טבילה בשלג

בס"ד

טבילה בשלג

מקוואות פרק ז משנה א

אלו מעלין ולא פוסלין: השלג והברד והכפור והגליד והמלח והטיט הנרוק. אמר ר' עקיבא היה ר' ישמעאל דן כנגדי לומר השלג אינו מעלה את המקוה, והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם: צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה.

פי' הרמב"ם: ואשר העידו בו אנשי מידבא נכון. ולא היה מתוכח עם ר' עקיבה אלא על דרך המשא ומתן לא מפני שהוא סובר כך.

רמב"ם הלכות מקוואות פרק ז הלכה ג: אפילו הביא מ' סאה שלג בתחילה והניחן בעוקה וריסקו שם ה"ז מקוה שלם וכשר.

מרדכי מסכת שבת רמז שלב: והטביל אותה בשלג שאינו מפושר ומחזיק מ' סאה והורה רבינו שמחה שעלתה לה טבילה וראיה ממסכת מקואות [פ"ז מ"א] דתנן השלג והברד מעלין המקוה ולא פוסלין אלמא מותר לטבול בשלג וליכא למימר דבהופשרו קא מיירי דאז פשיטא דהוי כמו שאר מים [*וכ"כ ר"ב ממגענצא] והר' אליעזר מביה"ם מפרש ההיא דמסכת מקואות שהבאתי איירי שהופשרו והא קמ"ל דאין דין שאובין עליהם. הגה"ה: וגם רבינו שמחה התיר בתחלתו ולבסוף חזר בו כי אי אפשר שכל השלג העולה למ' סאה יגיע בבשרה ועוד דאמרינן אין מטבילין בכיפין וגם ליטול ידים בכלי מלא שלג המחזיק רביעית כך הדין ע"כ.

רא"ש מסכת נדה הלכות מקוואות סימן יח: משמע דשלג אף על פי שלא נימוח, סאה אחת ממנו משלמת למקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת, דחשיב כמים, אף על פי דלכשנמוח יחסר ממנו. ונראה דלהכי תנא בתוספתא עיגולי שלג, דצריך שיהא נכבש יחד וקשה, כדי שלא יחסר ממנו כשיהיה נימוח.

בית יוסף יורה דעה סימן רא: אבל לא נתברר אם נחשוב אותה סאה של שלג כמות שהוא או לכשיתפשר נחשוב המים היוצאים ממנו כי המים היוצאים ממנו הם פחות ממה שהיה השלג ונראה דכיון דברד וגליד וטיט הנרוק דכמות שהן משלימין נראה כי השלג נמי משלים כמות שהוא ועוד מדקאמר השלג והברד ולא קאמר מי השלג והברד אלמא בכמות שהן קאמר מיהו נראה לי שהוא צריך למעכו כדי שיהא כעין הכפור והברד אבל התפוח וחלול כמות שהוא לא… דברי רבינו שמריה נראים בעיני ומכל מקום אין להקל לעשות מעשה באיסורא דאורייתא נגד ה"ר אליעזר ורבינו שמחה. ומיהו לטבול ידיו בשלג לאכול לחם אם אין לו מים כיון דנטילת ידים דרבנן (חולין קו.) נראה דשפיר יש לסמוך על דברי ה"ר שמריה כיון דפשט המשנה ודברי הפוסקים מסייעי ליה…

 

שולחן ערוך אורח חיים סימן קס סעיף יב: השלג, והברד, והכפור, והגליד (פי' המים הנקפים מרוב הקור), והמלח אם ריסקן עד שנעשו מים, נוטלין מהם וטובלין בהם, אם יש בהם כשיעור (עיין בי"ד סי' ר"א ס"ל).

משנה ברורה: אם רסקן וכו' – אבל בלאו הכי אין נוטלין בהן בכלי אבל לטבול הידים בתוכן אם יש בהן כשיעור מקוה מותר בשעת הדחק כשאין לו מים אף בלא רסקן ואפילו אם אין השלג מכונס הרבה בבת אחת אלא מונח על פני הארץ ונמוח הרבה כל שיש מ' סאה מחובר יחד טובלין בו ומ"מ נראה דצריך שיהיה עכ"פ כדי לכסות ידיו במקום שתוחבן.

שולחן ערוך יורה דעה סימן רא סעיף ל: אין שאיבה פוסלת אלא במים, אבל השלג והברד והכפור והמלח והטיט שהוא עב קצת אפילו יש בו רכות שיכולין להריקו מכלי אל כלי, אין שאיבה פוסלת בהם שאם שאב מאלו למקום החסר, לא פסלוהו. ולא עוד, אלא אפילו עשה כל המקוה משלג או כפור או ברד שהביאו בכלי ועשה מהן מקוה, כשר.

הגה: וכשמשער שיעור המקוה בשלג, ימעך חללו תחילה (ב"י בשם הראב"ד והרא"ש וכ"כ הרמב"ם) ואז מותר לטבול בו כמות שהוא (מרדכי ס"פ במה טומנין בשם ר' שמריה). ויש מחמירין לטבול בכל אלה, עד שנימוחו ונעשו מים (שם במרדכי בשם הר"ר שמחה והר"א מביהם). וטוב להחמיר לכתחלה (ב"י) ועיין בא"ח סימן ק"ס.

ש"ך: וצ"ע ולענין דינא צ"ע דמ"ש הב"י שדעת הפוסקים שמותר ליתא דהא דעת הראב"ד ורש"י לאסור ומביאם הב"י והב"ח גם הרז"ה אוסר ומביאו הב"י והרמב"ם נ"ל ג"כ דאוסר דהאי וריסקו היינו עד שנעשו מים והיינו דכתב וריסקו בסיפא ולא כתב כן ברישא גבי מעלין אלא ס"ל כהראב"ד ורש"י דלענין אשלומי דוקא משלים כמות שהוא אבל בכולו שלג לא וכ"כ הרמב"ם פכ"א מהלכות שבת אין מרסקין את השלג כדי שיזובו מימיו והוא ש"ס סוף פרק במה טומנין אלמא דריסוק דשלג היינו שנעשה מים וגם הרא"ש אפשר דס"ל כן דלא כתב דמהני אף על פי שלא נימוח אלא לענין השלמה וכ"כ בחידושי האגור בשם הרא"ש ולא תמצא בשום פוסק מפורש דעלתה טבילה בכולו שלג זולתי ה"ר שמריה דמיקל וכבר חלקו עליו הבאים אחריו כדאיתא במרדכי וכן פסק הבית חדש לאסור שוב מצאתי במהרי"ל בהלכות טבילה וז"ל אמר מהר"י סג"ל דאיתמר בש"ס שאחד היה כופה את אשתו לטבול בכרי של שלג בימות הגשמים וכן הלכה עכ"ל ונראה דדברים אלו לא דסמכא נינהו וניכר שאיזה תלמיד מבהיל כתבן…

שו"ת חתם סופר חלק ב יו"ד סימן ר: איך להכשיר מקוה שאין בו מים כלל ע"י שלג שממלאי' בכתף. שמע נא אין להתיר אלא למלאות ע"י סלים הצרים בנקבי' מרווחי' כדי שיזובו המים מהם ולא יתקבצו ג' לוגי' בשולי הכלי מהפשרת השלג דה"ל ג' לוגי' שאובי' שפוסלי' המקוה ולאחר שנתמלא הגומא שלג לא יצק עלי' מים חמין כיון דקיי"ל שלג שלא הופשר אין טובלי' בו… ויען דברי המחבר ורמ"א בי"ד סי' ר"א סעי' למ"ד /ל'/ משמע להתיר שלג בלא הפשר וכבר צווח הש"כ ככרוכי'…

שו"ת דעת כהן (ענייני יורה דעה) סימן צד: ע"ד שאלתו במקום שצריכים לעשות מקוה ע"י שלג, כמבואר בשו"ע סי' ר"א ס"ל, פשיטא שצריך לדקדק שימוח ויעשה מים, ואף על פי שהרמ"א כתב ע"ז רק וטוב להחמיר, מ"מ כבר הראה הש"ך שם ס"ק ע"א, דאין לסמוך ע"ד המקילין, כיון שרוב הפוסקים מחמירים בזה, שלא לטבול בשלג כ"ז שלא נמוח… אבל פשיטא שאין שום חשש לעשות מקוה ע"י שלג גם שהוגלד ע"י מכונה וכיו"ב.

חכמת אדם כלל עג סעיף יט: ונראה לי דבשעת הדחק מותר לטבול כלי זכוכית בשלג אם הוא במקום אחד דטבילתו ודאי רק מדרבנן אבל לא כלי מתכות דלהרבה פוסקים הוא מן התורה…