הצורך בנס פך השמן

בס"ד

נס פך השמן

שבת דף כא עמוד ב

מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

רש"י: בחותמו – בהצנע, וחתום בטבעתו, והכיר שלא נגעו בו.

תוספות: אם כבר גזרו על הנכרים להיות כזבים צ"ל שהיה מונח בחותם בקרקע שלא הסיטו הכלי.

 

פני יהושע: ולכאורה יש לתמוה כל טורח הנס זה למה, דהא קי"ל טומאה הותרה בציבור והיו יכולין להדליק בשמן טמא? ובשלמא למ"ד דחוייה בציבור ניחא הכא שפיר קצת משא"כ למ"ד הותרה בציבור דאפילו הדורי לא מהדרינן כדאיתא ביומא א"כ קשה טובא. לכך נראה דעיקר הנס לא נעשה אלא להודיע להם חיבת המקום עליהם…

פסחים דף פ עמוד א: דכולי עלמא טומאה דחויה בציבור…

רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ד הלכה טו: ומפני מה מחזירין על הטהור מבית אב אחר? מפני שהטומאה לא הותרה בציבור אלא באיסורה עומדת ודחויה היא עתה מפני הדחק, ואין דוחין כל דבר הנדחה אלא במקום שאי אפשר ומפני זה צריכה ציץ לרצות עליה.

רש"י מסכת פסחים דף סט עמוד ב: דלא הותרה טומאת זיבה בציבור…

 

תוספות הרא"ש מסכת שבת שם: ולמה קבעו שמונה ימים והלא הנס לא היה כי אם שבעה ימים כי היה בו שיעור ללילה אחד? וי"ל שחלקו את הפך לשמונה והדליקו בכל לילה השמינית, ואף על גב דאמרינן התם תן לה מדתה כדי שתהא דולקת מערב עד בקר היינו היכא דאפשר. אי נמי נתנוהו בלילה ראשונה כולו בתוך המנורה ולא דלק ממנו בכל לילה כי אם השמינית. אי נמי לאחר שהריקו השמן מן הפך בלילה ראשונה נשאר הכלי מלא וניכר הנס אף בלילה ראשונה.

בית הבחירה למאירי: ויש מי שפירש, שאף הם הרגישו במיעוט השמן וחלקוהו לשמנה לילות כשיעור ההליכה והחזרה, ואין נראה לי, שא"כ היאך היו הם סומכים על הנס בלילה ראשונה.

רמב"ן שמות פרק כה פסוק כד: כאשר יהיה שם שרש דבר תחול עליו הברכה ותוסיף בו, כאשר אמר אלישע הגידי לי מה יש לך בבית, וחלה הברכה על אסוך שמן ומלאה כל הכלים, ובאליהו כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר. וכן השולחן בלחם הפנים, בו תחול הברכה, וממנו יבא השובע לכל ישראל.

 

מסכת מנחות דף פט עמוד א: ושיערו חכמים חצי לוג מאורתא ועד צפרא. איכא דאמרי: מלמעלה למטה שיערו, ואיכא דאמרי: ממטה למעלה שיערו.

רש"י כתב יד: בתחילה רביעית הלוג ולא דלק אלא חצי הלילה. ליל שני הוסיפו, וכן כמה לילות…

רש"י (בנדפס): שבתחילה נתנו רביעית ועמדו שם וראו שאין סיפוק ושוב הוסיפו עד חצי לוג.

רבינו גרשום: מאן דאמר מלמעלה למטה… איבעי ליה לשוויי בכל לילה בנר יותר מחצי לוג הרשות בידו; ומאן דאמר ממטה למעלה… דהתורה חסה על ממונן של ישראל ואינו רשאי ליתן בנר יותר מחצי לוג.

שו"ת שבט הלוי חלק א סימן קצו: ודע דסוגיא דשמעתין מוכחת להדיא דשיעור חצי לוג אינו מעכב דיעבד למצות הדלקה וגם אם פיחת קיים עכ"פ מצותה…

נס פך השמן (הרב יצחק ספיר – וילנא תרנ"ג): ולי היה נראה לומר עוד, דמה שאז"ל מערב ועד בוקר תן לה מידתה שתהא דולקת מערב ועד בקר, הוא דווקא שיתן שמן לנרות במדה הקצובה, אבל אם נתן פחות מהמידה ועשה פתילות דקות שתהיינה דולקות כל הלילה – לא יצא בזה יד"ח ולא קיים המצוה…