חיוב נשים בתקיעת שופר

בס"ד

חיוב נשים בתקיעת שופר

קידושין דף לג עמוד ב: כל מצות עשה שהזמן גרמא וכו'. ת"ר: איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא? סוכה, ולולב, שופר, וציצית…

ראש השנה פרק ג משנה ח: חרש שוטה וקטן אין מוציאין את הרבים ידי חובתן. זה הכלל כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן.

תפארת ישראל – יכין: נ"ל דנקט רבים, לאשמעינן דאפילו אותן שאינן בני חיוב גמור, כנשים וקטנים בני חנוך, אפ"ה אינו מוציאן, מיהו נשים אף על גב דפטירי משופר, דזמן גרמא הוא, אפ"ה כבר קבלו עלייהו חובה…

ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות שופר: דרש מהר"י סג"ל הכל חייבין בשופר בין קטנים בין גדולים. אכן נשים פטורות דמצות עשה דזמן גרמא הוא. אך שמכניסין את עצמן לחיוב. והואיל שמחייבין את עצמן צריכין להזדרז לתקן צרכיהן הן בתכשיטין הן בתבשילין להיות פנויות לבא בית הכנסת ולהיות שם לשמוע קול שופר, ואל יטריחו את הציבור להמתין אחריהם. ואמר שבמדינת אושטרייך היו נוהגות הנשים לבשל בערב ר"ה על ראש השנה ויהיו בר"ה פנויות בבהכ"נ, וביוצאם מבהכ"נ החמו המאכל. ויכוונו כולם שיהיו בבית הכנסת הנשים והבתולות לשמוע התפלה והתקיעות מראש ועד סוף, וכן נהגינן עתה.

והואיל והנשים הכניסו את עצמם בחיוב התקיעה נכון הדבר אם יכולין בשום צד שיניחו התינוקות בבית כדי שלא יפסיקום משמוע קול שופר דאין יוצאין אא"כ במכוונו לשמוע קול שופר מראשו ועד סוף וכן בא"ח. ולפיכך גם אם התוקע מאריך בתקיעות יותר מן השיעור, אל יאמר אדם כבר שמעתי את השיעור מה לי באריכות קול, אך חייב לשמוע את הכל. אכן האנשים אשר מחוייבין בדאורייתא בתקיעת שופר לא יחזיקו כלל התינוקות אצלם בעודן התקיעות שמא יבטלום משמיעת קול בראותם תחבולות התינוקות. ואמר מהר"י סג"ל שנשגבה פליאה בעיניו מאין בא שנהגו המנהג הרע הזה להוליך התינוקות לבית הכנסת לשמוע הם קול שופר, בשלמא בקריאת המגילה עבדינן משום שמחה והכא מאי, תינוקות קטנים שהגיעו לחינוך מצוה לחנכם. ואם אי אפשר לאשה להניח את בנה בביתה אז יותר טוב להחזיקו אצלה בבהכ"נ הנשים, דאינהו אינן חייבים כ"כ כאנשים. אכן המנחת בנה בביתה הרי זו משובחת דהכניסה את עצמה לחיוב וגם אנו מברכינן למעניהם על תקיעת שופר.

מגן אברהם סימן תפט: נשים פטורו' מספיר' דהוי מ"ע שהז"ג (רמב"ם וכ"כ בזוהר תצוה) ומיהו כבר שווי' עלייהו חובה.

מנחת חינוך מצוה שו: וד"ז צ"ע והוא דבר חדש דנשים אם קבלו עליהם לעשות מ"ע שהם פטורין יתחייבו מפני דשוויא עלייהו חובה ולא ראיתי כן בשום מקום ואינו דומה לתפלת ערבית עיין בראשונים וכאן יש דיעות דאסור להו לעשות מ"ע שהז"ג ולכ"ע אינו מצוה כלל והיאך ישוויי' חובה. ולא ידעתי מוצא הדברים של ד' המג"א.

שו"ת שאגת אריה סימן קו: שאלה למאי דנהגו שהנשים תוקעות שופר בר"ה ונוטלות לולב בחג כאנשים אף על פי שפטורים אפ"ה קבעו חובה על עצמן אם מותר להוציא שופר ולולב לצרכן בי"ט או לא… ודווקא היכא דהוי לצורך קצת הוא דאמרינן מתוך כגון קטן למולו וס"ת לקרות בו ולולב לצאת י"ח אף על גב דאינו לצורך אוכל נפש שרי לב"ה משום מתוך אבל היכא דהוי של"ל כלל אסור מה"ת ולוקין עליו כמש"כ שם התוס' וכ"ד ר"פ ז"ל. א"כ משום נחת רוח דנשים א"א למישרי איסור דאוריי' כיון דאינם חייבות בשופר ולולב ל"ל בדידהו מתוך דהא אין כאן משום מצוה כל עיקר וה"ל הוצאה של"ל לגמרי ואסורה הוצאה זו מה"ת… ול"ד כלל לטיול תינוק ולשחוק בכדור והא התו' שרו בהא דטיול וכדור ואפ"ה לדבריהן ז"ל הוצאת שופר לרה"ר לצורך נשים אסור וכן נ"ל עיקר דאסור להוציא את השופר ואת הלולב בי"ט לרה"ר לצורך נשים וכן נראה דעת האחרונים משלא הביאו שם הא דראבי"ה שמותר להוציא שופר לרה"ר לצורך נשים.

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקפט סעיפים ג,ו: אשה פטורה משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא… אף על פי שנשים פטורות, יכולות לתקוע; וכן אחר שיצא כבר, יכול לתקוע להוציאן, אבל אין מברכות ולא יברכו להן. הגה: והמנהג שהנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא על כן גם כאן תברכנה לעצמן, אבל אחרים לא יברכו להן אם כבר יצאו ואין תוקעין רק לנשים, אבל אם תוקעין לאיש המחוייב, מברכין לו אף על פי שכבר יצאו, כמו שנתבאר סימן תקפ"ה סעיף ב' הגהה א' (ד"ע).

משנה ברורה: (י) אבל אין מברכות וכו' – דמהו וציונו בדבר שאינה מחוייבת לא מד"ת ולא מדברי סופרים דאשה במ"ע שהזמן גרמא פטורות אף מדרבנן. (יא) אם כבר יצאו – וע"כ י"א דיתקע להם קודם שישמע התקיעות בביהכ"נ אבל במ"א מסיק בשם מהרי"ל שלא יתקע בשלשה שעות ראשונות משום דאז מיפקד דינא ואין כדאי לתקוע ביחידות אלא יתקע להן אחר תקיעות ביהכ"נ והם יברכו לעצמן או שיכוין בלבו שלא לצאת בתקיעות ביהכ"נ ואז יוכל אח"כ ג"כ לברך בשבילן.

חיי אדם כלל קמא: ומכל מקום מותר לתקוע, אף שהתוקע כבר יצא ואין שם אלא נשים (אבל הפ"ח כתב דדעת רוב הפוסקים שאם כבר יצא אסור לתקוע לנשים).

פסקי תשובות: ורוב הנשים קיבלו על עצמן להחמיר לקיים מצוות תקיעת שופר, ומעיקר הדין די להם שישמעו שלושים קולות דהיינו ג"פ תשר"ת וג"פ תש"ת וג"פ תר"ת שזה החיוב מן התורה, אבל נכון לכתחילה במדת האפשר שתשמע גם שאר התקיעות דתפלת מוסף ולא תפסיק בדיבור עד אחרי התקיעות דקדיש תתקבל. ואשה שחלתה ואינה יכולה לקיים מצוות שופר, אם כוונתה להפסיק לתמיד מלשמוע תקיעת שופר חייבת לעשות התרת נדרים, ואם רק בשנה זו שחלתה ומחמת אונס אין באפשרותה לשמוע שופר ובדעתה לשנה הבאה לחזור למנהגה אינה צריכה התרה.

שו"ת שלמת חיים אורח חיים סימן שכט: בדבר תקיעת שופר לנשים אולי י"ל דכמו שכתב המג"א גבי ספירת העומר דעכשיו קיבלו עליהם כחובה הגם דהוי מצוה שהזמן גרמא, א"כ יותר מזה נזהרות לשמוע תקיעת שופר, וגם למה לא יהא עליהן גדר נדר כמו בכל מצוה הגם דאינו מחויב כיון דנהג שלש פעמים ולא התנה נעשה מחויב. תשובה: במה שאינו בידה לא קיבלה עליה, משא"כ בספירת העומר.

ילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן תקפט: נשים פטורות ממצות שופר, שהיא מצות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות. ומכל מקום נוהגות הנשים לבוא לבית הכנסת בראש השנה כדי לשמוע קול שופר (עם ברכותיו), ויפה עושות, ויש להן שכר מצוה. רק אין להן שכר כמו האנשים שהם מצווים על כך, אלא שכר פחות, שגדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה. ואמנם אשה שיש לה ילדים קטנים שאם תביאם לבית הכנסת יפריעו למהלך התפלה והתקיעות, אין לה לבוא לבית הכנסת, ותסמוך על עיקר הדין שהיא פטורה ממצות שופר ומתפלה בצבור. ואם תחמיר לבוא לבית הכנסת יוצא שכרה בהפסדה, שגורמת הפרעה למהלך התפלה.