חיוב הקטן בלולב

חיוב הקטן בלולב

סוכה דף מב עמוד א: קטן היודע לנענע חייב בלולב… תנו רבנן: קטן היודע לנענע – חייב בלולב, להתעטף – חייב בציצית, לשמור תפילין – אביו לוקח לו תפילין.

תוספות סוכה דף לז עמוד ב: בשעת ברכה לא מצינו אם חייב לנענע בתחלת נטילה אלא מדאמרינן בפירקין (דף מב.) קטן היודע לנענע חייב בלולב משמע דמנענע בתחלת הברכה אף על פי שאינו יודע לקרות הלל…

תוספות מסכת ערכין דף ב עמוד ב: אביו לוקח לו תפלין – וגבי ציצית לא נקט לישנא דלוקח דמסתמא טלית יש לו וגבי לולב נמי יכול לצאת בלולבו של אביו אי נמי משום דתפלין דמיהן יקרים שייך בהו לקיחה.

סוכה דף מה עמוד א: מיד תינוקות שומטין את לולביהן, ואוכלין אתרוגיהן.

רש"י: מיד תינוקות שומטין את לולביהן – הגדולים שומטין את לולבי הקטנים מידם בשביעי. ואוכלין אתרוגיהן – של תינוקות, ואין בדבר לא משום גזל, ולא משום דרכי שלום, שכך נהגו מחמת שמחה.

רא"ש מסכת סוכה פרק ד: וכתבו התוס' שיש ללמוד מכאן אותם בחורים שרוכבין לקראת חתן ונלחמין זה עם זה וקורע בגדיו של חבירו או מקלקל את סוסו שהם פטורין שכך נהגו מחמת שמחת חתן ונ"ל דמתניתין לא איירי כלל שחטפו הגדולים מיד הקטנים אלא ה"פ מיד שנגמרה מצות הלולב והערבה התינוקות שומטין לולביהן של עצמן מתוך הערבה שהלולב ארוך ושוחקין בהן התינוקות וגם עושים מן ההוצין כמין טבעות וחפצים לשחוק בהם ואתרוגיהם היו אוכלין והשתא ניחא הא דפריך בגמרא למאן דאמר אתרוג בשביעי מותר דהכא משמע תינוקות אין גדולים לא ורש"י דחק לפרש דהכי פריך דתינוקות דוקא שלא הוקצה למצוה גמורה אבל של גדולים שהוקצה למצוה גמורה לא וקשה לי א"כ הוה ליה למימר דתינוקות אין גדולים לא ועוד לולבין גדולים למה להו.

פירוש הרמב"ם סוכה פרק ד משנה ו: ואסור לאכול את האתרוג בשביעי לפי שהכלל אצלינו מתוך שנאסר למקצת היום נאסר לכולו, ולפיכך אמר התינוקות שאינם מדקדקין במותר ובאסור…

תפארת ישראל – יכין מסכת סוכה פרק ד: למה האתרוגים של הקטנים לא אתקצאי, הרי עכ"פ מצוה דרבנן איכא גם באתרוג שלהן, דהרי קטן היודע לנענע חייב בלולב [כספ"ג דסוכה], וא"כ מ"ש ממותר מנר חנוכה דנמי מדרבנן, ואסור משום מוקצה [כרא"ש פ"ב דשבת אות ט'], ואף דהתם דוקא בנותר מתוך שיעור הדלקתו, ולא נעשה בו עדיין המצוה שאתקצי לה, משא"כ הכא כבר נטלו בו, עכ"פ ה"נ אתקצי לכולא יומא, ונ"ל דהכא בתינוק אף שהגיע לעונת נדרים אינו יכול להקצות הלולב, מדאינו שלו רק של אביו, ואביו מדיודע דעושין כן לשמחה, כהתנה בפירוש דמי…

סוכה דף מו עמוד ב: אמר רבי זירא: לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא. מאי טעמא? דינוקא מקנא – קני, אקנויי – לא מקני, ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו…

רמב"ם הלכות לולב פרק ח הלכה י: ואין נותנין אותו לקטן שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מן התורה ונמצא שאם החזירו לו אינו חוזר…

הר"ן על הרי"ף: פירוש בתינוק שלא הגיע לעונת הפעוטות דזוכה לעצמו ואינו מזכה לאחרים דאי בשהגיע לעונת הפעוטות כבן ו' או כבן ז' אקנויי נמי מקני דהא קי"ל הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין…

בדק הבית [לבית יוסף] סימן תרנח: ומדברי הרמב"ם (פ"ח ה"י) נראה דאפילו בהגיע לעונת הפעוטות מיירי.

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרנח: לא יתננו ביום ראשון לקטן, קודם שיצא בו, מפני שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מן התורה, ונמצא שאם החזירו לו אינו מוחזר; ויש מי שאומר שאם הגיע לעונת הפעוטות, מותר; ואם תופס עם התינוק, כיון שלא יצא מידו שפיר דמי.

רמב"ם הלכות לולב פרק ז הלכה יט: קטן היודע לנענע חייב בלולב מדברי סופרים כדי לחנכו במצות.

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרנז: קטן היודע לנענע לולב כדינו, אביו חייב לקנות לו לולב כדי לחנכו במצוות.

משנה ברורה: א. קטן היודע וכו' – הא אם אינו יודע אף שהוא כבר שית אינו חייב לחנכו דחינוך אינו שוה בכל המצות [פמ"ג במשב"ז ובא"א צידד להיפוך ובבכורי יעקב הסכים להקל]. ב. לנענע לולב כדינו – היינו מוליך ומביא מעלה ומוריד. ג. אביו חייב וכו' – ומצות חינוך הוא אפילו בשאר הימים שהם מדרבנן. ד. המהרש"ל כתב שא"צ לקנות לו לולב בפ"ע כי לאחר שיצא בו אביו יתננו לבנו לנענע בו ולברך עליו וכ"כ התוספות בערכין (דף ב') דיוצא בשל אביו וכ"מ בעיטור וי"א דאם ידו משגת טוב יותר שיקנה לו לולב כדי שיעשה הנענועים כדינו בשעת הלל עם הצבור שזה טוב יותר ממה שיברך אח"כ.

שער הציון: א. והא דבסימן תרנ"ח סעיף ו משמע שאפילו קטן שלא הגיע לעונת הפעוטות מברך על הלולב, היינו, שלא מצד החיוב לחנכו, אלא אם ירצה לעשות כן [ט"ז]. ב. מגן אברהם בשם פוסקים. ואפילו אם אינו בקי ממש בנענועים, כבסימן תרנ"א [פרי מגדים]. ג. פרי מגדים. ובשערי תשובה מסתפק בזה. ועיין בבכורי יעקב שמסכים עם הפרי מגדים ודחה ראיתו מהא דחגר, עיין שם.

ביאור הלכה: קטן היודע וכו' – ותינוקות שאין יודעין לברך ינענעו את הלולב ודים [א"ר בשם מהרי"ל]. אביו חייב – עיין בט"ז שיעשה כן מי שביכולתו כדי שגם בנו יוכל לברך בשעה שהצבור אומרים הלל וכו' הנה הוא פירש כן למדה טובה בעלמא אבל פשטיות הגמרא שאמר קטן היודע לנענע חייב בלולב היינו שלא בשעת הלל ואפילו אינו יודע לקרות ההלל כלל כדאיתא ברא"ש פ"ג אות כ"ו עי"ש. כדי לחנכו במצות – ופשוט דצריך שיהיו ד' מינין כשרין כמו בגדול.

ב"ח: ואפשר לומר דלמאי שכתב בסימן תרנ"ב דהמדקדק במעשיו יעשה כאנשי ירושלים וכו' אם כן צריך לקנות לו לולב דהא שייך הכא נמי הך טעמא דשייך גבי תפילין ומשנה וברייתא דנקטו חייב בלולב איירי דוקא בסתם בני אדם וק"ל…

עלי תמר סוכה פרק ג: ונראה שגירסת הטור בגמרא היתה אביו קונה לו לולב, וכ"ה גירסת הראב"ד בפ"ב מהל' שופר ה"ז כמ"ש במ"ר פרשת בחוקותי סי' ל"ו. ועי' ברש"י דף מ"ו, עיין שם, היודע לנענע אביו לוקח לו לולב. וטעמא משום שהיו נוהגין משום מצוה מן המובחר שגם הקטן מנענע בו בשעת הלל ועושין בו הקפות, כמ"ש בילקוט תהלים רמז תש"ג ורוקח סי' רכ"א בשם ירושלמי פרק לולב וערבה וז"ל, כיצד סדר הקפה, כל ישראל קטנים וגדולים, נוטלים את לולביהם בידיהם הימנית ואתרוגיהן בשמאלית ומקיפין הקפה אחת…