הוצאת זרע לבטלה

בס"ד

איסור הוצאת זרע לבטלה

נדה דף יג עמוד א-ב: ר"א אומר: כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם… וכל כך למה? מפני שמוציא שכבת זרע לבטלה; דא"ר יוחנן: כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה… רבי יצחק ורבי אמי אמרי: כאילו שופך דמים… רב אסי אמר: כאילו עובד עבודת כוכבים… ואמר ר' אלעזר: מאי דכתיב ידיכם דמים מלאו – אלו המנאפים ביד. תנא דבי רבי ישמעאל: לא תנאף – לא תהא בך ניאוף, בין ביד בין ברגל.

רש"י: מבול – שעבירה זו היתה בידם דכתיב כי השחית כל בשר ואמרו ברותחין קלקלו… ביד – מוציא זרע לבטלה.

תוספות: בין ביד בין ברגל – היינו דמשפשף מילתו ביד או ברגל.

יבמות דף עו עמוד א: ניקב בעטרה עצמה ונסתם, כל שאילו נקרי ונקרע – פסול, ואי לאו – כשר. שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף: ילמדנו רבינו, היכי עבדינן? א"ל: מייתינן נהמא חמימא דשערי ומנחינן ליה אבי פוקרי, ומקרי וחזינן ליה.

תוספות סנהדרין דף נט עמוד ב: דשב ואל תעשה נמי הוא דמי שמצווה על פריה ורביה מצווה שלא להשחית זרע.

ספר מצוות קטן מצוה רצב: שלא להשחית זרע כדכתיב (שמות כ') לא תנאף לא תהנה לאף… ובהשחתת זרע יש אזהרה של מיתה דכתיב וימת גם אותו…

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה יח: אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ, ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד, אבל אלו שמנאפין ביד ומוציאין שכבת זרע לא די להם שאיסור גדול הוא אלא שהעושה זה בנדוי הוא יושב ועליהם נאמר ידיכם דמים מלאו וכאילו הרג הנפש.

שולחן ערוך אבן העזר סימן כג סעיף א: אסור להוציא שכבת זרע לבטלה ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה…

ספר חסידים סימן קעו: מעשה באחד ששאל מי שיצרו מתגבר עליו וירא פן יחטא לישכב עם אשת איש או עם אשתו נדה או שאר עריות האסורות לו אם יכול להוציא זרעו כדי שלא יחטא והשיב לו באותה שעה יש לו להוציא שאם א"א מוטב שיוציא ש"ז ואל יחטא באשה. אבל צריך כפרה ישב בקרח בימי החורף או יתענה ארבעים יום בימי החמה.

בית שמואל סימן כג ס"ק א: לפ"ז מ"ש בזוהר וכאן דעון מוציא ש"ז חמיר מכל עבירות לאו דוק'.

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן קטז: אבל בעצם זה אינו ראיה דאף אם הוא עון חמור מכל עבירות שבתורה, הא אסור להאשה לעבור איסור נדה בשביל להצילו לבעלה מאיסור זה דאין אומרין לאדם חטא בשביל שיזכה חברך אפילו לאיסור קל להציל מאיסור חמור אלא רק כשעל ידו יעשה חברו חטא החמור…

אליה רבה סימן ג: והא דקי"ל שם דעון זה חמור מכל העבירות שבתורה, ר"ל דהיינו אם מגרי יצר הרע אנפשיה, אבל הכא דבא לו התאוה, מוטב לו שיוציא זרע לבטלה משיעבור ח"ו על אשת איש או נדה עכ"ל, ודלא כבית שמואל שם.

שו"ת עזרת כהן סימן לה: ולפ"ד י"ל דבאמת חמור הוא מכל העבירות, כדמ' מד' הזוהר שהוא מקור הלכה זו בשו"ע כמבואר בב"י, אלא דגדר איסור זה הוא דוקא לבטלה בלא תועלת מצוה, וכאן שעושה כדי להנצל מאיסור חמור א"ז לבטלה, ונקלש איסוריה…

פרי מגדים אשל אברהם סימן ג: ומה שכתב הכא עון חמור הוצאת שכבת זרע לבטלה, מן התורה הוא ומבואר בתורה גבי בני יהודא…

פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פרק ז: ואין להוצאת שכבת זרע לענין העונשין שום שייכות כלל. אלא כיון שהכניס ראש האבר הרי אלו נענשין על כך ואפילו פירש מיד… והבא על ערוה מן העריות דרך איברין או שנשק אחת העריות או שחבק או שנגע באבר מאבריה כדי ליהנות, באיזה אבר שיגע מאברי גופה כגון אותם המתחככים ביד וברגל, וצורה זו מן התיעוב קוראים אותו חכמים עליהם השלום מנאפין ביד וברגל… ואסור לאדם שתשרת אשה לפניו… והטעם בכך שלא יבוא לידי הרהור אבל אין בזה מלקות, וכבר הזהירו חכמים מאד על ההרהור והרחיקו מגורמיו, והאריכו לירא ולהפחיד מקשה עצמו לדעת, ומוציא שכבת זרע לבטלה, וביארו שכ"ז אסור, אבל לא חייבו מלקות בשום דבר מסוג זה.

עזר מקודש אבן העזר סימן כג: ומכל מקום יש גם כן קצת משמעות שם שביד הוא אסמכתא וכמ"ש במק"א מצד שאמרו חז"ל שלא תגנוב הסמוך ללא תרצח הוא באופן חייב מיתה מהיקש ואלו היה לא תנאף משמעותו ביד אדרבא היה להקיש ללא תנאף דסמיך ליה יותר ולומר דקאי על מה שאינו חיוב מיתה ואלו היה ביד מהתורה הק' מלא תנאף לא היה מתיר בס"ח ז"ל כנ"ל כי אם פשטיה דקרא קאי על ביד הרי זה בכלל עריות ובעריות יהרג ולא יעבור…

ר' צדוק הכהן מלובלין – תקנת השבין עמוד קמז-קנג: היה נראה לי לפשוט דאין זה דרשא גמורה ולהיות הלאו אתי להכי ולהיות בכלל מצוות לא תעשה דגוף הלאו בניאוף גמור וכמו שכתב בספר המצוות לרמב"ם (מצות לא תעשה שמ"ז) דנכפלה בזה אזהרה והביא כן מהמכילתא לא תנאף למה נאמר וכו' עיין שם וכן הוא בספר החינוך (מצוה ל"ה) ולא כתבו שם מאיסור הוצאת זרע לבטלה כלל ועל כרחך דהיא אסמכתא בעלמא… ומטעם זה בלאו הכי לא קשה מהספר חסידים שמביא בבית שמואל שם דלענין ביאת עריות או נדה מתוך אותו ההרהור עצמו פשיטא דחמור טפי דהרי מצד ההרהור אין חילוק והכא איכא עוד חומר מעשה העבירה עצמה, ולא אמרו דחמיר מכל עבירות אלא באותן שאינם בפגם הברית או שאין באים מתוך תוקף העמקת ההרהור כעוון זה רק מתוך פגיעת הערוה לפניו…