המצוה לשאת אשה

בס"ד

מצות נשיאת האשה

מסכת קידושין פותחת בדרכים בהם אדם קונה את אשתו להיות לו לאשה, והגמרא מביאה פסוקים ומוכיחה כי ישנן שלושה דרכים בהם ניתן לקנות את האשה מן התורה: כסף, שטר וביאה (אם כי חכמים אסרו לקנות בביאה). אולם אף על פי שדרכים אלו מועילות בשביל לקנות את האשה (והיינו שלב החיבור הראשוני – הנקרא בלשון חז"ל 'אירוסין'), עדיין יש מקום לדון אם אכן יש מצוה בעצם הקידושין; או שמא רק הנישואים מהווים מצוה – ואולי גם הנישואים אינם מצוה כלל, אלא רק הכשר מצוה: לא ניתן ללדת ילדים בלי נישואין, ובהולדת ילדים מתקיימת מצות פריה ורביה. אולם בנישואים עצמם אין כל מצוה.

 

הרמב"ם: מצוה לקדש אשה

הרמב"ם בספר המצוות מונה שתי מצוות עשה נפרדות – א. לפרות ולרבות (מצוה ריב). ב. קידושי אשה (מצוה ריג). וכך כותב הרמב"ם בפתח הלכות אישות, שהן ההלכות הפותחות את ספר נשים ברמב"ם: "הלכות אישות יש בכללן ארבע מצוות, שתי מצוות עשה ושתי מצוות לא תעשה, וזה הוא פרטן: א. לישא אשה בכתובה וקידושין. ב. שלא תיבעל אשה בלא חופה וקידושין. ג. שלא ימנע שאר כסות ועונה. ד. לפרות ולרבות ממנה".

על פי הדברים הללו מובן גם מה שהוא כותב בנוגע לברכת הקידושין (שם ג,כג): "כל המקדש אשה – בין על ידי עצמו בין על ידי שליח, צריך לברך קודם הקידושין הוא או שלוחו, ואחר כך מקדש, כדרך שמברכין קודם כל המצות, ואם קידש ולא בירך לא יברך אחר הקידושין שזו ברכה לבטלה, מה שנעשה כבר נעשה".

ראיה לדברי הרמב"ם נראה ללמוד מדברי הירושלמי בברכות (פ"ט ה"ג), שם מופיעה מחלוקת אם מברכים על המצוות קודם לעשייתם או בשעת עשייתם, ולדברי שמואל שם הסובר כי מברכים בשעה העשייה נאמר: "חוץ מתקיעה וטבילה, ויש אומרים אף קידושין בבעילה"; ומוכח, כי הקידושין בבעילה מהוים מצוה מן התורה (ומסתבר שהוא הדין לשאר אפשרויות הקידושין, בכסף ובשטר). דברי הירושלמי הללו מובאים בדברי הרמב"ן בחידושיו לפסחים (ז,ב), המסכים לדברי הרמב"ם.

 

הר"ן: רק בנישואין מתקיימת המצוה

הר"ן בפירושו על הרי"ף בתחילת כתובות (ב,ב) כותב, כי גמר המצוה אינה אלא בנישואין, ולכן ברכת האירוסין אינה נחשבת ממש לברכת המצוות, ומסיבה זו מוסיפים בה דברי שבח "שאסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות", דבר שלא אומרים במצוות אחרות (כמו שלא אומרים בשחיטה "שאסר לנו אבר מן החי…"). גם לדברי הר"ן יש מצוה בקידושין, אלא שלדעתו המצוה אינה מסתיימת אלא בנישואין.

לפי דברי הר"ן יש לומר, כי במקרה שלא ברכו ברכת הארוסין לפני הארוסין, עדיין צריך לברך ברכה זו, עד הנישואין – וכן כותב הטור (אבן העזר סימן לד) בשמו (וכך גם מבאר בשו"ת הריב"ש סימן פב את המנהג לברך בשעת הנישואין). זאת, בניגוד לדברי הרמב"ם (הנ"ל), הכותב כי אחרי הקידושין אין עוד מקום לברכה זו, והמברך אותה, הרי זו ברכה לבטלה (וכן כותב הטור בשם רב שרירא גאון). אמנם, גם מלשון הרמב"ם הנ"ל בפתיחה להלכותיו נראה, שמצות התורה היא דווקא בנישואין שאחרי הקידושין, אולם מתברר כי לפי שיטתו, ישנה משמעות גם לקידושין בפני עצמם.

הראב"ד בהשגה על הרמב"ם כותב, כי צריך לברך דווקא אחרי הקידושין, משום שאם יברך קודם לכן, האשה עלולה להימנע מלקבל את הקידושין, והברכה תהיה לבטלה. דברים אלו יכולים להיות מוסברים על פי דברי הר"ן, שהמצוה אינה מתקיימת עד לנישואין, ועל כן אין חובה לברך קודם לקידושין.

 

אפשרות: המצוה היא רק בהולדת ילדים

הרא"ש בספרו על כתובות (א,יב) ובתוספותיו לכתובות (דף ז,ב) הולך בשיטת הר"ן, שברכה זו היא ברכת שבח ואין היא נחשבת לברכת המצוות, אלא שלדעתו אין בנשיאת אשה מצוה כלל, ורק בפריה ורביה מתקיימת המצוה. ובאמת, אין תלות מוחלטת בין נשיאת אשה לקיום מצות פריה ורביה, שהרי ייתכן שאדם כבר קיים מצות פריה ורביה מאשה אחרת (בהיתר או באיסור), וייתכן שאשה זו אינה יכולה להוליד או שאיש זה אינו יכול להוליד, ובכל אופן צריך לברך את הברכה.

כך גם נראה מדברי המרדכי בתחילת כתובות, הכותב שלפעמים מברכים ברכה זו בשעת הנישואין; והוא מוסיף כי לא תקנו ברכה "וצונו לקדש אשה" משום שייתכן שהם לא יזכו להיבנות וזו תהיה ברכה לבטלה (ומשמע שהמצוה היא פריה ורביה ולא הקידושין).

הרא"ש והמרדכי אינם מבארים כיצד ניתן ליישב את דבריהם עם דברי הירושלמי, שם הקידושין נזכרים כמצוה. ייתכן לומר בדעתם, כי מאחר שדברי הירושלמי נאמרים רק בשיטה מסוימת שם, גם עצם העמדת הקידושין כמצוה, נכונה רק לשיטה זו והיא אינה מוסכמת. אמנם, במקום אחר אנו מוצאים בדברי הרא"ש עצמו, שהוא מסכים לתשובה של הרי"ף, שברכת הקידושין היא ברכת המצוות, ושהיא צריכה להיות דווקא לפני הקידושין, והדבר מעכב אף בדיעבד: "וששאלת שמצאת כתוב בשאלות ותשובות על שם רבי יצחק אלפסי ז"ל שאין לברך ברכת אירוסין אלא קודם הקידושין. וכן ברכת להכניסו בבריתו קודם גמר המילה, לפי שכל המצות מברכין עליהם עובר לעשייתן. ודאי כן הוא כמו שכתבת והמברך אחר הקידושין טועה הוא ומחזירין אותו" (שו"ת הרא"ש כלל כו סימן א).

נראה לומר בדעת הרא"ש, כי הקידושין מהווים את התחלת המצוה של פריה ורביה, ועל כן יש לברך קודם לקידושין, אף על פי שהמצוה תיגמר רק עם הולדת הילדים; וראה לשון הרא"ש בשם רבינו תם המתיר לאבל על אביו ואמו בתוך י"ב חודש להינשא אחרי שלושים יום: "דלא אסרו אלא בית השמחה דליכא מצוה, אבל נשואין אפילו יש לו כמה בנים איכא מצוה, דאמר בפרק הבא על יבמתו (דף סב ב) הלכה כרבי יהושע דאמר ישא אשה בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך" (מועד קטן ג,מח; יבמות ד,כז; תוספות הרא"ש מועד קטן כג,א). כלומר: יש מצוה בנישואין בגלל ההולדה שתהיה בעקבותיה (והיינו אף אם הוא כבר הוליד ילדים, כפי שסובר רבי יהושע שיש מצוה בכל תוספת).

כך גם נראה מדברי הגמרא בביצה (לו,ב) האומרת כי יש מצוה בקידושי אשה למי שאין אשה ובנים; ומשמע שלמי שיש בנים או שיש לו אשה, אין מצוה בדבר (ובאמת רש"י במקום כותב שיש מצוה קצת למי שכבר יש בנים, על פי הפסוק "ולערב אל תנח ידך", וגם הרמב"ם כותב בפירושו למשנה, שיש בזה קצת מצוה; ודווקא מרבינו תם בתוספות שם נראה, שאין מצוה כלל במקרה זה).

 

הכרעת ההלכה

השולחן ערוך פותח את חלק אבן העזר במילים "חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות…". מדברים אלו ניתן להבין לכאורה, כי מטרת נשיאת האשה היא בשביל קיום מצות פריה ורביה, ואילו נשיאת האשה עצמה אינה מהווה מצוה בפני עצמה. אולם בסימן לד (סעיף ג) פוסק השולחן ערוך באופן ברור כדעת הרמב"ם, שמברכים את ברכת האירוסין דווקא קודם לקידושין, ואילו לאחר מכן אין אפשרות לברך ברכה זו.

נראה להבין בדעת השולחן ערוך, כי דבר ברור הוא שמצוה על האדם לקדש את האשה, אלא שאף על פי שיש מצוה בדבר, עיקר מטרתו של האדם צריכה להיות לטובת הכלל, הבאה לידי ביטוי במצות פריה ורביה, אשר גם כן מתקיימת בחיי נישואיו. השולחן ערוך בסעיף הראשון מזכיר את דברי חז"ל בחומרת מי שאינו עוסק בפריה ורביה, שהוא כשופך דמים וממעט את הדמות, וגורם לשכינה שתסתלק מישראל. הוא אינו מזכיר כלל את דברי חז"ל המתייחסים לטובתו האישית של האדם בעצם נישואיו (למרות שהם מופיעים בטור), ודברים אלו מוסיף הרמ"א במקום, שכל מי שאין לו אשה שרוי בלא ברכה בלא תורה ואינו נקרא אדם, ושהנושא אשה עוונותיו נמחלים.

הרמ"א עצמו בסימן לד כותב על פי דברי המרדכי והריב"ש הנ"ל, כי המנהג הוא לברך את ברכת האירוסין בשעת הנישואין, אפילו אם קידש אותה זמן רב קודם, והזכיר כי לכתחילה מקדשים תחת החופה, על מנת להסמיך את הברכה גם לנישואין (ואף הזכיר אפשרות, שאם קדשו זמן רב קודם לכן, יחזור על הברכה תחת החופה בלי שם ומלכות – אם כי ראה בריב"ש שם, שלא קבל אפשרות זו). הרמ"א אינו כותב שאין מצוה בנישואין, ונראה לומר, כי אף אם להלכה הוא מקבל את דברי המרדכי שברכה זו אינה ברכת המצוות, מסתבר שהוא סובר כדברי הר"ן, שגמר המצוה הוא הנישואין (וכמו שגם הריב"ש כותב), משום שאם הוא היה סובר שזו רק ברכת שבח ואין כאן כל תלות במצוה, הרי שלא היה מקום לתלות זאת בשעת הנישואין, וניתן היה לברך גם אחרי זה (ואולי לדעת המרדכי ניתן עקרונית לברך ברכה זו גם אחרי הנישואין).