הלכות שנאמרו משום ישוב ארץ ישראל

בס"ד

הלכות בחז"ל שנאמרו – "משום ישוב ארץ ישראל"

בבא קמא דף פ עמוד ב: והלוקח בית בארץ ישראל – כותבין עליו אונו אפילו בשבת… אומר לנכרי ועושה, ואף על גב דאמירה לנכרי שבות היא, משום ישוב ארץ ישראל לא גזרו ביה רבנן.

רמב"ם הלכות שבת פרק ו הלכה יא: הלוקח בית בארץ ישראל מן הגוי מותר לו לומר לגוי לכתוב לו שטר בשבת, שאמירה לגוי בשבת אסורה מדבריהם ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו בדבר זה, וכן הלוקח בית מהם בסוריא שסוריא כארץ ישראל לדבר זה.

שולחן ערוך אורח חיים סימן שו סעיף יא: מותר לקנות בית בארץ ישראל מן הא"י, בשבת, וחותם ומעלה בערכאות. הגה: שלהם, בכתב שלהם; דאינו אסור רק מדרבנן, ומשום ישוב א"י לא גזרו (א"ז).

משנה ברורה: דאינו אסור וכו' – ר"ל הכתיבה זו היא מדרבנן והוי שבות דשבות ע"י א"י ומשו"ה התירו משום ישוב א"י ועיין בבה"ל שביארנו דדעת אור זרוע דעת יחידאה היא ואין לה שום מקום בש"ס וכל הפוסקים חולקין ע"ז וס"ל דאף בכתב שלהם הוא איסור מדאורייתא דבכל לשון חייב כדאיתא במשנה [שבת ק"ג] ואפ"ה התירו בכאן ע"י א"י משום ישוב א"י ואף דהמחבר פסק לקמן… דמלאכה דאורייתא אסור ע"י א"י אפילו לצורך מצוה – זה עדיפא.

 

מנחות דף מד עמוד א: הדר בפונדקי בא"י, והשוכר בית בח"ל – כל שלשים יום פטור מן המזוזה, מיכן ואילך חייב; אבל השוכר בית בא"י – עושה מזוזה לאלתר, משום יישוב דא"י.

רש"י: משום יישוב א"י – דלאחר שקבעה שוב אינו נוטלה משם אפי' יוצא ממנו כדאמר בפ' השואל בב"מ (דף קב) הלכך בקושי יצא ממנה מפני טורח מזוזה אחרת ואפי' יוצא ממנה ישכרנה אחר מהרה כשימצאנה מזומנת במזוזה ונמצאת א"י מיושבת.

שולחן ערוך יורה דעה סימן רפו סעיף כב:  השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל, פטור ממזוזה שלשים יום. והשוכר בית בארץ ישראל, חייב במזוזה מיד, משום ישוב ארץ ישראל.

 

תמיד דף כט עמוד ב: החלו מעלין בגזירין לסדר את המערכה [וכו'] חוץ משל זית ומשל גפן [וכו']. הני מ"ט? רב פפא אמר: משום דקטרי, רב אחא בר יעקב אמר: משום ישוב דארץ ישראל… אלא למאן דאמר משום ישוב דארץ ישראל, דקל מי לית ביה משום ישוב דארץ ישראל? אמר לך: וליטעמיך, תאנה לית בה משום ישוב דארץ ישראל? אלא מאי אית לך למימר – בתאנה דלא עבידא פירא, דקל נמי – בדלא עביד פירא.

מפרש לתמיד: שאם ישרפו הזיתים והגפנים לא ימצאו יין לשתות ושמן לסוך ותחרב ארץ ישראל ונפקא מיניה לדידי דאית לי דמשום תקנת ישוב מניחין כמו כן כמו שמניחין בשביל הקשרים, דהא דקתני מתניתין דהיו מביאין מורביות של תאנה, בתאנה דלא עבדא פירי וכדמפרש רחבה וכו' אבל בשאר תאנות שהיו עושין פירות לא היו מביאין משום ישוב א"י. אבל רב פפא לית ליה ישוב ארץ ישראל בכל תאנות שבעולם לא שנא עבדא פירי לא שנא לא עבדא מביאין…

רמב"ם הלכות איסורי מזבח פרק ז הלכה ג: כל העצים החדשים כשרים למערכה, ולא היו מביאין משל זית ולא משל גפן משום ישוב ארץ ישראל, ובאלו היו רגילין במורביות של תאנה של חדשים שאינן ביישוב…

פירוש המשנה לרמב"ם: ומה שאמר שהיו מסיקין עצי תאנה דוקא בתאנים המדבריות שאינן ראוין לאכילה, וגם זה משום ישוב ארץ ישראל.

לחם משנה: אבל רבינו ז"ל לא הזכיר אלא טעמא דישוב ארץ ישראל לחוד ולא הזכיר כלל טעם קשרים משמע דלדידיה הכל תלוי בישוב א"י וא"כ גפן וזית ותאנה ודקל שוים דאי עבדי פירי אסור משום ישוב א"י ואי לא עבדי פירי מותר וא"כ יש לתמוה למה במתני' הזכירו חוץ מגפן וזית ולא הזכירו דקל ותאנה דאי עבדי פירי כולהו אסירי ואי לא עבדי פירי כולם מותרים. וי"ל דהזכיר המינים החשובים שבשבעה מינים וה"ה לאינך ורבינו ז"ל לא חשש לפרט אלא כתב לשון המשנה כמנהגו…

 

בבא מציעא דף קא עמוד א: תנא: אמר הלה זיתיי אני נוטל – אין שומעין לו. מאי טעמא? אמר רבי יוחנן: משום ישוב ארץ ישראל.

שולחן ערוך חושן משפט סימן קסח סעיף א: שטף הנהר זיתיו ושתלן בתוך שדה חבירו, ואמר הלה: זיתי אני נוטל, אין שומעין לו בארץ ישראל, משום ישוב הארץ, אלא יעמדו במקומם…

סמ"ע: משום דעמדו חכמים על דעתן ואמרו שהראשון ודאי יטע אחרים בשדהו כמו שנטעם מתחילה, משא"כ זה שלא נטע מתחילה זיתים בשדהו, ואם יטלם הראשון שוב לא יטע אחרים כמו שלא נטעם מתחילה…

 

בבא מציעא דף קא עמוד א-ב: היורד לתוך חורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשותו, ואמר לו: עציי ואבניי אני נוטל… בבית שומעין לו, בשדה – אין שומעין לו. בשדה מאי טעמא – משום ישוב ארץ ישראל. איכא דאמרי: משום כחשא דארעא. מאי בינייהו? איכא בינייהו חוצה לארץ.