חיוב נשים בקרבן פסח

בס"ד

חיוב הנשים בקרבן הפסח

פסחים דף צא עמוד ב: גופא. אשה, בראשון – שוחטין עליה בפני עצמה, ובשני – עושין אותה טפילה לאחרים, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אשה – בשני שוחטין עליה בפני עצמה, ואין צריך לומר בראשון. רבי שמעון אומר: אשה, בראשון – עושין אותה טפילה לאחרים, בשני – אין שוחטין עליה כל עיקר. במאי קמיפלגי? רבי יהודה סבר: במכסת נפשת – ואפילו נשים. וכי תימא אי הכי אפילו בשני נמי – כתיב חטאו ישא האיש ההוא, איש – אין, אשה – לא. וכי תימא, אי הכי אפילו טפילה נמי בשני לא – אהני ככל חקת הפסח לטפילה בעלמא. ורבי יוסי מאי טעמא – דכתיב בראשון במכסת נפשת – ואפילו אשה, וכתיב בפסח שני ונכרתה הנפש ההיא מישראל, נפש – ואפילו נשים. ואלא חטאו ישא האיש ההוא למעוטי מאי? – למעוטי קטן מכרת. – ורבי שמעון: כתיב בראשון איש – איש אין, אשה לא. וכי תימא, אי הכי אפילו טפילה נמי לא – אהני ליה במכסת נפשת לטפילה… כמאן אזלא הא דאמר רבי אלעזר: אשה בראשון חובה, ובשני רשות, ודוחה את השבת. אי רשות, אמאי דוחה את השבת? – אלא אימא: בשני רשות, ובראשון חובה, ודוחה את השבת. כמאן כרבי יהודה.

רש"י: אין שוחטין עליה כל עיקר – ואפילו טפילה, דלא שייכא ביה מידי, ואי אכלה ביה – הוה פסח נאכל שלא למנויו, והוא הדין לעבדים דאין אוכלין בו, וכי אכלי עבדים ונשים בראשון שהן רשות בו, אבל בשני – לא, דאפילו מרשות אימעוט כדלקמן. במכסת נפשות – מדלא כתב אנשים – אפילו אשה במשמע.

רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק א הלכה א: מצות עשה לשחוט את הפסח בארבעה עשר לחדש ניסן אחר חצות… ואחד האיש ואחד האשה חייבין במצוה זו.

רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ב הלכה ד: אין עושין חבורה נשים ועבדים או קטנים ועבדים מפני שלא תהיה קלות ראש ביניהן, אבל עושים חבורה כלם נשים אפילו בפסח שני, או כולה עבדים…

אור שמח: כיון דחזינא דנמנית בפסח אף דפטורה מפסח אמרינן דנעשית טפילה, אבל בכ"ז לשחוט עליה בפני עצמה אי אפשר, דהוי כמו שתביא אשה עולת ראיה, כיון דפטורה מינה, ומיחזי כחולין בעזרה, דלר' יהודה אינה רשאה, עיין עירובין (דף צ"ו ע"ב), אבל לדידן דקיי"ל נשים סומכות רשות, ואם רצו להביא עולת ראיה מביאין, ה"נ עושין חבורה שכולה נשים, וכן פסק רבינו, והא דלא מפרש הגמ' טעמא דרב יוסי דאמר אשה בשני שוחטין עליה בפ"ע דסבר נשים סומכות רשות, ואם רצו להביא עולת ראיה מביאין, דא"כ לא הוה פליג עליו ר"ש, דאזיל לטעמיה בעירובין דסבר כר' יוסי, וע"כ דכוונתו דחייבין לשחוט עליהן אפילו כשהן בפני עצמן, ודוק.

עירובין דף צו עמוד ב: ולא רבי יהודה סבר לה כרבי יוסי – דתניא: דבר אל בני ישראל וסמך – בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: נשים סומכות רשות. וסתם סיפרא מני – רבי יהודה.

רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ה הלכה ח: נשים שנדחו לשני, בין מפני האונס והשגגה, בין מפני הטומאה ודרך רחוקה, הרי פסח שני להם רשות… לפיכך אין שוחטין עליהן בפני עצמן בשבת בפסח שני…

כסף משנה: ופוסק רבינו כר' יהודה וכ"פ עוד ברפ"ז משום דאמרינן כמאן אזלא הא דא"ר אלעזר בשני רשות ובראשון חובה ודוחה את השבת כמאן כר' יהודה משמע דהלכתא כוותיה. ויש לתמוה דבפ"ב אצל מ"ש עושים חבורה כולה נשים אפילו בפסח שני משמע דפסק כר' יוסי כמ"ש שם. וי"ל דאע"ג דלענין עושין חבורה שכולה נשים בפסח שני פסק כר' יוסי כדקי"ל דהלכתא כוותיה לגבי ר' יהודה מ"מ לענין דוחה את השבת לא ראה לפסוק כמותו מדמשמע מר"א שכתבתי בסמוך דסבר כר' יהודה בהא.

לחם משנה: ודאי דהם דברים תלויים זה בזה דאם עושין בפני עצמן דוחה את השבת ואם אין עושין אינו דוחה וצריך עיון.

בני שמואל: לכן נראה דס"ל לרבינו דפלוגתא דר' יהודה ור"י לענין שבת דר' יהודה ס"ל דנשים בשני רשות ואם חל פסח שני בשבת אין דוחין את השבת אלא א"כ מתמנת עם אנשים ור"י ס"ל דאף בשני חובה ודוחין את השבת אבל אם חל פסח בשאר הימים אפילו ר' יהודה מודה דיכולין לעשות פסח שני בפני עצמן ופסק רבינו כר' יהודה דנשים בשני רשות ואין דוחין את השבת ולכך כתב דנשים אין דוחין את השבת אלא א"כ מתמנת עם אנשים ומ"ש רבינו בפ"ב אבל עושין חבורה כולה נשים אינו ר"ל דחובה לעשות אלא ר"ל דיכולים לעשות דדוקא נשים ועבדים אינם יכולים לעשות משום פריצותא אבל חבורה כולה נשים יכולים לעשות אבל בראשון חובה לעשות הפסח אפילו נשים…

שו"ת תשב"ץ חלק א סימן ג: עוד שאלת מפני מה חייבה תורה בקרבן פסח במועדו לנשי' כאנשים. ולפי הכלל שבידינו תהיה פטורה דאמרינן (קידושין כ"ט ע"א) כל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות ממנה…

תשובה הוי יודע דבגמרא פ"ק דקדושין (ל"ד ע"א) אמרי' הני כללי דמתני' לא ילפי' מינייהו דאין למדין מן הכללו' אפי' במקום שנאמר בהם חוץ שהרבה מצות יצאו מכללו' אלו… ומה ששאל' הטעם למה חייבן בפסח גזרת הכתוב לחייב בקצתן ולפוטרן בכלן. מיהו לענין פסח נראה הטעם מפורש לפי שטעם הפסח על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל והם היו באותו הנס ומטעם זה נתחייבו במגלה ובחנוכה (מגילה ד' ע"א). א"נ כיון שחייבות במצה משום טעמא דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה מה"ט גופיה נתחייבו באכילת פסח דהא כתיב על מצות ומרורים יאכלוהו וכל שישנו בקום אכול מצה ישנו בקום אכול פסח. ובגמרא למדו זה ממ"ש במכסת נפשו' ואפי' אשה והוא לדעת רבי יהודה ורבי יוסי אבל לדעת רבי שמעון אינן חייבות בו שנאמר איש לפי אכלו איש ולא אשה כדאי' בפסחים פ' האשה (צ"א).

תורה תמימה הערות שמות פרק יב הערה ל: ומבואר בגמ' דגם בפסח שני חייבות הנשים מדכתיב שם (פ' בהעלותך) ונכרתה הנפש ומרבה נשים, ודעת רמב"ם בזה אינה ברורה. ובתשב"ץ ח"א ס"ג כתב בטעם חיוב נשים בפסח משום דכיון דחייבות במצה דרשינן כל שישנו באכילת מצה ישנו באכילת פסח, והנה לבד שאין הדרשה מוכרחת, כי מניין לנו לחדש מנפשנו דרשות שלא נאמרו בגמרא, אלא עוד נסתר זה ממה דקיי"ל דנשים חייבות גם בפסח שני כמש"כ למעלה, ובפסח שני הלא אין מצוה מיוחדת מאכילת מצה. ואמנם אם נרצה למצוא טעם זה לחיוב זה בנשים י"ל פשוט, דהא עיקר טעם ממצות אכילת פסח היה לסימן שפסח הקדוש ברוך הוא על בתי ישראל בנגפו את בכורי מצרים ולא נתן המשחית להרוג את בכורי ישראל ולדורות הוי מצוה זו זכר לענין זה, ואיתא בפסיקתא פ' בא ומת כל בכור בין בכור זכר בין בכור נקבה א"כ פסח הקדוש ברוך הוא גם על בכורות ישראל נקבות וא"כ הלא אף הן היו באותו הנס, ופשוט דחייבות בשביל זה כמו אנשים, וכמו שחייבות מטעם זה בארבע כוסות ובמקרא מגילה ועוד, כנודע.