הליכה וריצה – בבית כנסת, בהר הבית ובעזרה

בס"ד

הליכה וריצה – בבית כנסת ובהר הבית ובעזרה

ברכות דף ו עמוד ב

אמר רבי חלבו אמר רב הונא: היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה. אמר אביי: לא אמרן אלא למיפק, אבל למיעל – מצוה למרהט, שנאמר נרדפה לדעת את ה'. אמר רבי זירא: מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא, אמינא: קא מחליין רבנן שבתא. כיון דשמענא להא דרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו' – אנא נמי רהיטנא.

שולחן ערוך אורח חיים סימן צ סעיף יב: מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה, אפילו בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה, אבל כשיוצא מבית הכנסת אסור לרוץ.

משנה ברורה סימן צ: לרוץ – עד פתח בהכ"נ ובבהכ"נ עצמה אסור לרוץ אלא ילך באימה.

 

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כ: מה ת"ל אשר לא תגלה ערותך עליו שכשתעלה למזבח לא תהא פוסע פסיעה גסה אלא מהלך עקב בצד גודל. אין לי אלא למזבח עזרות מנין ת"ל ולא תעלה במעלות על מזבחי ונא' עליו אין עליו אלא בסמוך…

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דבחדש פרשה יא: אשר לא תגלה ערותך עליו, עליו אי אתה פוסע פסיעה גסה, אבל אתה פוסע פסיעה גסה בהיכל ובקדש הקדשים. שהיה בדין, ומה אם מזבח הקל אסור לפסוע בו פסיעה יתירה, ההיכל וקדש הקדשים החמורים, דין הוא שתהא אסור לפסוע בהן פסיעה יתירה, ת"ל אשר לא תגלה ערותך עליו, בו אי אתה פוסע פסיעה יתירה, אבל אתה פוסע פסיעה יתירה, בהיכל ובקדש הקדשי'.

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שם: עליו. עליו אי אתה פוסע פסיעה גסה, אבל בהיכל מותר להפסיע ולהלך בזריזות…

רמב"ם בית הבחירה פרק ז הלכה ה: וכל הנכנס לעזרה יהלך בנחת במקום שמותר לו להכנס לשם, ויראה עצמו שהוא עומד לפני י"י כמו שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים, ומהלך באימה וביראה ורעדה שנאמר בבית אלהים נהלך ברגש.

השגת הראב"ד: מהלך בנחת. פי' שלא ילך דרך הדיוטות.

כלה רבתי פרק ה: פעם אחרת מצאו אחיתופל לדוד שהיה הולך לבית המדרש לבדו, אמר ליה ולית לך ברב עם הדרת מלך, אלא בבית אלהים נהלך ברגש, ברגישת בני אדם נלך אני ואתה.

מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין דף קו עמוד ב: ושוב ראה אותו שהלך בנחת לב"ה א"ל בבית אלהים נהלך ברגש.

יומא דף כד עמוד ב: למה מפיסין וחוזרין ומפיסין. אמר רבי יוחנן: כדי להרגיש כל העזרה, שנאמר אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש.

רש"י: להרגיש – להשמיע קול המון עם רב, כמה פעמים, שהוא כבוד למלך, שנאמר בבית אלהים וגו'.

תלמוד ירושלמי יומא פרק ב הלכה ד: רבנן דקיסרין אמרי מפני מה פר קרב בעשרים וארבעה כדי לעשות פומפי לדבר על שם בבית אלהים נהלך ברגש.

אבן עזרא תהלים פרק נה פסוק טו: ברגש – בחבורה אחת.

 

תמיד פרק ב משנה א: ראוהו אחיו שירד והם רצו ובאו מהרו וקדשו ידיהן ורגליהן מן הכיור.

תמיד פרק ה משנה ו: …כהן ששומע את קולה יודע שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות והוא רץ ובא ובן לוי שהוא שומע את קולה יודע שאחיו הלוים נכנסים לדבר בשיר והוא רץ ובא…

יומא פרק ב משנה א: בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם ובזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש וכל הקודם את חברו בארבע אמות זכה.

תוספות הרא"ש מסכת יומא דף כב עמוד א: תימה כיון דעבודה היא כדאמרינן בגמ' א"כ היאך היו רצין דהא אמרינן בירושלמי דברכות (פ"א) גבי תפלה מי שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו תרין אמוראי ר' סימון ור' לוי חד אמר כמלאכים וחד אמר ככהנים מאן דאמר ככהנים שהיו מהלכים עקב בצד גודל דכתיב לא תעלה במעלות על מזבחי פי' וכיון דבשעת הילוך היו מיישרין רגליהם זה לפנים מזה כש"כ בשעת תפלה מעומד דצריך להשוות רגליו זה אצל זה, וי"ל כיון שלא היו עסוקים עדיין בעבודה יכולין לרוץ כמו בשעת הולכת איברים לכבש, או א"נ רצין עקב בצד גודל קאמר שהיו ממהרין ללכת בענין זה וכן נראה דהא בשלהי תמיד נשחט אמרינן היינו זריזותייהו דאגב דרהטי מיתשיד דמא והולכת דם עיקר עבודה היא וקאמר דרהטי אלא ש"מ דרצין עקב בצד גודל קאמר, ולמאי דפרישית שלא היו הכהנים הולכים אלא עקב בצד גודל ניחא הא דאמרינן בפרק החליל אמרו עליו על בנה של מרתא בת בייתוס שהיה נוטל שתי יריכות של שור הלקוח באלף זוז והיה מהלך עקב בצד גודל ולא כדברי המפרשים כדי להראות כחו היה עושה כן אלא כך היה צריך לילך בשעת עבודה.

רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ג הלכה כד: …יצא בקצרה אף על פי שלא רץ אלא הלך עקב בצד גודל אפילו כל היום פטור, יצא בארוכה אף על פי שרץ ודחק עצמו בכל כחו ונמצא שיעור זמן שהלך בו הארוכה פחות משיעור הזמן שמהלך כל אדם בקצרה הואיל ויצא בארוכה חייב.