טבילה בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים

בס"ד

הטבילה בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים

ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות ערב יום כיפור: [ג] טבילת ערב יום כפור אמר מהר"י סג"ל יש פוסקים לטבול אחר סעודת המפסקת בערב, כי עיקר הטבילה משום תשובה היא ויותר שיקרבנה לעצומו של יום יפה הדבר. אמר מהר"י סג"ל דנראה לו להביא ראיה דמשום תשובה היא דהא נוהגין אז לטבול אנשים ונשים נערים ובתולות בר מצוה ובת מצוה, בשלמא אנשים טובלים משום טומאת קרי או שמא נגעו בשום טומאה, אך נשים אמאי טובלות הא (אינן) פולטות. וכן הזקנות וכן נערים ובתולות שברור להן שנקי גופם מטומאה, אלא ודאי משום תשובה היא. וכן בירושלמי איתא מעשה בריבה אחת שנשבית בין העכו"ם וכשפדאוה הטבילוה על מה שהאכילוה איסורין. וכן טבילת גר כשנתגייר טובלין אותו משום תשובה. וכיון דטבילה זו משום תשובה היא גם אם טבל בערב ראש השנה ולא ראה שום קרי אח"כ ולא נטמא, מ"מ יחזור ויטבול האידנא לטהר לתשובה. ויש דעות נוטים שיש לטבול קודם מנחה, וכן נוהגים כדי שתפלת מנחה וגם וידוי תעשה בטהרה ובנקיות. ואותו הוידוי שקודם סעודה המפסקת היינו משום דחיישינן פן ח"ו יהיה שכור מסעודתו או יחנק בסעודתו וימות בלא וידוי פשע, וכן בא"ח.

[ד] ויש מפרשים דטבילת ערב יום כפורים משום טהרה היא, כדאיתא במדרש ישראל נקיים הם כמלאכים. ואמר מהר"י סג"ל דלפי זה נראה אשה ששמשה תוך ג' ימים קודם יום כפור צריכה לכבד ביתה בחמין שלא תפלוט שכבת זרע ואח"כ תטבול, כמו במתן תורה שפרשו ג"כ ג' ימים דכתיב היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה (שמות יט, טו), ודוקא שלא בשעת סמוך לטבילתה או שלא בשעת סמוך לווסתה דבאותן שעות אל תכבד שמא תשחית זרע ההריון, דאין אשה מתעברת כי אם סמוך לטבילתה או סמוך לווסתה. ויש נוהגים לטבול לאחר מנחה סמוך לחשיכה דחיישינן דילמא יטמאו בקרי אחר טבילה אם יקדימו. ואמר מהר"י סג"ל שראה מרבותיו שהיו טובלין קודם מנחה כדפי' לעיל. וכן היה נוהג הוא בעצמו. והיה טובל ג"פ בין בער"ה בין בערב יה"כ, וכן איתא ברוקח משום שנאמר מקוה ישראל שלש פעמים בקרא. וגם אותם שטובלים משום תשובה מודים שיהו טובלים קודם מנחה כדי להתפלל בנקיות ובטהרה. והא דאשכחן דמהר"ם היה נוהג לשפוך תשעה קבין על ראשו, שהוא סבר הטעם דמשום טהרה היא כי כמה בעלי קריין די להן בהכי, אף על פי דקי"ל כר' יהודה בן בתירא דבעלי קריים בזמן הזה אין צריכין טבילה מכל מקום משום טהרת ראש השנה ויום הכפורים בעי.

תוספות ברכות כב עמוד ב: ולית הלכתא כוותיה אלא כר' יהודה בן בתירא דאמר דברי תורה אין מקבלין טומאה וי"מ דוקא לתורה אבל לתפלה צריך טבילה ופי' ר"י דלא שנא והטובל בערב יוה"כ אין לו לברך והמברך הוה ברכה לבטלה.

רא"ש מסכת יומא פרק ח סימן כד: ונהגו לטבול בערב יום הכפורים. ואמר רב עמרם טובל אדם בשבע שעות ומתפלל תפלת המנחה. ואמר רב סעדיה בעלייתו מלטבול מברך על הטבילה ואין דבריו נראין בזה שלא מצינו בהש"ס רמז לטבילה זו ואין לה יסוד נביאים ולא מנהג נביאים. ולא עדיפא מערבה (סוכה מד ב) דאמר ליה חביט חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים הוא. ואי משום דא"ר יצחק (ר"ה טז ב) חייב אדם לטהר עצמו ברגל היינו לטהר עצמו מכל טומאות ואפי' מטומאת מת ולהזות עליו שלישי ושביעי. והאידנא אין לנו טהרות וכיון שאין בעלי קריין טובלין כל השנה כולה גם אין חובה לטבילה זו ואין לברך עליה אלא שנהגו העולם לטהר עצמן מקרי לתפלת יום הכפורים. וסמכו אמדרש תנחומא בפרשת ואתחנן ביום הכפורים שהם נקיים כמלאכי השרת.

רמ"א אורח חיים סימן תקפא סעיף ד: (ויש נוהגין לטבול בערב ראש השנה משום קרי).

משנה ברורה: נוהגין לטבול וכו' – ואם אינו יכול לטבול משום צינה יראה לשפוך על גופו ט' קבין מים. ולא יקדים לטבול עד שעה קודם חצות היום [ח"א]. יש מאחרונים שכתבו שנכון למנוע עצמו מלשמש מטתו בשני לילות של ר"ה אא"כ היתה ליל טבילה דאז חייב לקיים עונתו ויחזור ויטבול בשחרית. אכן אלו האנשים האוכלים לשובע בטנם או ח"ו שנכנס במחשבתו הרהור אשה יותר טוב שישמש מטתו מח"ו שיבא לידי עבירה ויחזור ויטבול בשחרית [ח"א].

מור וקציעה: עוד כתב בהגה, ויש נוהגין לטבול בער"ה משום קרי. [וכתב מג"א ס"ק טו] ולכן אל ישמש מטתו בר"ה, אך אם הוא ליל טבילה, חייב לקיים עונתו, ויחזור ויטבול שחרית. של"ה. ולא ידעתי מה חיוב יש בליל טבילה יותר משאר עונה האמורה בתורה הקצובה לכל אדם, כמו ששנינו הטיילים כו'. וביחוד עונת ת"ח משבת לשבת שהפליגו חז"ל בשבחה (ואם חל בו ר"ה, נאמר לו לבטלה, גם בודאי י"ט בכלל שבת הוא לענין זה. גם מה שהחמיר בה לחזור ולטבול, לא ידעתי מה טיבה של טבילה בר"ה יותר מכל ימות השנה, וכיון דבטלוה לטבילותא, וקיי"ל דב"ק קורין ומתפללין, אין ר"ה חלוק בענין זה. משפט אחד הוא לכל הימים בשוה. וכי אם יקשה על אדם הטבילה בער"ה, וכ"ש לטבול שנית גם בשחרית, האם בשביל כך, יבטל עונתו שחייב בה דבר תורה (שהפליגו חז"ל [כתובות סב, ב] בעונש המבטלה), בשביל גזרה חדשה, שנהגו בה לפרישות בעלמא ולתוספת קדושה, תינח למאן דאפשר, ולא לעקור מצות עונה, שגם כל השנה מוזהר עליה. אפילו כשהיא משתוקקת לו חייב לפקדה, עאכ"ו בי"ט בעת שמחה. אלא שאם האשה מרוצה, אז אפשר להתקיים בליל שני, כמו בי"ט האחרים, אבל ליל טבילה, פשיטא שאינו נדחה, אפילו ברצון האשה, לפי שאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה, ולא נענש יהושע אלא בשביל שבטל ישראל מפ"ו לילה אחד. ומי יודע אולי בזכות הי"ט הקדוש, תפקד בזרע קודש חדש, כמו שאירע לאמותינו שרה רבקה רחל וחנה, על כן המחמיר אינו אלא חסיד שוטה.

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרו סעיף ד: יכול לטבול וללקות מתי שירצה, רק שיהיה קודם הלילה; ואינו מברך על הטבילה. הגה: ואין צריך לטבול רק פעם אחת, בלא וידוי, משום קרי; והוא הדין דהטלת תשעה קבין מים נמי מהני (מהרי"ו וכל בו תשב"ץ).

משנה ברורה: יכול לטבול – המחבר קיצר דמקודם היה לו לכתוב דמנהג לטבול וללקות בעיו"כ ואפילו נערים ובתולות מכיון שהם בני מצות טובלות.

ביאור הלכה: יכול לטבול וכו' – עיין מ"ב והיינו דאפילו האנשים שאינן זהירין כל השנה בטבילה עכ"פ בעיוה"כ צריך לטבול ולהיות נקי משום יום הקדוש.