זמן הדלקת נרות שבת

בס"ד

זמן הדלקת נרות שבת

שבת דף כג עמוד ב

דביתהו דרב יוסף הות מאחרא ומדלקת לה, אמר לה רב יוסף: תניא לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש, ועמוד האש משלים לעמוד הענן. סברה לאקדומה, אמר לה ההוא סבא: תנינא, ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר.

רש"י: מאחרה ומדלקת – נר של שבת סמוך לחשכה… שלא יקדים – דלא מינכרא שהיא של שבת.

רבינו חננאל: דביתהו דרב יוסף הוית מאחרה ומדלקה סמוך לחשיכה בע"ש… סברה לאקדומי טובא תנא ליה ההוא סבא ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר אלא בעת שקיעת החמה קודם כמעט תהיה הדלקה.

ריטב"א: ובלבד שלא יקדים. פי' קודם תחלת השקיעה בעוד שהשמש בעולם. ושלא יאחר מאד לאחר השקיעה, ומצותה שידליק מיד לאחר השקיעה ותו לא מידי.

 

מכילתא דרבי ישמעאל תחילת פרשת בשלח: לא ימיש בא הכתוב ללמדך דרך ארץ מן התורה על ערבי שבתות עד שעמוד הענן קיים יהיה עמוד האש צומח.

מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק כ: מצות הדלקתו, משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק, ואף על פי שאין ראייה לדבר זכר לדבר, לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם.

רמב"ם חנוכה פרק ד הלכה ה: אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין…

רמב"ם הלכות שבת פרק ה הלכה א-ג: ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת… המדליק צריך להדליק מבעוד יום קודם שקיעת החמה…

 

תוספות מסכת שבת דף כה עמוד ב: ומה שאומר טעם אחר שלא לברך משום שאם היתה מודלקת ועומדת לא היה צרי' לכבותה ולחזור ולהדליקה ולא להדליק אחרת אין נראה… ועוד נראה לר"ת שאם היה הנר מודלק ועומד שצריך לכבות ולחזור ולהדליק כדאמר ליה ההוא סבא ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר…

תוספות מסכת ברכות דף כז עמוד א: דרב צלי של שבת בע"ש – תימה דהא אמרינן בפרק במה מדליקין ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר. ויש לומר דהתם בשאינו מקבל עליו שבת מיד אבל הכא מיירי שמקבל עליו שבת מיד הלכך לא הויא הקדמה…

שולחן ערוך אורח חיים סימן רסג סעיף ד: לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת; וגם  לא יאחר. ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד, רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה, ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה. הגה: וע"ל סימן רס"ז. ואם היה הנר דלוק מבעוד היום גדול, יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת.

ביאור הלכה: ולמעשה בודאי יש לסמוך על הב"ח והמ"א דיוכל לקבל עליו שבת שתי שעות קודם הלילה…  ובפרט דדעת הלבוש והגר"א הנ"ל… דפלג המנחה הוא שעה ורביע קודם השקיעה.

 

שבת דף לה עמוד ב: אמר ליה רבא לשמעיה: אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן, אדשימשא אריש דיקלי – אתלו שרגא. ביום המעונן מאי? במתא חזי תרנגולא, בדברא – עורבי, אי נמי אדאני.

ביאור הלכה סימן רסא: מי שאינו בקי וכו' – הוא תלמוד ערוך בשבת ל"ה ע"ב ולפ"ז בזמננו דבודאי לא קים לן ג"כ בשעורא דרבנן ובפרט בשבת דהוא מסור לכל בודאי החיוב ע"פ הדין לכ"ע להדליק קודם השקיעה.

משנה ברורה: ולכתחלה אין להמתין עד הרגע האחרון רק יקדים הדלקתם משעה שהשמש בראשי האילנות כדלקמן ומי שמחמיר על עצמו ופורש עצמו ממלאכה חצי שעה או עכ"פ שליש שעה קודם שקיעה אשרי לו דהוא יוצא בזה ידי שיטת כל הראשונים.

 

ילקוט יוסף (או"ח ח עמוד תקמט): מנהג הספרדים גם בירושלים עיה"ק להדליק את הנרות כעשרים דקות קודם השקיעה, ולא נהגו אצלינו להחמיר להדליק הנרות בירושלים ארבעים דקות קודם השקיעה, ובמקום צורך אפשר להדליק הנרות כעשר דקות קודם השקיעה. וספרדי שנהג להחמיר ולהדליק נרות בירושלים ארבעים דקות קודם השקיעה בחושבו שכן מנהג ירושלים רשאי לחזור בו ממנהגו בלא התרה כלל דהוי מנהג בטעות ועכ"פ נכון שיעשה התרה בשלשה ויתחרט בפניהם על שלא אמר בלי נדר.