הלכה יז: וכן היבמה הקטנה אם רצה היבם ליבם אותה מיבם אבל אינה חולצת עד שתגדיל ותבדק…