זכר לחורבן בבניית בית

בס"ד

זכר לחורבן בבניית בית

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ו

"לא אתה תבנה" אמר לו אתה הקדמת כבודך לכבודי שמשראית עצמך יושב בבית ארזים תבעת בנין בהמ"ק "ויאמר דוד אל נתן הנה אנכי יושב בבית ארזים וארון אלהים יושב בתוך היריעה" אבל שלמה מקדים כבודי לכבודו "ובשנה האחת עשרה לירח בול כלה הבית לכל דבריו ולכל משפטיו" וגו' ואחר כך "ואת ביתו בנה שלמה".

בבא בתרא דף ס עמוד ב

אין מסיידין ואין מכיירין ואין מפייחין בזמן הזה… ת"ר: לא יסוד אדם את ביתו בסיד, ואם עירב בו חול או תבן – מותר; ר"י אומר: עירב בו חול – הרי זה טרכסיד ואסור, תבן – מותר… שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר – שכבר נגזרה גזרה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר – שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה… אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד, ומשייר בו דבר מועט. וכמה? אמר רב יוסף: אמה על אמה. אמר רב חסדא: כנגד הפתח.

 

רמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה יב

משחרב בית המקדש תקנו חכמים שהיו באותו הדור שאין בונין לעולם בנין מסוייד ומכוייר כבנין המלכים, אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד…

טור אורח חיים סימן תקס: ואינו משמע כן בגמרא דבתר דמייתי הך ברייתא ת"ר לא יסוד אדם את ביתו בסיד ואם עירב בו חול או תבן מותר ר"י אומר חול הרי הוא טרכסיד ואסור תבן מותר ומסיק כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו אמה על אמה אלמא ע"י שיור אמה על אמה מותר כל מיני סיד…

בית יוסף: ותמהני עליו כמה תמיהי: חדא דהא דקתני כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו וכו' לא מסקנא דשקלא וטריא על דין סד את ביתו בסיד הוא… ועוד דאם תימצי לומר דפליגי ברייתות אהדדי אפשר דהלכה כקמייתא ולא כבתרייתא דמשום דמארי תלמודא מייתי לה בבתרייתא לא מכרעא מילתא דתיהוי הלכתא כוותה. ועוד דהא איכא למימר דלא פליגי דבחדא מתרי גווני שרי או שיערב בו חול או תבן או שישייר בו אמה על אמה… ואפשר עוד לומר שדרך העולם כשרוצים לסוד בתיהם טחים בטיט תחלה ואחר כך סדים בסיד אבל המלכים אין טחים בטיט תחלה אלא הכל סיד וקתני דאין מסיידין בענין זה שהוא דרך גדולה ומעלה ובסיוד וכיור כזה אין שום תקנה ואפילו ע"י שיור אמה והיינו דלא קתני האי מתניתא שום תקנתא וזהו שכתב הרמב"ם שאין בונין לעולם בנין מסוייד ומכוייר כבנין המלכים ומדקאמר לעולם משמע שאין לו שום תקנה…

שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תרמ: לכתחלה לא יבנה בנין מלכים אפילו ע"מ להניח אמה על אמה וזהו שכתב הרב לעולם, אבל אם עבר ובנה אף על גב דעבר לא מטרחינן ליה לקלוף כל הבית, שלא הלכו בו להחמיר אלא קולף כשיעור אמה על אמה ודי בזה זכר לחרבן.

דרכי משה: ומיהו המנהג כדברי הטור דעל ידי שיור אמה על אמה נוהגין היתר בכל.

 

משנה ברורה סימן תקס סעיף א: …ויש מקילין ע"י חול דס"ל דהיכא דעירב חול שוב לא מקרי בשם סיד. והנה בזמנינו לא נהגו לשייר, ואפשר משום דסומכין על היש מקילין, ועכ"פ תמוה שהרי מלבנין הבתים בסיד לבד ואפשר דדוקא במיני סיד הנקרא גופ"ש שהוא לבן ביותר אסור משא"כ סיד שלנו אך כל זה דוחק וצ"ע על מה נוהגין היתר. והיכא שהוא טח בטיט לבד לכו"ע אין צריך לשייר כלל.

ערוך השולחן אורח חיים סימן תקס: ולפ"ז יש לנו ללמד זכות על רוב ישראל שאין נזהרין עתה בדין זה לשייר אמה על אמה כשסדין בסיד כותלי הבית לפי שידוע שעתה מערבין בהסיד הרבה חול כמעט מחצה על מחצה וא"כ מדין גמור א"צ שיור כלל ואף על פי שהרי"ף והרא"ש וכן הרמב"ם והטור והש"ע לא הביאו רק הברייתא האחרונה לא חששו להאריך.

של"ה מסכת תענית פרק נר מצוה: לעולם צריך לזכור בהחורבן, ולעשות זכר בכל פעולותיו. וכהא דתנו רבנן, סד אדם את ביתו, משייר בו אמה על אמה בלא סיד זכר לחורבן. ומה שבחוץ לארץ, ההמוניים הבונים בתים, עושין בבתיהם צורה שחורה מרובעת אמה על אמה, וכותבין על גבה 'זכר לחורבן', הוא שחוק והיתול בעיני, כי אדרבה, זה נוי. והירא את דבר ה', אל ישנה מדברי רבותינו ז"ל, ויניח אמה על אמה בלי מסויד.

שער הציון סימן תקס ס"ק ח: אף דחיי אדם מחמיר גם בזה, מכל מקום נראה דאין למחות ביד המקילין, אחרי שהאליה רבה הביא בשם האגודה סמך להמקילין שעושין שחור המקום ההוא.