התעטפות החזן בטלית

בס"ד

התעטפות החזן בטלית – בסליחות ובכלל

ראש השנה דף יז עמוד ב: ויעבר ה' על פניו ויקרא, אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה.

תשובות הגאונים – מוסאפיה (ליק) סימן קיז: מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור וכו' כך פירושו כי צוה הקדוש ברוך הוא למלאך להתעטף כשליח צבור במראית העין והענין שאמרו מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין וכל זה במראית העין כדמיון שליח צבור העובר לפני התיבה כדי ללמדו למשה רבינו.

ספר באר הגולה באר הרביעי פרק יב: ומה שאמר 'שנתעטף כשליח צבור', מפני כי העטוף של שליח צבור הוא שלא יהיה לו נטיה ימין ושמאל לשום צד כלל, וזהו העטוף, ואז הקריאה בכוונה לגמרי מתוך עומק הלב ואמתתו. ולא כך כאשר אינו מעוטף, שאז אפשר כי הוא פונה לדברים אחרים, ואין הקריאה מאמתתו, ודבר זה מבואר. אמנם אין הדבר תולה בעטוף הטלית, רק כאשר הקריאה מאמתתו בכונה – דבר זה נקרא 'עטוף', בעבור שהוא מסולק משאר דבר, ואין לו נטיה ימין ושמאל, וזהו מהות העטוף, לא זולת זה. ולפיכך נאמר בכתוב לשון זה כאשר הוא קורא אל ה' מאמתות מחשבתו, שכך כתיב "תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו". וכן "נפשם בהם תתעטף ויזעקו אל ה' בצר להם וגו'". וזה כי העני שהוא חסר הפרנסה, והוא צריך מאוד לפרנסה, מסלק עצמו מכל דבר, עד שאין לו שתוף לשום דבר, ואז קורא מאמתתו, וזה "ולפני ה' ישפוך שיחו". וכן "נפשם בהם תתעטף", כי מפני הצרה שהגיע להם סכנה, מסלקים עצמם מכל דבר, מבלי פנות המחשבה לשום דבר. וזה שרצו חכמים גם כן שאמרו 'שנתעטף כשליח צבור' וקרא לפניו שלש עשרה מדות, כי כאשר האדם מכוין לגמרי מבלי פנות ימין ושמאל, גם כן השם יתברך נמצא אליו, ואז האדם דבוק בו יתברך במדת טובו.

טור אורח חיים סימן נג: וצריך שיהא לבוש ומעוטף כדתנן פוחח אין עובר לפני התיבה וזהו מי שלובש בגדים קרועים בכתיפיו וזרועיו מגולות…

דרכי משה שם: ושליח ציבור שאינו רוצה להתעטף בציצית ואומר שנאמר (במדבר טו לט) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם ומי שאינו עושה כל המצות לא יתעטף בציצית מודיעים אותו שטעה בפירוש המקרא ואם לא חזר כיון שמעיז לגלות פנים בתורה שלא כהלכה מעבירים אותו…

מגן אברהם סימן יח: ובליל יה"כ יתעטף. בב"ח כתב הטעם להדמות למלאכים, וכת' הלבוש סי' תקפ"א אין לו' י"ג מדות בלא עטיפה ול"נ דכל עובר לפני התיבה צריך להתעטף כדאמרי' מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כש"ץ, ובל"ח כתב דאף האומר קדיש יתום יתעטף מפני כבוד צבור.

ב"ח: ובתענית ציבור כשלובשין טלית במנחה כשמגיעים לברכו יסיר הטלית מעליו דכיון שאין לובשין טלית אלא לקיים מצות ציצית נראה כאילו סובר לילה זמן ציצית הוא אם לא יסירנו מעליו מלבד ערב יום הכפורים שלובשין מבעוד יום לאחר מנחה ואין מסירין מעליהם בלילה לפי שדומין למלאכים לובשין לבנים ומתעטפים לבנים…

משנה ברורה: ומ"מ הש"ץ לפני העמוד אם אין הולך במלבוש העליון שאין כבוד הצבור בכך פשיטא דלא יסיר הטלית מעליו. ובליל יו"כ – וכל העובר לפני התיבה צריך להתעטף. ובל"ח כתב דאף האומר קדיש יתום לפני התיבה יתעטף מפני כבוד הצבור ואין מברך עליו. יתעטף – להדמות למלאכים שמעוטפים לבנים ולכך לא יסירו בלילה עד אחר תפילת ערבית של מוצאי יוה"כ:

משנה ברורה סימן תקפא: הש"ץ מתעטף בטלית בשעה שאומרים י"ג מדות אף שהוא קודם אור היום אבל אז אינו מברך עליו אף שהוא בגד המיוחד ליום כיון שלובשו בלילה ויש דעה דפטור אז מציצית כדלעיל בסימן י"ח [לבוש] וט"ז השיג עליו דלמה לו להכניס עצמו לדבר שיש בו ספק וע"כ לא יטול אז טלית שלו ולא טלית של קהל שהוא ג"כ כשלו אלא יקח טלית של חבירו דבזה לכו"ע פטור מציצית ויכוין שנוטלו רק לכבוד ולא לקנותו.

מור וקציעה סימן כד: והא דנוהגין להתעטף לפני ליל יום הכפורים ומברכין על טלית גדול, התם בעוד יום גדול מברכין (אף על גב די"א לברך גם בלילה) וההיא לא סגי בלא עיטוף (ע"פ פרקי ר' אליעזר) מפני אימת יום הדין. אבל מי שמתפלל כל השנה ערבית בזמנה אני מונעו מעיטוף מטעמא דאמרן, אלא שאותן המתפללים ערבית ביום עם תפלת המנחה כאחת והוא כבר עטוף בטלית בודאי א"צ להסירו אחר תפלת מנחה. אמנם כשאני מתפלל תפלת המנחה להוציא הציבור, נמנע אני גם כן מלהתעטף מאחר שאין אני קורא קריאת שמע ומתפלל ערבית אלא בזמנה. וחושש אני שלא להכניס ראשי במחלוקת, כי באמת דעתי נוטה שלא לברך על טלית גדול אם כבר קיים המצוה בטלית קטן כמו שכתבתי בס"ד לעיל סימן ח' באורך. וכצ"ל בדעת הש"ע.

דף על הדף ראש השנה דף יז עמוד ב: ובספר מנהג ישראל תורה (שם ס"ק ב') כתב בזה: והיינו אפילו לתפלת ערבית, וכ"כ בפמ"ג ובשו"ע הרב, ואף דכתב הב"ח שיש להסיר הטלית כשמתחילין ברכו, היינו יחיד, אבל ש"ץ שאני, דאינו מתעטף אלא משום כבוד הציבור, וכן נהגו בכמה מקומות, ויש מקומות שאין הש"ץ מתעטף לתפלת ערבית רק לשחרית ולמנחה, וכ"כ בדרך החיים ולפי הנראה הבין כן דברי המג"א, ובתורת חיים (לבן הגאון בעהמ"ח שו"ת מחנה חיים) כתב דכן מנהג הספרדים, ומנהגינו דגם במנחה אין הש"ץ מתעטף בטלית רק בשחרית, וכתב בתורת חיים (הנ"ל) הטעם משום דרוב פעמים מתפללין מנחה אחר שקיעת החמה, וכתבו המקובלים דגם אחר שקה"ח אין להתעטף בטלית, אכן לפי טעם זה גם במנחה של תענית ציבור אין להתעטף בטלית, אבל אין המנהג כן, דאם כי נוהגין שאין הש"ץ מתעטף רק לתפלת שחרית. אבל למנחה של תענית ציבור מתעטף הש"ץ בטלית, וכמנהג זה כתב במור וקציעה סימן כ"ד מטעם שקורין אז בתורה ולקרה"ת צריך להתעטף עי"ש, וכן הובא מנהג זה בסידור צלותא דאברהם בסדר תפלת המנחה בויעש אברהם (ע' תשי"ט) דבתענית ציבור מדקדקין שיהא הש"ץ מתעטף במנחה, דרוב פעמים הש"ץ הוא גם הקורא בס"ת, ולקריאת התורה צריך מדינא להתעטף לקריאת הי"ג מדות בתורה, ע"כ מתעטף גם בתפלה דגנאי להסיר הטלית לתפלה, (ועי' קצות השלחן סימן ז' בבדה"ש ס"ק כ"ח). עוד הובא במג"א בשם לחם חמודות דאף האומר קדיש יתום יתעטף מפני כבוד הציבור ע"כ, והיינו אף בלילה כמבואר שם בלחם חמודות (בריש הלכות ציצית), אכן בדרך החיים כתב גם ע"ז דדוקא ביום יתעטף, אולם אין המנהג כלל כהלחם חמודות להתעטף כשאומרים קדיש, וכ"כ בערוך השלחן ובקצות השלחן.