חובת התפילה בבית הכנסת

בס"ד

החובה להתפלל דווקא בבית הכנסת

ברכות דף ו עמוד א

תניא, אבא בנימין אומר: אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר: לשמוע אל הרנה ואל התפלה, במקום רנה שם תהא תפלה. אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת? שנאמר: אלהים נצב בעדת אל; ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם – שנאמר: אלהים נצב בעדת אל…

רש"י: במקום רנה – בבית הכנסת, ששם אומרים הצבור שירות ותשבחות בנעימת קול ערב.

מאירי: כל שאדם יכול להתפלל בבית הכנסת יעשה מפני ששם כונת הלב מצויה כלל גדול אמרו תפלת הצבור חביבה וכל המתפללים בבית הכנסת בעשרה שכינה עמהם…

רמב"ם הלכות תפילה פרק ח הלכה א: תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור, ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת שאין תפלתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת, וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור נקרא שכן רע.

לחם משנה: וסובר רבינו שאע"פ שמתפלל ביחיד צריך שיכנס בבית הכנסת.

שולחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיף ט: וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבור והוא מתפלל ביחיד, אעפ"כ יתפלל בב"ה.

משנה ברורה: מפני שהוא מקום קבוע לקדושה ותפלתו מתקבלת שם יותר. ופשוט דאם הוא ת"ח ויש חשש חילול השם כשיבוא אחר התפלה בבהכ"נ דיתפלל בביתו.

 

פסחים דף מו עמוד א: אמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש: לגבל ולתפלה ולנטילת ידים – ארבעה מילין… אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לא שנו אלא לפניו, אבל לאחריו – אפילו מיל אינו חוזר. אמר רב אחא: ומינה, מיל הוא דאינו חוזר, הא פחות ממיל – חוזר.

רש"י: עד ארבע מילין – הטריחוהו חכמים לילך למקוה לטבול כליו, וכן לתפלה, אם מהלך אדם בדרך ובא עת ללון ולהתפלל, אם יש בית הכנסת לפניו ברחוק ארבע מילין – הולך ומתפלל שם ולן שם…

רש"י חולין דף קכב עמוד ב: ולתפלה – המהלך בדרך וגמר בלבו ורוצה ללון מבעוד יום אם יש בית הכנסת לפניו עד ארבעת מילין יטריח וילך שם כדי שיתפלל.

תוספות: ומיהו מה שפירש בערוך לתפלה לרחוץ ידיו לתפלה אין נראה דהיכי דמי אי דמטא זמן צלויי הא לייט עלה אביי בברכות (דף טו.) אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא דכתיב ארחץ בנקיון כפי כל מידי דמנקי ואי לא מטא זמן תפלה מאי איריא ד' מילין אפילו טובא נמי ונראה כפירוש הקונטרס דלענין להתפלל בעשרה איירי…

ברכות דף טו עמוד א: מי כתיב, ארחץ במים? בנקיון כתיב – כל מידי דמנקי. דהא רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא, והני מילי – לקריאת שמע, אבל לתפלה – מהדר. ועד כמה? עד פרסה. והני מילי – לקמיה, אבל לאחוריה – אפילו מיל אינו חוזר; [ומינה] – מיל הוא דאינו חוזר, הא פחות ממיל – חוזר.

רש"י: לקריאת שמע – בעידנא דקריאת שמע, שזמנה קבוע, פן יעבור הזמן, אבל לתפלה דכל היום זמנה הוא – צריך למהדר אמיא.

תוספות: ונראה דלא גרסינן ליה דהוא הדין לענין צלותא נמי מטעם שלא יעבור זמן תפלה דמאי שנא ק"ש מתפלה וגם יש לקמן פרק מי שמתו (ד' כב.) בטלוה לנטילותא כדרב חסדא דלייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא ומדלא הזכיר שם ק"ש משמע דבכל ענין מותר וההיא דרשב"ל דאמר ולתפלה ד' מילין פירש רש"י להתפלל שם במנין.

רמב"ם הלכות תפילה פרק ד הלכה ב: טהרת ידים כיצד? רוחץ ידיו במים עד הפרק ואחר כך יתפלל, היה מהלך בדרך והגיע זמן תפלה ולא היה לו מים אם היה בינו ובין המים ארבעה מילין שהם שמונת אלפים אמה הולך עד מקום המים ורוחץ ואחר כך יתפלל, היה בינו ובין המים יותר על כן מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה ומתפלל.

רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ג הלכה א: הקורא את שמע רוחץ ידיו במים קודם שיקרא, הגיע זמן קריאתה ולא מצא מים קודם שיקרא לא יאחר קריאתה וילך לבקש מים אלא א מקנח ידיו בעפר או בצרור או בקורה וכיוצא בהן וקורא.

שולחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיף טז: ההולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה, אם לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללים בי', צריך לילך שם; ולאחריו, צריך לחזור עד מיל, כדי להתפלל בי'.

משנה ברורה: והיושב בביתו דינו כמלאחריו ע"כ הדר בישוב תוך מיל למקום שמתפללין בעשרה צריך לילך בכל יום בבוקר להתפלל בעשרה אבל לא בערב כי א"צ לילך בלילה בדרך בשביל מנין וזה הסעיף הוא תוכחת מגולה לאותן האנשים שהם בעיר ומתעצלים לילך לבהכ"נ להתפלל מנחה ומעריב.

שו"ת בצל החכמה חלק ד סימן כא: ולהלכה נלענ"ד בס"ד דודאי ראוי להחמיר לילך בעיר אפי' יותר ממיל כדי להגיע לביהכנ"ס להתפלל שם בעשרה כמבואר ממש"כ בס' חסד לאלפים שהזכרתי (אות ט'). מ"מ כשאין בעירו ביהכנ"ס סמוך לביתו עד רחוק יותר מפרסה – שהוא דרך שעה וי"ב רגעים – נראה שאין עליו חובה לילך להתפלל שם כיון שבזה גם להחסד לאלפים א"צ לילך לשם ומכש"ש דלדעת המשנה ברורה אפי' מיל אינו צריך לילך.

ירושלמי ברכות פרק ח הלכה ב: רבי אבהו בשם רבי יוסי בי ר' חנינא הדא דאמר לפניו אבל לאחריו אין מטריחין עליו. שומרי גנות ופרדיסים מה את עבד להון כלפניהן כלאחריהן. נשמעינה מן הדא האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה אבל לא האיש. והדא אשה לא בתוך הבית היא יושבת ואת אמר אין מטריחין עליה. וכאן אין מטריחין עליו.

פני משה: וכי לא תוכל ליקח בגדיה ולכסות עצמה שלא תהא ערומה ואפ"ה את אמר אין מטריחין עליה אפי' בתוך הבית…