הסבה לימין

בס"ד

הסבה לימין – בפסח ובשאר ימות השנה

פסחים דף קח עמוד א

פרקדן – לא שמיה הסיבה, הסיבת ימין – לא שמה הסיבה, ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה.

רשב"ם: שמא יקדים. אפרקדן קאי שמתוך שצוארו שוחה לאחוריו שפוי כובע הסותם את פי הקנה נפתח ומתקפל למעלה וקנה פושט למעלה והמאכל נכנס לתוכו ונחנק כך פירש רבינו שלמה. וקשיא לי אמאי לא סמכיה להאי ולא אהסיבת ימין. ורבותי פירשו שמא יקדים קנה לושט דושט הוי על (דרך) [צד] ימין ונפתח הכובע שעל פי הקנה מאיליו כשהוא מטה כלפי ימין ואם יכנס בו המאכל הרי סכנה שאין אוכלין ומשקין נכנסין אלא דרך הושט ולכך נראה בעיני דאהסיבת ימין קאי מדסמכיה לדידיה.

רא"ש: פירש רשב"ם שהרי בימינו צריך לאכול, ולפי זה אטר בימינו מיסב בימינו, ולאידך פירושא שמא יקדים קנה לוושט קאי אהסיבת ימין אין חילוק בין אטר לאחר.

תרומת הדשן סימן קלו: ונראה דשבקינן טעמא דצריך לאכול בימין, מקמי טעמא דשמא יקדים, משום דאית ביה סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא…

שו"ת רדב"ז חלק ג סימן תקפד: ואני ק"ל על האי טעמא דהא קיי"ל שלוחי מצוה אינם ניזוקין דהכי אקשינן עלה דתניא חור שבין יהודי לארמאי וכו' פלימו אמר אינו בודק כל עיקר מפני הסכנה ואף על גב דשלוחי מצוה אינם ניזוקין היכא דשכיחא הזיקא שאני. ובשלמא לשטת רש"י ז"ל מסב פרקדן ואוכל שכיח היזיקא וחיישינן אבל המסב על ימין לא שכיח היזיקא כלל ולא חיישינן. ועוד ראיתי כי הסימנים שוכבין זה על זה ולא ידעתי אם סימני אדם נשתנה ומ"מ אפילו שנודה לסברתו של רשב"ם ז"ל שהושט לימין מ"מ שכיח היזיקא וכמה בני אדם ראינו מסובין על ימין ולא הוזקו. ועוד הרי תקנו הסיבה זכר לחירות ואם הוא מסב על ימינו ואוכל בשמאלו מצטער הוא ואין זה דרך חירות ולפיכך אף על פי שאיני כדאי להכריע רואה אני את דברי רש"י ז"ל…

ספר שבולי הלקט סדר פסח סימן ריח: והטעם לפי שדרך ההסיבה להסיב על גבי המטות המוצעות על גבי קרקע אצל השלחן ומטין ושוכבין על צדו ולפיכך הסיבת שמאל הוא עיקר ההסיבה שידו הימנית הקרובה לפה הוא למעלה ואפשר לו להוליכה לו על השלחן ולהביאה בפיו בלא סכנה אבל אם היה מסיב בצד ימין כיון שידו הימנית מלמטה שהוא שוכב ומסיב עליה אי אפשר לו להביאה לפיו ולהוליכה על השולחן אלא אם כן זוקף את עצמו ועוקם את הראש ושמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה. ומכאן יש להוכיח שהאיטר שאינו שולט בידו הימנית או מי שהיתה ידו הימנית גדומה או שהי' בהן מומין ואי אפשר לו להביאה לפיו שידו השמאלית החשובה ימין שלו שהוא צריך להסב מצד ימין של כל אדם שהיא חשובה שמאל שלו שהרי איפשר לו להביאה אל פיו.

שו"ע או"ח סימן תעב סעיף ג: כשהוא מיסב לא יטה על גבו ולא על פניו ולא על ימינו, אלא על שמאלו (ואין חילוק בין אטר לאחר).

מור וקציעה סימן תעב: ולבי מהסס בזה, דאי איתא הוה לן למיסר כולה שתא, מאי שנא האידנא דחיישי טפי לסכנה. אבל אי קאי אפרקדן ל"ק, משום דפרקדן הוי מילתא דלא שכיחא, ולא עבדי אינשי הכי, לכן לא נזכר אלא גבי מצוה דאשמעינן דינא, ואגב שמעינן נמי סכנתא. עם שיש לומר אף על גב דכולה שתא באמת אינה סכנה גמורה דמשו"ה לית לן בה, מ"מ גבי מצוה איכא למיחש טפי, משום דלא מקיים המצוה השטן מקטרג יותר אפי' בשעת סכנה קלה כזו, דוחק הוא. גם לע"ד נראה, דליכא חששה דסכנתא, אלא כשמסב על אותו צד, שמשתמש באותה יד שבצד ההוא שמפני טרדת שמושו ביד שמסב בה יכול לבוא לידי סכנה זו. לפ"ז אטר שכל שמושו בשמאל כל אדם, מסתכן בהסבת שמאל, גם אינו מקיים המצוה דבכל התורה באטר אזלינן בתר שמאל דידיה וכך נ"ל עקר.

משנה ברורה סימן תעב ס"ק יא: ובדיעבד אם היסב על צד ימין יצא דימין שלו הרי הוא כשמאל כל אדם.

שער הציון סימן תעב ס"ק יג: פרי מגדים, ולפי מה שכתב הפרי חדש בסעיף זה, עיין שם, אין דין זה ברור כל כך.

פרי חדש אורח חיים סימן תעב: ואף לטעמא דשמא יקדים דאיכא למימר דלא יחזור דמאי דהוה הוה וכמו שכתב הב"ח [ד"ה ולא] בשם רש"ל [בביאורו לטור], ליתא, דאפשר דכיון דתקון רבנן שלא יסב פרקדן או על ימינו מטעמא דסכנה, אף אם עבר והיסב לא קיים מצות הסיבה כתקנת חכמים ויחזור ויאכל בהסיבה. ומיהו הדין הוא ברור, דהא לישנא דגמרא [שם] הוי, פרקדן לא שמיה הסיבה הסיבת ימין לאו שמיה הסיבה, אלמא דהוי ליה כאילו לא היסב כלל.

ביאור הלכה: והיכי שהוא גידם ביד ימינו או שיש לו מום בידו הימנית שא"א לו לאכול בו צ"ע איך יעשה דאם יסב בימינו יש לחוש שמא יקדים קנה לושט ואי בשמאלו כמו שאר בני אדם במה יאכל ועד כאן לא הצריכו לאיטר לסמוך על שמאלו משום דעכ"פ יש לו עוד יד ואף שאינו רגיל לאכול בה תמיד מ"מ יאכל בה בפעם הזאת… אבל בעניננו א"א לו לאכול רק בשמאלו שהוא מוטה עליה וזה א"א… ואפשר דבכגון זה לא הצריכוהו חכמים כלל הסיבה וצ"ע ועיין בשב"ל סימן רי"ח ופירושו בשמא יקדים קנה לושט הוא משונה מפי' כל המפרשים ולפי זה נשתנו אצלו כל הדינים המבוארים בכאן ושום פוסק לא פירש כדבריו.

רמב"ם הלכות דעות פרק ד הלכה ג: לעולם כשיאכל אדם ישב במקומו או יטה על שמאל…

ברכות דף מו עמוד ב: כיצד סדר הסבה: בזמן שהן שתי מטות – גדול מסב בראש ושני לו למטה הימנו, בזמן שהן שלש מטות – גדול מסב בראש, שני לו למעלה הימנו, שלישי לו למטה הימנו.

רמב"ם הלכות ברכות פרק ז הלכה א: מנהגות רבות נהגו חכמי ישראל בסעודה וכולן דרך ארץ, ואלו הן: כשנכנסין לסעודה הגדול שבכולן נוטל את ידיו תחלה, ואח"כ נכנסין ויושבין מסובין, וגדול מיסב בראש ושני לו למטה הימנו, היו שלשה מטות גדול מיסב בראש ושני לו למעלה הימנו ושלישי לו למטה הימנו.

שם הלכה ו: שנים ממתינין זה לזה בקערה שלשה אין ממתינין… אין משיחין בסעודה כדי שלא יבא לידי סכנה…

בן איש חי שנה ראשונה פרשת בהר בחקתי: אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט, ודין זה נזכר בגמרא ונפסק להלכה בכל ספרי הראשונים ז"ל וגם בשה"ט בלי שום מחלוקת, וכתב הגאון חיד"א בברכ"י דלא נמצא שום חכם וחסיד שנזהר בד"ז ולכן דבר זה בלבו כאש בוערת לדעת מה זה ועל מה זה, ונחה דעתו דעת עליון בטעם שכתב הרב אליה רבה ז"ל בשם הפרישה דבחלקות ישית שבזמנם היו מסובין באכילתם ושכיח הזיקא, והאידנא יתובי יתבינן כולם שוים וימין ושמאל שקולאי נינהו וכגון דא ליכא למיחש, וגברא רבא אמר מלתא דמיתבא דעתא ומסתברא כוותיה עכ"ד, ועיין עוד להגאון הנז' בשיורי ברכה מ"ש בדבר זה יע"ש. ואיך שיהיה הנה עתה אין לנו סמך לעבור על דברי חז"ל בדין הנז' כי אם רק לפי הטעם של הגאון פרישה ז"ל, ולכן בליל פסח דכולם מסובין חייבין מן הדין להזהר בדבר זה וכמ"ש הרב ז"ל, וגם בשאר ימות השנה אם יזדמן איזה סיבה לאדם להיות מסב על שמאלו ואוכל חייב לקיים דברי חז"ל הנז' שלא ישיח.