חובת האדם לפייס את חברו

בס"ד

חובת האדם לפייס את חברו

יומא דף פז עמוד א-ב: עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו… אמר רבי יצחק: כל המקניט את חבירו, אפילו בדברים – צריך לפייסו, שנאמר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך… עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך. אם ממון יש בידך – התר לו פסת יד, ואם לאו – הרבה עליו ריעים. ואמר רב חסדא: וצריך לפייסו בשלש שורות של שלשה בני אדם, שנאמר ישר על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי. ואמר רבי יוסי בר חנינא: כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים, שנאמר אנא שא נא… ועתה שא נא ואם מת – מביא עשרה בני אדם, ומעמידן על קברו, ואומר: חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני שחבלתי בו… רבי זירא, כי הוה ליה מילתא בהדי איניש הוה חליף ותני לקמיה וממציא ליה, כי היכי דניתי וניפוק ליה מדעתיה. רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא – לא אתא לקמיה. במעלי יומא דכפורי אמר איהו: איזיל אנא לפיוסי ליה… איקפיד רבי חנינא, אזל רב לגביה תליסר מעלי יומי דכפורי, ולא איפייס. – והיכי עביד הכי? והאמר רבי יוסי בר חנינא: כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים! רב שאני. ורבי חנינא היכי עביד הכי? והאמר רבא: כל המעביר על מדותיו – מעבירין לו על כל פשעיו! אלא, רבי חנינא חלמא חזי ליה לרב דזקפוהו בדיקלא, וגמירי דכל דזקפוהו בדיקלא רישא הוי. אמר: שמע מינה בעי למעבד רשותא. ולא איפייס, כי היכי דליזיל ולגמר אורייתא בבבל.

רש"י: ממציא נפשיה – לפני מי שחטא לו, אולי יבקש ממנו מחילה וימחול לו. חליף ותני – עובר ושונה ומשלש פעמים רבות… רב שאני – מחמיר היה לעצמו. חלמא חזא ליה לרב – ראה חלום על רב שתלאוהו בדקל, והוא סימן נשיאות ראש וגדולה, ור' חנינא ראש ישיבה היה, כדאמר רבי (כתובות קג, ב) בשעת פטירתו: חנינא בר חמא ישב בראש, וכשראה חלום זה על רב דאג למות, לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה, אמר: אדחייה מהכא, ויברח לבבל מפני, ושם יהיה ראש, ולא נדחין למות בשבילו.

רא"ש: וישים אדם אל לבו ערב יום הכפורים לפייס כל אדם שנוטר לו איבה כדאמרינן גבי רב דהוה ליה לרבי חנינא מילתא בהדיה אזל גביה תריסר מעלי יומא דכיפורי ולא איפייס. ואמרינן נמי התם רב הוה ליה מילתא…

רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ט: אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו, לא רצה חבירו למחול לו מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו, לא נתרצה להן מביא לו שניה ושלישית לא רצה מניחו והולך לו וזה שלא מחל הוא החוטא, ואם היה רבו הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו.

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרו סעיף א: עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו; אפילו לא הקניטו אלא בדברים, צריך לפייסו; ואם אינו מתפייס בראשונה, יחזור וילך פעם שנייה ושלישית, ובכל פעם יקח עמו שלשה אנשים, ואם אינו מתפייס בשלשה פעמים אינו זקוק לו.

רמ"א: (מיהו יאמר אח"כ לפני י' שבקש ממנו מחילה) (מרדכי דיומא ומהרי"ל).

שולחן ערוך: ואם הוא רבו, צריך לילך לו כמה פעמים עד שיתפייס.

הגה: והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול (מהרי"ל), אם לא שמכוון לטובת המבקש מחילה (גמרא דיומא).

משנה ברורה: והנה אף על פי שגם בשאר ימות השנה מחוייב לפייס למי שפשע כנגדו מ"מ אם אין לו פנאי הוא ממתין לפייסו על יום אחר אבל בעיוה"כ מחוייב לתקן הכל כדי שיטהר מכל עונותיו כדכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם וגו' וכ"ש אם יש בידו מן הגזל ואונאה וכל דבר הנוגע בממון יראה לתקן… יחזור וילך – ויפייסנו בכל פעם במין ריצוי אחר ובשעת בקשת מחילה צריך לפרט מה שחטא לחבירו אם לא כשיודע שחבירו יתבייש מזה כשיפרט החטא אזי לא יפרט אותו ומי שהוא מבקש מחילה מרבים בכלל אינו יוצא אם יודע שעשה לאיזה יחיד בפרט… לפני עשרה – כדי לפרסם הדבר שמצדו לא יבצר… רבו – אפילו אינו רבו מובהק אלא ששמע ממנו ד"ת… לטובת המבקש וכו' – כדי שיהא נכנע לבו הערל ולא ירגיל בכך ומ"מ נראה דמלבו צריך להסיר השנאה ממנו אחרי דבאמת ביקש ממנו מחילה. מחילה – וה"ה אם מכוין לטובת עצמו שמתירא שיגיע לו היזק כשימחול.

ביאור הלכה: הנה מלשון הטוש"ע משמע שתיכף בפעם ראשון שמבקש מחילה יביא עמו שלשה בנ"א אבל מלשון הרמב"ם נראה דבפעם הראשון ילך בעצמו אולי ימחול לו ואח"כ ילך ג"פ ויוליך עמו ג' בני אדם [ולדבריו הא דאמר בגמרא המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר מג' פעמים שנאמר אנא שא נא ועתה שא נא היינו בבקשה שע"י אחרים וכפי הראיה שמביא הגמרא דהיה ע"י אחרים שנאמר ויצוו וגו'] וכן משמע בירושלמי סוף יומא כדבריו דמתחילה צריך לילך בעצמו אליו אולי ימחול לו ואם לאו יוליך עמו אנשים עי"ש.

דף על הדף יומא דף פז עמוד ב: ותמה החכמת שלמה דאיך אפשר להוכיח כן על כל אדם מרבי חנינא שלא מחל לטובת רב והא י"ל שאני תלמיד חכם שאינו חייב למחול וכמו שמבואר בפירוש הר"מ [והרע"ב והתוי"ט] על המשנה באבות פ"ב והזהרו בגחלתן וכו' ועקיצתן עקיצת עקרב, ופירש הר"מ דהת"ח אינם מקבלים פיוס וכמו שמוכח בגחזי שנענש במה שהתריס כנגד אלישע רבו. ותירץ החכמת שלמה בתירוץ השני דהכא דרב ורבי חנינא היו שניהם תלמידי חכמים ובכה"ג יש גם כבוד התורה למחול שלא יצטרך רב לחזור ולבקש, ושוב הוו ככל אדם ושפיר הוכיח הרמ"א מכאן לכל אדם שאין בו ענין של כבוד התורה.

פסקי תשובות אורח חיים סימן תרו: ומי שיודע בחבירו שמחל לו לגמרי, אעפ"כ צריך לבקש מחילה מחבירו (בעצמו או ע"י אמצעי, וכנ"ל מהמשנ"ב) כי צריך את הכנעת בקשת המחילה כחלק מכפרתו, ויש סוברים שהעיקר הוא שירצה את חבירו, וכיון שחבירו נתרצה ללא בקשת הפוגע בו ומחל לו בלב שלם שוב אין צריך לפייסו, ומכל מקום אין לסמוך על זה שחבירו אומר לפני ק"ש שעל המטה הנוסח המקובל (מהגמרא) הריני מוחל וכו', כיון שרבים אומרים זאת מחמת ההרגל, ואין הדברים אמורים אלא א"כ יודע בבירור שחבירו מחל לו אישית.