התכלת

תכלת: צמר צבוע בדם חילזון המשמש לציצית ולכמה דברים במקדש.

 

מבוא: בכמה מקומות בתורה מופיעים ציוויים על שימוש בתכלת – ביריעות המשכן, בכיסויי- כלי-המשכן, בפרוכות, בבגדי-הכהונה ובציצית. בניגוד למקובל בלשוננו כיום, התכלת אינה צבע מסוים, אלא חומר – כמו שאר הדברים המובאים למשכן: "ויקחו לי תרומה זהב וכסף ונחושת. ותכלת וארגמן…"[1]. חומר זה הוא הצמר הנצבע בדם של חילזון, וצביעה זו היא בצבע תכלת הדומה לים, שהוא דומה לרקיע, שהוא דומה לכסא הכבוד[2]. השימוש בתכלת בעבר נעשה לא רק לצורך המצוה, אלא בכלל בלבושים והנהגות של המלכות – כמתואר לגבי מרדכי היהודי שיצא "בלבוש מלכות תכלת"[3], וכמתואר במשתה אחשורוש "חור כרפס ותכלת"[4].

 

השימוש בתכלת במשכן:

א. יריעות המשכן היו עשויות עם תכלת[5].

ב. בשפת היריעות היו לולאות מתכלת[6].

ג. בפרוכת המבדילה בין הקודש ובין קודש הקדשים היה תכלת[7].

ד. במסך פתח האוהל היה תכלת[8].

 

השימוש בתכלת בבגדי הכהונה:

  • באפוד היה תכלת[9].
  • בחשב-האפוד היה תכלת[10].
  • בחושן היה תכלת[11].
  • פתיל תכלת היה מחבר את החושן אל טבעות האפוד[12].
  • המעיל היה כולו כליל תכלת[13].
  • ברימונים שבשולי המעיל היה תכלת[14].
  • ציץ הזהב היה נקשר באמצעות פתיל תכלת[15].
  • באבנט היה תכלת[16].

 

הצורך בחילזון: התכלת צריכה לבוא דווקא מן החילזון, ואם היא אינה מן החילזון היא פסולה[17]. בשביל מלאכת המשכן היו ציידים מיוחדים שהיו צדים את החלזונות[18]. יש מי שרוצה לומר, כי הצורך בחלזון לתכלת נאמר רק בנוגע לציצית ולא בנוגע לדברים אחרים, ועל כן ניתן להבין את בגדי הכהונה ללא חלזון[19]. ויש אומרים, כי הגדרת התכלת היא בכך שהיא נעשית בדם חילזון, וגם בגדי הכהונה מוכרחים להיעשות באמצעות תכלת מן החילזון[20].

 

העדר התכלת: בזמן חז"ל התכלת עוד היתה מצויה, וגם בתקופת הגאונים ואחרי כן, אולם עם הזמן הוא הלך ונהיה יותר נדיר, עד שבכמה מדרשים מופיע לגביו, כי הוא נגנז[21]. נראה, כי שליטי הגויים לא היו מאפשרים לכל אחד ללבוש בגד מיוחד כזה, כפי שכותב הרמב"ן בפירושו: "והתכלת – גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך גוים"[22].

 

חידוש התכלת בימינו: לפני כמאה ושלושים שנה החל האדמו"ר מרדזין במחקר לגבי חלזון התכלת, ולדעתו (כפי שקבע בשנת תרמ"ז) יש לזהות חלזון זה עם הדג הנקרא דיונון הרוקחים[23]. כמה עשרות שנים אחריו, בשנת תרע"ד, ערך הרב יצחק הרצוג (הרב הראשי לישראל) דוקטורט על התכלת – שם הוא שולל את זיהויו של האדמו"ר מרדזין, ומציע אפשרויות אחרות: ארגמון קהה קוצים, או ינטינה[24]. ראיות רבות לאפשרות הראשונה הצטברו במהלך השנים, ובעשרים השנים האחרונות מתבצעת בפועל צביעה והפצה של תכלת זו[25].

 

 

[1] שמות כה, ב-ג.

[2] מנחות מג, א.

[3] אסתר ח, טו.

[4] שם א, ו. וראה רש"י שבת כו, א ד"ה וליוגבים.

[5] שמות כו, א.

[6] שם פסוק ד.

[7] שם פסוק לא.

[8] שם פסוק לו.

[9] שם כח, ו.

[10] שם פסוק ח.

[11] שם פסוק טו.

[12] שם פסוק כח.

[13] שם פסוק לא.

[14] שם פסוק לג.

[15] שם פסוק לז.

[16] שם לט, כט (ונחלקו תנאים אם הכוונה היא רק לאבנטו של הכהן הגדול או אף של שאר הכהנים וראה בערך אבנט).

[17] תוספתא מנחות ט, טז.

[18] שבת עד, א.

[19] כך נראה מהרמב"ם ציצית ב, א-ב וכלי המקדש ח, יג כפי שמבאר התפארת ישראל בהקדמתו לסדר מועד 'כללי בגדי קודש של כהונה'. וראה צפיה ה' דברי הרב ישראל אריאל (עמוד 64), שלדעת הרמב"ם אף לציצית אין חובה לתכלת מן החילזון.

[20] משנה למלך על כלי המקדש שם.

[21] במדבר רבה יז, ה; תנחומא שלח סימן כט.

[22] בפירושו לשמות כח, ב.

[23] שלושת ספריו בהם הוא מרחיב בנושא: שפוני טמוני חול, פתיל תכלת, עין התכלת.

[24] מאמרים שפרסם הרב הרצוג בעניין בעיתון "ההד" נתפרסמו לאחרונה מחדש בתוך ספרו המסכם של הרב בורשטיין "התכלת".

[25] ראה הרחבה לראיות בחוברת "התכלת וחידושה" מאת הרב שמואל אריאל. רשימת מקורות העוסקים בנושא נדפסת בסוף ספרו של הרב בורשטיין "התכלת".