הציץ

ציץ: "נזר הקודש" – תכשיט זהב ובו כתוב שם ה', הנתון על מצחו של הכהן הגדול.

 

מבוא: נאמר בתורה "ועשית ציץ זהב טהור, ופתחת עליו פתוחי חותם קודש לה'"[1]. ציץ הזהב הוא אחד משמונת הבגדים של הכהן הגדול[2]. פרט להיותו בגד, ישנה משמעות מיוחדת לציץ גם בפני עצמו, והוא מכונה בשם "נזר הקודש"[3]; ואנו גם מוצאים שבאמצעותו ישנה אפשרות, שקרבנות המובאים בטומאה יעלו לרצון לפני ה'[4].

 

הציץ – כלי קודש: כאשר שלח משה את פנחס בן אלעזר לנקום במדין, הוא שלח עמו את "כלי הקודש"[5] – וחז"ל מזהים כלי זה עם הציץ[6]. לדברי המדרש, מלכי מדין היו פורחים באויר באמצעות כשפים, אך כאשר פנחס הראה להם את הציץ, שעליו כתוב שם השם, הם מיד היו נופלים[7].

תיאור הציץ: עושים רצועה מזהב טהור ברוחב שתי אצבעות, אשר תימתח על מצחו של הכהן הגדול ותגיע מאוזן אחת לאוזן השניה[8].

כתיבת שם ה' על הציץ: המילים "קדש להשם" נחקקות על הציץ, באופן שהאותיות תהיינה בולטות מקדימה[9]. לדעת חכמים, שם ה' היה כתוב בשתי שורות: "קדש ל" מלמטה, ושם ה' מלמעלה – "כמלך שהוא יושב על קתדרון"[10]. לעומתם רבי אלעזר ברבי יוסי מעיד, כי ראה ברומי את הציץ, וכתוב עליו "קדש להשם" בשורה אחת[11]. יש מי שכותב, שבדרך כלל היו עושים את הציץ בשתי שורות ולפעמים עשו אותו בשורה אחת[12]. ישנן דעות נוספות בנוגע לאופן כתיבת שם ה' (כמו כתיבת מילה אחת בסוף השורה ומילה אחת בתחילת השורה הבאה; או חיבור האות ל' עם מילת ה'), כמפורט בטבלה דלהלן:

 

  בעל השיטה השיטה
1 רבי אלעזר ברבי יוסי קדש להשם
2 רש"י וריטב"א השם

קדש ל

3 תוספות השם

קדש ל

 4 רשב"א קדש ל

השם

5 רמב"ם להשם

קדש

6 תפארת ישראל

(בהקדמה לסדר מועד)

להשם

קדש

7 אדר"ת קדש להשם

 

 

במכון המקדש נעשה ציץ כמו האפשרות האחרונה (מופיעה בדברי האדר"ת בקובץ נטעי נעמנים ג עמוד קנח), אשר מצד אחד מתאימה לדברי רבי אלעזר ברבי יוסי, ש"קדש להשם" כתוב בשורה אחת, ואילו מצד שני מתאימה לדברי רש"י, הכותב שאין זה מכבוד ה' שיהיה דבר הכתוב מעל  שם ה'.

 

קשירת הציץ: נאמרו בתורה כמה תיאורים לגבי קשירת הציץ, שנראה לכאורה כאילו ישנה סתירה ביניהם, אם הציץ נמצא על פתיל התכלת, או אם פתיל התכלת נמצא על הציץ: א. "ושמת אותו על פתיל תכלת והיה על המצנפת, אל מול פני המצנפת יהיה"[13]. ב. "ויתנו עליו פתיל תכלת לתת על המצנפת מלמעלה"[14]. לדברי חז"ל יש ללמוד מכאן, שהיתה כיפה של צמר על ראש הכהן הגדול, ועליה היה נתון הציץ[15]. יש מבארים, שקשירת הציץ היתה באמצעות שישה חוטים: שניים מכל צד ושניים מלמעלה[16]; וכמה מהאחרונים כותבים, כי זו הכיפה הנזכרת[17]. ויש הכותבים, כי הכיפה לא היתה אלא רצועה הנמצאת מתחת לציץ ומקיפה את הראש מסביב[18]; והמדובר בחוט תכלת אחד בלבד[19]. יש מי שסובר, שהיו שני חוטים – אחד המקיף את הראש מסביב, ואחד בנקב באמצע למעלה, לקשור מעל הראש[20].

 

מקום הנחת הציץ: נאמר בתורה "והיה על מצח אהרן"[21], ועל כן ההבנה הפשוטה היא שצריך לשים את הציץ על המצח. ויש מי שסובר, כי אין הכוונה ממש על המצח, אלא מעל המצח, במקום השיער (כמו שבתפילין אין שמים אותם ממש "בין עיניך" אלא על השיער), במקום הראוי להנחת תפילין[22].

 

התנהגות הכהן הלובש את הציץ: לכהן הגדול בזמן שלובש את הציץ, אסור להסיח את דעתו ממנו, אסור לו לישון בו, ואסור לו להיכנס עמו לבית הכסא[23]. יש מהראשונים הכותבים, כי איסור היסח הדעת נועד למנוע ממנו להפיח בעודו בציץ[24], ולשיטה זו ישנה חובה לשמור על גוף נקי בהיותו לבוש בציץ[25]. יש המבארים, כי איסור הסחת הדעת נועד לשמירה שלא יפול הציץ מראשו ויבוא לידי ביזיון[26]; ויש מי שכותב, שיש חיוב למשמש בציץ כל זמן שהוא בראשו, כשם שיש חיוב על האדם הלובש תפילין לעשות כן[27].

 

 

[1] שמות כח, לו.

[2] משנה ביומא דף עא, ב.

[3] שמות כט, ו; לט, ל; ויקרא ח, ט.

[4] משנה בפסחים דף פ, ב.

[5] במדבר לא, ו.

[6] במדבר רבה פרשה כ סימן כ; תנחומא בלק סימן כג.

[7] מדרש שם.

[8] שבת סג, ב; סוכה ה, א; רמב"ם כלי המקדש ט, א.

[9] גיטין כ, א; רמב"ם שם ט, ב, וראה השגת הראב"ד שם. וראה עוד בעניין בהרחבה במאמריי במעלין בקודש גליונות טו-טז.

[10] ירושלמי יומא פ"ד ה"א.

[11] שבת וסוכה שם.

[12] רמב"ם שם ט, א. ובחתם סופר על שבת שם כתב, שבבית ראשון כתבו אותו בשתי שורות ובבית שני בשורה אחת.

[13] שמות כח, לז.

[14] שם לט, לא.

[15] חולין קלח, א.

[16] רש"י שמות כח, לז; סמ"ג עשה קעג.

[17] תפארת ישראל בהקדמה לסדר מועד; מלבי"ם שמות שם; פרי מגדים אשל אברהם לב, נו.

[18] רבינו חננאל, רא"ש ורי"ף על שבת נז, ב; ערוך ערך כיפה.

[19] כך גם משתמע מהרמב"ם כלי המקדש ט, ב, וכפי שמבאר בנו רבי אברהם בפירושו על התורה. גם לדעת הרמב"ן בשמות שם היה רק פתיל אחד, אלא שלדעתו הפתיל לא היה עובר מתחת לציץ כלל. ואולי סבר שאין הלכה כברייתא המזכירה את כיפת הצמר, וכן נראה מהמאירי המשמיט ברייתו זו.

[20] הראב"ד בהשגה שם.

[21] שמות כח, לח.

[22] ריב"א בתוספות סוכה ה, א ד"ה ואל; וכן מדקדק המקדש דוד קדשים לו, א מהרמב"ם שם י, ג.

[23] יומא ז, ב.

[24] תוספות ישנים שם ח, א.

[25] וכך אנו מוצאים בדברי רש"י ליומא סח, ב ד"ה שינה, לגבי כל בגדי הכהונה. אבל הרמב"ם לא הזכיר איסור זה.

[26] ראה ביראים סימן רסט וסימן שצט.

[27] מאירי יומא ז, ב.