חידוש הסנהדרין בימינו

בס"ד

חידוש הסנהדרין בימינו

מדרש תנחומא פרשת שופטים סימן א

ומה משה שלא נצטווה על הדיינין אלא ממה שא"ל יתרו שנאמר ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וגו' הושיב סנהדרין, אנו שנצטוינו בתורה למנות סנהדרין שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך עאכ"ו…

ויקרא רבה פרשת מצורע פרשה יט: וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה – ומי נתנבא הפסוק הזה? עזריה בן עודד הנביא. אמר: עתידין ימים לבא לישראל ללא אלהי אמת שאין מדת הדין נעשה בעולם, וללא כהן מורה שהכהונה גדולה עתידה ליבטל וללא תורה שעתידין סנהדרין ליבטל…

 

סנהדרין דף יג עמוד ב – יד עמוד א: תנא: סמיכה וסמיכת זקנים בשלשה. מאי סמיכה ומאי סמיכת זקנים? אמר רבי יוחנן: מיסמך סבי… וחד לא סמיך? והא אמר רב יהודה אמר רב: ברם, זכור אותו האיש לטוב, ורבי יהודה בן בבא שמו, שאילמלא הוא… בטלו דיני קנסות מישראל. שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל, שכל הסומך – יהרג, וכל הנסמך – יהרג, ועיר שסומכין בה – תיחרב, ותחומין שסומכין בהן – יעקרו. מה עשה יהודה בן בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים, ובין שתי עיירות גדולות, ובין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם. וסמך שם חמשה זקנים… רבי יהודה בן בבא אחריני הוו בהדיה, והאי דלא חשיב להו – משום כבודו דרבי יהודה בן בבא… ורבי מאיר – רבי יהודה בן בבא סמכיה? והא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל האומר רבי מאיר לא סמכו רבי עקיבא – אינו אלא טועה! – סמכיה רבי עקיבא ולא קיבלו, סמכיה רבי יהודה בן בבא – וקיבלו.

רש"י: מיסמיך סבי – לקרות להם רבי… בטלו דיני קנסות – דכיון דליכא סמיכה, בטלו… ולא קבלו – לפי שעדיין היה בחור.

 

ירושלמי סנהדרין פרק א הלכה ב: א"ר בא בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו כגון רבי יוחנן בן זכיי מינה את רבי ליעזר ואת רבי יהושע ורבי יהושע את רבי עקיבה ורבי עקיבה את רבי מאיר ואת ר"ש… חזרו והתקינו שלא יהו ב"ד ממנין אלא מדעת הנשיא ושלא יהא הנשיא ממנה אלא מדעת ב"ד.

ערוך השולחן חושן משפט סימן ג: ונראה דכל זה אינו לעיכובא אלא בזמן שהיו שרוין על אדמתן בשלוה שהרי מצינו בגמ' שר' יהודה בן בבא סמך חמשה זקנים בין שני הרים גדולים ומשמע שהיה בלא נטילת רשות מהנשיא שבשעת הגזירה היתה ע"ש…

 

בבא קמא דף פד עמוד ב: …ושלח ליה: חסדא, חסדא, קנסא קא מגבית בבבל?… מילתא דשכיחא ולית ביה חסרון כיס, אי נמי מילתא דלא שכיחא ואית ביה חסרון כיס – לא עבדינן שליחותייהו.

רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ד הלכה יד: וכל דיין הראוי לדון שנתן לו ראש גלות רשות לדון יש לו רשות לדון בכל העולם אף על פי שלא רצו בעלי דינין בין בארץ בין בחוצה לארץ אף על פי שאינו דן דיני קנסות, וכל דיין הראוי לדון שנתנו לו בית דין שבארץ ישראל רשות לדון יש לו רשות לדון בכל ארץ ישראל ובעיירות העומדות על הגבולים אף על פי שלא רצו בעלי דינין, אבל בחוצה לארץ אין רשותן מועלת לו לכוף את בעלי דינין, אף על פי שיש לו לדון דיני קנסות בחוצה לארץ אינו דן אלא למי שרוצה לדון אצלו, אבל לכוף את בעלי דינין ולדון להם אין לו רשות עד שיטול רשות מראש גלות.

שו"ת הריב"ש סימן רעא: שהסמיכה שנהגו בה בצרפת ובאשכנז, היא בדרך זו. שהתלמיד כשהגיע להוראה, ומדינא מותר להורות, חוץ לשלש פרסאות. ואף חייב להורות, כמו שדרשו ז"ל בפ"ק דע"ז (י"ט:): ועצומים כל הרוגיה, זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה. אלא דמשום גזרה אסור לו, אא"כ נטל רשות מרבו או רבו נותן לו רשות: לקבוע ישיבה בכל מקום, ולדרוש, ולהורות לכל הבא לשאול. וזה בשקוראין לו: רב; כלומר: הרי זה מעתה, כאלו אינו תלמיד, אבל ראוי ללמד לאחרים בכל מקום, ולהקרא רב. ואם לא בדרך זה, איני רואה לסמיכה ההיא, סמך כלל. ומ"מ, נראה: דכל, שלא בחיי רבו, אינו צריך נטילת רשות משום רב.

ספר כפתור ופרח פרק י: וכתב הר"ם ז"ל פ' עד כמה (בכורות פ"ד משנה ג) [וכבר] בארנו בתחלת סנהדרין (פ"א מ"א ומ"ג) שאינו נקרא בית דין שם מוחלט אלא סמוך בארץ. בין שיהיה סמוך מפי סמוך, או הסכימו בני ארץ ישראל למנותו ראש ישיבה. לפי שבני ארץ ישראל הם הנקראים קהל, והקדוש ברוך הוא קראם כל הקהל, ואפי' היו עשרה אנשים… וספר המצות קע"ו כתב, ודע שאלו המנויים, כלומר, סנהדרי גדולה או קטנה, וב"ד של שלשה, וזולתם מן המנויים, אמנם יהיו כלם בארץ ישראל בהכרח. ואין סמיכה אלא בארץ. כשנתקיימה הסמוכין בארץ, הוא איפשר לסמוכים ההם שישפטו בארץ ובחוצה לארץ. אבל לא ידינו בדיני נפשות אלא בארץ אלא אם כן היה בית הבחירה עומד… כתב ז"ל הלכות סנהדרין פרק ד', (הלכה ו) בכל ארץ ישראל שהחזיקו עולי מצרים ראויה לסמוך. גם מזה ראיה שהסמיכה היא היום.

 

רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ד הלכה יא: הרי שלא היה בארץ ישראל אלא סומך אחד מושיב שנים בצדו וסומך שבעים כאחד או זה אחר זה ואחר כך יעשה הוא והשבעים בית דין הגדול ויסמכו בתי דינין אחרים. נראין לי הדברים שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם הרי אלו סמוכים ויש להן לדון דיני קנסות ויש להן לסמוך לאחרים, אם כן למה היו החכמים מצטערין על הסמיכה כדי שלא יבטלו דיני קנסות מישראל, לפי שישראל מפוזרין ואי אפשר שיסכימו כולן ואם היה שם סמוך מפי סמוך אינו צריך דעת כולן אלא דן דיני קנסות לכל שהרי נסמך מפי בית דין, והדבר צריך הכרע.

לחם משנה: כאן כתב רבינו והדבר צריך הכרע ובפירוש המשנה הכריע הדבר וכבר רצה הרב הגדול מהרר"י בי רב ז"ל להסכים דבריו עם פירוש המשנה והרב מהר"ר לוי ן' חביב חולק עליו כמבואר בפסקיו בארוכה…

שו"ת מהר"י בי רב קונטרס החכם: והסכימו וסמכו לי אני הצעיר באלפי יעקב בי רב ואחר שעברו כמו ב' או' ג' חדשים כמעט שח"ו היה קורה לי כמו שקרה לרבי יהודה בן בבא ז"ל שקמו שני מלשינים עלי על לא חמס בכפי ישלם להם הש' פעלם הרע והוצרכתי לצאת חוצ' לארץ אז חשבתי בלבי שמא ח"ו נטרפה השע' ואצא ח"ל ובח"ל אין לי כח לסמוך לשום אדם כמו שהוא פשוטה בגמ' סנהדרין דאמרינן התם אין סמיכה בחוצ' לארץ ואוקימנא התם שפירושו שצריך הסומך והנסמך שיהיה בא"י ונמצא שמא ח"ו כל מה שטרחנו לריק שכבר הוא ברור כמה הוא קשה לקבץ ריבוי דעות להסכמה אח' לכן סמכתי לארבעה זקנים בחכמה מבחר מהחברים הנמצאים שם בזמן הזה והאל יודע שכל כוונתי לא היתה אלא לשם שמים לא להשתרר ולא להתגדל…