הנחת תפילין בראש חודש

בס"ד

הנחת תפילין בראש חודש

בית יוסף או"ח סימן כה: וביום ראש חודש נהגו העולם לחלוץ תפילין קודם תפלת מוסף ושמעתי שהטעם משום דבאותה תפלה אומרים כתר ואין נכון להיות באותה שעה כתר דתפילין כעין מה שאכתוב בסימן ל"א בשם הזוהר במדרש שה"ש על הנחת תפילין בחוה"מ וכיון שבתפלה זו אומרים כתר אפילו כשמתפלל בלחש ראוי שלא יהיו עליו.

שולחן ערוך אורח חיים סימן כה סעיף יג: ביום ראש חודש, חולצים אותם  קודם תפלת מוסף.

הגה: וה"ה בחול המועד, ודוקא במקום שאומרים במוסף קדושת כתר, מיהו נוהגים לסלקם קודם מוסף בכל מקום (ב"י).

משנה ברורה: קדושת כתר – פי' במקום שאנו אומרים נקדש במוסף אומרים בקצת מקומות כתר יתנו לך לכן אין נכון להיות אז כתר של תפילין עליו ואפילו בעת תפלת הלחש ופשוט דאם שכח והתחיל להתפלל בהם לא יחלצם באמצע דאינו רק מנהגא. בכל מקום – והט"ז כתב דהנוהג שאינו חולץ במוסף אין עליו תלונה מאחר שאין אנו אומרים קדושת כתר יתנו לך ושמעתי על גדול הדור אחד שלא היה חולצם במוסף אך המתפלל בצבור בודאי לא ישנה מנהגא דצבורא.

משנה ברורה סימן תכג: נוהגים וכו' – והטעם דכמו דאין מניחים תפילין ביום טוב משום שיו"ט בעצמו אות כמו כן יש לנהוג בר"ח עכ"פ בשעת מוסף שמזכירים מוספי היום דאותה זכירה ג"כ הוא כעין אות וכתב הפמ"ג שיש לחלוץ התפילין בובא לציון קודם יהי רצון שנשמור חוקיך ויש נוהגים רק לחלוץ הרצועות מהאצבע קודם יהי רצון מיהו כ"ז בר"ח אבל בחוה"מ שהוא יום טוב גמור יש לחלצם קודם הלל.

ט"ז סימן תכג סעיף ד: כתב בלבוש דנראה לו שיש לחלצם קודם קריאת התורה. ואני כתבתי בסי' כ"ה דאפי' בשעת מוסף אין לחלצם אבל בחול המועד יש לחלצם קודם קריאת הלל כנלע"ד.

שו"ת רדב"ז חלק ד סימן פ: שאלת על מה סמכו העולם לחלוץ התפילין בתפלת מוסף ראש חודש: תשובה דבר זה לא נמצא בגמ' ולא בפוסקים הנמצאים אצלנו ונמצא בספר אלקנה על המצות ועליו סמכו ונהגו כולם לחלוץ התפלין. ואעפ"י שאינם יודעים טעמו של דבר אלא כיון שראו למקצת המתעסקים בספרי הקבלה שחולצין אותם גם הם עושים כן מצות אנשים מלומדה כהלכתא בלא טעמא. אבל הוא ז"ל נתן טעם יעויין מספרו. כי אין אדם רשאי לכותבו בתשובת שאלה הנעתקת ממקום למקום. וגם אני נוהג לחלוץ אחר שראיתי הספר ועמדתי על הדבר לפי שיש בידי כלל גדול בכל דבר שנכתב בגמרא או באחד מן הפוסקים או בעלי ההלכות אפילו שיהיה הפך ממה שכתוב בספרי הקבלה אני מודה בו ולא אחוש למה שכתוב באחד מאותם הספרים ולעצמי אם הוא חומרא אני נוהג אותו ואם קולא לא אחוש לה וטעמו של דבר לא ראיתי לכותבו פה וא"ת הרי מנהג זה הפך הגמרא שהרי דין התפילין כל היום הא לא קשיא שאם היינו נוהגים כך שפיר קאמרת אבל כיון שהן צריכין גוף נקי לסבה קלה אנו חולצין אותם ובלא סבה נמי מיד אחר רביע שעה צריך לחלוץ א"כ כדאי הוא אלקנה להקדים בשבילו רביע שעה ומ"מ אין אני מורה לאדם לחלוץ ושלא לחלוץ ואפשר לתת קצת טעם לפי הפשט כיון דבמוסף דומה ר"ח לימים טובים שנקראו אות ראוי לעשות לו היכר זה ועוד שהתפילין נקראו כתר והוא אומר כתר בקדושת מוסף ואין ראוי שיהיו שני כתרים ביחד ואפילו ביחיד שאין שם קדושה כיון שהוא זמן הראוי לכתר ראוי שלא יהיו על ראשו תפילין והנלענ"ד כתבתי.

שו"ת הרמ"ע מפאנו סימן קח: וכבר זכרנו שיש לראש חדש קצת קדושה כגון זו של חול המועד שבשבילה אנו חותמין בו מקדש ישראל וראשי חדשים, והוקש לשבת כדברי הנביאים לכמה מעלות טובות גבי שער החצר הפנימית ויבא כל בשר להשתחוות, גם התורה הקישתו למועדי השמחה לתקוע בחצוצרות על הקרבן, ותנן ראש ב"ד אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש ואם לא נראה בזמנו בידוע שכבר קדשוהו שמים, אלא שקדושתו עולה ויורדת, לפיכך יחזרו תפלין למקומן במנחה וקודם אליה ג"כ אחר תפלת המוסף לרוצה ללובשן כל היום, אבל קדושת חול המועד קבועה היא כדאמרן. וזאת העצה הנכונה לשומר מצוה מן המובחר שבראש חודש יחלוץ תפליו שתיהן תכף [אחר] שגמר תפלת שחרית ואל יטעה להמתין עד אחר קדושה דסדרא כמנהג שאר הימים כי כאן אינה סוף שחרית שהרי חתמנו תתקבל צלותא קודם הוצאת ס"ת ואז ראוי לחלוץ טרם נקרא בתורת המוספין שהיא חשובה לנו שלא בפני הבית כהקרבת המוספין – והמקדים לחלוץ קודם ההלל הרי זה משובח חוץ מש"ץ שלא יחלוץ עד אחר קדיש גמור בשחרית שכבר נסתלק מלפני התיבה והיינו קודם קריאת התורה כדאמרן, אף על גב דאיכא למימר כיון שהשלים תפלת י"ח ברכות שוב לא מקרי חולץ בפני רבו אלא שעדיין לא הפסיע לאחריו שהיא ודאי נטילת רשות ליפטר מרבו והנכון מה שכתבתי תחלה – והדבר ידוע כי קדושה דסדרא ביום הזה אינה אלא התחלה למוסף כמו שהיא במנחת שבת ולא ניחא ליה שיחלוץ תפליו בשעה שהוא רדוף להתחיל מוסף שאין לנו חולץ תפליו בפני רבו מגונה מזה והוא גרוע מאד יותר מירבעם אשר הרים יד במלך שחלץ תפליו בפניו, התם בפני מלך ישראל והכא לפניו יתברך בשעה שהוא עומד בתפלה, ואם בא להתפלל מוסף ותפלין עליו גורע בקדושת העבודה שהוא עוסק בה לכפר על מעוט הירח ואין כפרה בכתנות עור אלא בכתנות אור כמ"ש בתורתו של ר"מ זכרוהו בב"ר.

ים של שלמה ביצה פרק א: וגדולה מזו כתב, כל המניח תפילין בר"ח, או בח"ה, בתפילת המוספין, דחשיב ליה כמועד, חייב מיתה, וכך נהגו האידנא אחריו. אף שהפוסקים לא הזכירו דין זה, מ"מ למה לנו להכניס בטעות עונש על הספק…

ערוך השולחן אורח חיים סימן כה: ובראש חודש חולצין קודם מוסף אף במקומות שאין אומרים כתר בקדושה ואם שכמה גדולים צווחו על זה מ"מ כן המנהג בכל תפוצות ישראל וחלילה לשנות כי נתייסד ע"פ חכמת הקבלה…

ערוך השולחן שם סימן תכג: ואין טעם ברור לחליצת התפילין במוסף אבל כן נהגו כמ"ש לעיל סי' כ"ה ואין לשנות…

שו"ת יביע אומר חלק ג – אורח חיים סימן ה: גם לא ראה הזקן אהרן הנ"ל דברי מהרח"ו והרש"ש דפליגי על הרמ"ע מפאנו וס"ל שאין קדושת ר"ח יורדת לאחר מוסף, ואין להניח כל היום. לכן על משמרתי אעמודה שאין להקל בזה אלא לש"צ דלא סגי בלא"ה, אבל שאר הקהל יניחו תפלין דר"ת לפני קס"ת ויחלצום לפני מוסף, וגם אין כדאי ללמוד בתפלין אחר תפלת מוסף ר"ח, שעי"ז מכניס עצמו במחלוקת המקובלים. ושב ואל תעשה עדיף.

שו"ת שבט הלוי חלק ט סימן מט: ואשר שאלת אותי במנהגי שראית שאני ממהר לחלוץ תפילין בר"ח לפני שמו"ע דמוסף ולהתפלל מיד, ולא לעשות שהיות והפסקות לפני התפלה דמוסף. דע בני יקירי דפשוט לי זה מסברא כמו"כ אצל תפלת מנחה באו"ח סי' רל"ד בד"מ ורמ"א דאע"ג דקדיש בא מחמת אמירת אשרי אבל הוא צורך התפלה, ואין להפסיק ביניהם יעש"ה לשון הסמ"ק והכל בו, ומכ"ש כאן דדעת רבינו הרמ"ע מפאנו בתשובת מנחם עזרי' סו"ס ק"ח דבחינת מוסף מתחילה עם קדושא דסדרא דר"ח שאנו אומרים, והי' דעתו של הרמ"ע זי"ע דיחלוץ התפילין לפני זה דלא כמנהגינו, מכ"מ עצם סמיכת קדושת דסדרא וקדיש לתפלת מוסף ושלא להפסיק הרבה לכתחלה מיהת ברור בעיני.

משנה ברורה סימן כה סעיף קטן ס: הנוהגין ללבוש כל היום יחזור וילבוש בר"ח אחר תפלת מוסף וא"צ לחזור ולברך אם היה דעתו לזה בשעת חליצתן לפי מה שפסק הרמ"א לעיל בסי"ב ובחוה"מ לא יניחם שוב לגמרי עד הערב. והאנשים המניחין תפילין דר"ת בחוה"מ לא יניחום כלל ובר"ח יוכלו להניחם אחר שיסיים הש"ץ תפלת מוסף או שיסירו התפילין של רש"י קודם ובא לציון ושל ר"ת ילבשו בעת אמירת ובא לציון [פמ"ג].