חנופה בגלל שלום המלכות

בס"ד

האם מותר להחניף בגלל שלום המלכות?

חובה גדולה מוטלת עלינו למחות בעוברי העבירה ולמנוע בכל מאודנו את מעשי הרשעה. אולם לפעמים עוברי העבירה הם אנשים בעלי תפקידים בכירים בשלטון, וישנה סכנה לפעול כנגדם; או שמא עצם המחאה כנגדם גם כן יכולה להשתמע כפגיעה בכבוד המלכות – וגם זו סיבה בגללה יש מי שאולי ירצה לומר, כי אין לפתוח במחאות בעניין. אכן, גם זו אינה סיבה מוצדקת לעבור על איסור החנופה, וכפי שיתבאר.

 

איסור חנופה – גם למלך

במשנה בסוטה (מא,א) נאמר על אגריפס המלך שעיניו זלגו דמעות כשקרא במעמד ההקהל את הפסוק "לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא" – והעם הרגיע אותו באמרו "אחינו אתה, אחינו אתה" (ולפי ביאור רש"י, אנשי העם לא שקרו בדבריהם, משום שאמו של אגריפס היתה מישראל). לדברי הגמרא שם (מא,ב), על דברים אלו נענשו ישראל ונתחייבו כלייה למקום, משום שהחניפו לאגריפס (בירושלמי שם מובא, כי באותו היום נהרגו חללים רבים מישראל, ובברייתא משנת רבי אליעזר נאמר, כי באותו יום נחתם גזר דינם לגלות).

ולכאורה, מדוע לא נאמר, כי בגלל כבוד המלכות היה עליהם לכבדו? ואין לומר, שלא היה לו דין מלך מאחר שלא היה ראוי למלכות – שהרי בגמרא שם קודם לכן מובא לגביו, כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. אלא מוכח מכאן, שגם כלפי מלך יש איסור חנופה.

ובאמת, עצם החנופה כלפיו מתבארת בדברי הרמב"ם בפירושו למשנה שם, כי היא היתה משום שלום המלכות (וכן הוא במאירי שם) – ולמרות זאת, נענשו ישראל על חנופתם. ואף על פי שניתן לומר, כי היתה סכנה בדבר, היה עליהם להימנע מלהתחנף לו (וכפי שכותבים התוספות במקום, כי על כל פנים היה להם לשתוק). ובאמת, יש מי שכותב, כי אף במקום סכנה – למרות שמעיקר הדין יש מקום להתיר, כפי שביארנו – דבר ראוי הוא להיזהר ולהימנע מלהתחנף (מנורת המאור מובא בשו"ת דברי יציב ליקוטים והשמטות סימן קיב; וכך ניתן להבין מהאורחות צדיקים שער החניפות, בנוגע להתנהגותו של מרדכי כלפי המן – שעל כל פנים לרשע גדול יש להיזהר מלהתחנף).

וכך כותב במדרש משנת רבי אליעזר הנ"ל: "קשה היא החנופה כמעשה אנשי סדום, שנאמר:  'ובנביאי ירושלם ראיתי שערורה, היו לי כלם כסדם'. ומה פרט בהן? 'כי מאת נביאי ירושלם יצאה חנופה לכל הארץ'. מעשה באגריפס, שמשחוהו מלך עליהן… וכיון שהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי, זלגו עיניו דמעות, אמרו לו, לא תירא, אתה אחינו. מאותה שעה נחתם גזר דין על אבותינו לגלות, מפני שחינפו. ומה אלו, שלא החניפו אלא מפני שנכמרו רחמיהן עליו, כך, המחניף לבטל את המצות ואת הדינים על אחת כמה וכמה".

כלומר: עם ישראל בזמן אגריפס לא התכוון לחזק אותו במעשה העבירה שלו (ואדרבה, אגריפס עצמו הצטער והרגיש שישנה בעייה במעשה שלו) – ובכל זאת העם נענש על כך. על אחת כמה וכמה שצריך להיזהר מלהיכשל בחנופה, כלפי אנשים רשעים הממשיכים בעוולות ופשעים חמורים, כלפי הציבור או כלפי יחידים.

 

לסיכום: איסור החנופה נוהג גם כלפי המלך ונציגי השלטונות, ואיסור חמור הוא להתחנף להם.