הנאה מחילול שבת

בס"ד

הנאה מחילול שבת

חולין דף טו עמוד א

אלא אמר רב אשי: רבי יהודה דמבשל היא, דתנן: המבשל בשבת, בשוגג – יאכל, במזיד – לא יאכל, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בשוגג – יאכל במוצאי שבת, במזיד – לא יאכל עולמית; רבי יוחנן הסנדלר אומר: בשוגג – יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, במזיד – לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים… ועוד, מי סבר לה כרבי יהודה? והאמר רב חנן בר אמי: כי מורי להו רב לתלמידיה – מורי להו כר' מאיר, וכי דריש בפירקא – דריש כרבי יהודה משום עמי הארץ!

תוספות: מורי להו כר"מ – משמע שכן הלכה וכן דרש רבא בפ' כירה (שבת דף לח. ע"ש) כר"מ וקשה מכאן לפי' הקונטרס דבריש אין צדין (ביצה דף כד:) גבי עובד כוכבים שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר אסורין ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו ופירש הקונט' דטעמא דאסורין בכדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת י"ט והרי מבשל בשבת דבשוגג יאכל אף על גב דנהנה ממלאכת שבת ומיהו י"ל דאין נהנה כ"כ כיון דבלאו בישול ראוי לכוס אבל קשה משוחט בשבת בשוגג דיאכל לר"מ היכא דהיה לו חולה מבעוד יום והבריא כדאמרינן בסמוך משום דלא הוי מוקצה ולא אסר מטעם שנהנה ממלאכת שבת וי"ל דבמילתא דלא שכיח לא גזרו.

רמב"ם הלכות שבת פרק ו הלכה כג: ישראל שעשה מלאכה בשבת אם עבר ועשה בזדון אסור לו ליהנות באותה מלאכה לעולם, ושאר ישראל מותר להם ליהנות בה למוצאי שבת מיד שנאמר 'ושמרתם את השבת כי קדש היא' היא קדש ואין מעשיה קדש, כיצד ישראל שבשל בשבת במזיד, למוצאי שבת יאכל לאחרים אבל לו לא יאכל עולמית, ואם בשל בשגגה למוצאי שבת יאכל בין הוא בין אחרים מיד וכן כל כיוצא בזה.

רשב"א שבת דף קל עמוד ב: והתם לא קרי מעשה שבת אלא כגון אפיה ובישול וכיוצא בהן אבל הבאת כלים ואוכלין מרשות לרשות ודאי לא מיתסרי אפילו לרבי יוחנן הסנדלר בהבאתן כיון שלא נתחדשה בהן הכנה בשבת…

תפארת ישראל כלכלת שבת: ונלע"ד דאע"ג דבטור נקט דלאו דוקא מבשל בשבת אלא ה"ה שאר מלאכות, וכן העתיק הרמ"א, אעפ"כ היינו דוקא בנהנה מאותה מלאכה עצמה שעשה בשבת, כגון מבשל או שוחט… אבל בהוציא בשבת מרה"י לר"ה או איפכא אף דבשבת אסור ליהנות מהוצאתו או הכנסתו, עכ"פ אחר שבת, אפי' הזיד בהוצאתו בשבת, מותר גם המוציא להנות מהדבר, בשלא נהנה אז מהוצאה או הכנסה של שבת, דהרי אינו נהנה מגוף המלאכה של שבת. דאי"ל דחז"ל קנסוהו מהדבר שעשה בו עבירה, כמו שקנסו למי שכוון מלאכתו במועד, דאסור בה אף שאינו נהנה מהמלאכה גופה… דהנך כולהו שאני, שהי' נראה לחכמים להחמיר בהן ביותר, משום דקילי טפי ממלאכת שבת שהיא בסקילה, ואתו לזלזולי בהו. משא"כ שבת דחמירא להו לאנשי ולא אתא לזלזולי בה…

חיי אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל ט: דוקא בדבר שנעשה מעשה בגוף הדבר, שנשתנה מכמות שהיה כמבשל וכיוצא בו. אבל המוציא מרשות לרשות שלא נשתנה הדבר מכמות שהיה אם בשוגג, מותר אפילו לו אפילו בו ביום. ואם במזיד, אסור אפילו לאחרים עד מוצאי שבת מיד. ומכל מקום יש להחמיר בכל איסור תורה כמו מבשל.

שו"ת ציץ אליעזר חלק ח סימן טו – קונ' משיבת נפש פרק יא: ועוד זאת עדיפות גדולה בכתיבת תרשים בהיות והאיסור לא נעשה בגוף הרפואה, ויעוין בביאור הלכה ריש סימן שי"ח ד"ה אחת משאר מלאכות, שמביא על דין השו"ע שם דברי הח"א… ולפלא קצת על המ"ב שלא הביא מ"ש ביתר על כן בחידושי הרשב"א… הרי דס"ל להרשב"א דבכה"ג שלא נתחדשה הכנה בגוף הדבר בכלל לא קנסינן לאסור, והיינו אפילו בשעשה במזיד.

מרדכי מסכת שבת רמז שכג: הגה"ה וראוי ליזהר [שלא] לומר לנכרי לסלק דשבות דאית ביה מעשה הוא אבל אין לאסור התבשיל בסלוק הנכרי דמבעיר אפילו בישראל הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה ואין כאן אלא איסורא דרבנן אליבא דר"ש וכ"ש אם יודע באמת שאין שם גחלים לוחשות בשעת הסילוק אפילו ישראל מותר לסלקו…

ביאור הלכה סימן שיח סעיף א: ואם הוא מלאכה דרבנן עיין בפמ"ג שכתב דחד דינא אית להו ובשוגג צריך להמתין עד מו"ש ע"ש דראיתו משבת ל"ח ע"א דאמר שם מבשל הוא דקעביד מעשה אבל האי דלא קעביד מעשה וכו' ולא אמר משום דהוא דרבנן ולפלא דשם רצה הגמרא לומר דאפילו במזיד מותר בו ביום מטעם זה כדאיתא שם בהדיא ומזיד אין שום אחד מהפוסקים שיקל בו ביום אפילו באיסורא דרבנן ולכן הוצרך הגמרא לטעם זה וחפשתי ומצאתי בביאור הגר"א שכתב ומסיק להלכה דאפילו לדעת השו"ע שפסק כר' יהודה היינו בדאורייתא אבל במלאכה דרבנן הוא סובר דלא קנסו שוגג אטו מזיד והביא לזה סוגיות מפורשות וכן פסק הרמב"ם דהמטביל כלים בשבת בשוגג ישתמש בהן במזיד אל ישתמש בהן עד מו"ש…

רמב"ם שם הלכה כד: פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו, בשוגג יאכלו בשבת שהרי לא נעשה בגופן מעשה ולא נשתנו, במזיד לא יאכלו עד מוצאי שבת.

ראב"ד: א"א דוקא שחזרו שלא במקומן אבל חזרו במקומן במזיד נמי יאכלו והכי אסקה רב פפא בעירובין (מב).

שולחן ערוך אורח חיים סימן תה סעיף ט: פירות שהוציאו חוץ לתחום והחזירום, אפילו במזיד, לא הפסידו מקומם שכל העיר להם כארבע אמות וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כבתחלה אם הוא יום טוב; ואם הוא שבת, מותרין באכילה במקומם, ואפילו לאותו ישראל שהחזירם לצרכו במזיד, מ"ט? אנוסים הם. וכל זמן שלא הוחזרו והם חוץ למקומם, אם הוציאן בשוגג מותרים לאכלם ואסור לטלטלם חוץ לד"א, ואם הוציאם במזיד אסור לאכלם אפי' מי שלא הוציאם. ויש מתירים למי שלא הוציאם.

משנה ברורה: ואע"ג דהבא מחוץ לתחום אסור למי שבא בשבילו שאני הכא שהוחזרו למקום ששבתו בין השמשות… ואע"ג דפירות שהביא עכו"ם מחוץ לתחום אינו אסור רק למי שהובאו בשבילו הכא כיון דאיתעביד איסורא ע"י ישראל חמיר טפי.