באלו שאלות ההכרעה מסורה רק ל"גדולי הרבנים"?

בס"ד

באלו שאלות סמכות ההכרעה היא רק ל"גדולי הרבנים"?

ברכות דף סג עמוד א: כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ. שגרו אחריו שני תלמידי חכמים…  אמר להם: מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים, אני אוסר ואתם מתירים? אמרו לו: מפני שאתה מעבר שנים וקובע חדשים בחוץ לארץ. אמר להם: והלא עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוץ לארץ? אמרו לו: הנח רבי עקיבא, שלא הניח כמותו בארץ ישראל. אמר להם: אף אני לא הנחתי כמותי בארץ ישראל. אמרו לו: גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי קרנים, והם שגרונו אצלך, וכן אמרו לנו: לכו ואמרו לו בשמנו: אם שומע – מוטב, ואם לאו – יהא בנדוי… וכל כך למה? משום שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. בשלמא הוא מטהר והם מטמאין – לחומרא, אלא הוא מטמא והם מטהרין, היכי הוי? והא תניא: חכם שטמא – אין חברו רשאי לטהר, אסר – אין חברו רשאי להתיר! קסברי: כי היכי דלא נגררו בתריה.

סנהדרין דף ו עמוד ב: רבי יהושע בן קרחה אומר: מניין לתלמיד שיושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר, מניין שלא ישתוק – שנאמר לא תגורו מפני איש, רבי חנין אומר: לא תכניס דבריך מפני איש…

תשובות מיימוניות נשים סימן יא: ומעשה ראיתי בימי באחת מגדולי המלכות שנשאת ולא נעשה עמה דבר, ואמרו בה כל גדולי הדור אם נשאת לא תצא… ואם נשאת בלא התרת חכם מורה (ד)תצא או משמתינן לו עד שיוציאו. ואין לחוש שמא אחד מקרוביה יתירנה לינשא, דחכם מורה הוראות בעינן כי רב נחמן ורב שילא בדורם שיהא כדאי לסמוך על הוראתו.

שו"ת מהרי"ק סימן פד: כי זה האיש משה קפי"סיל מפיל חללים רבים בקונשטנ"טינ' העירה שער בת רבים להורות נתן בלבו וכל רוח אין בקרבו… ראשונה על אודות רבקה בת חנוך (א) שנתקדשה לרבי שמואל… ועוד אפילו לפי הני שינויי דהוה לה לאמתוני או לאקרויי גיטא וכולי כ"ש הכא דאיכא למימר דהוי לה לאמתוני עד אשר ישאו ויתנו בדבר כל החכמים הבקיאים בהוראה ולא להשען על משענת הקנה הרצוץ הגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח.

פסקי מהרי"ק סימן שו: על דבר הרבנים הרוצים להשתרר על התלמידים יותר מן הראוי, עד כי יעלה על דעתם לומר, שמי שלמד לפני רב אחד בינקותו יהיה לעולם כפוף תחתיו שלא לחלוק עליו בשום דבר, ולא עוד אלא אפי' נתחכם אח"כ התלמיד ונעשה שוה לו או גדול הימנו יאמרו דאזלינן בתר מעקרא דהוה ליה תלמיד, וגם אם יראה בעיני התלמיד שהרב הוא טועה או שהוא עושה שלא כהוגן, ומאיימי' הם עליו מפני שאמרו כל החולק על רבו כחולק על השכינה וכיוצא בדברים אלו. – אף את"ל שיהיה התלמיד חייב להיות כפוף לרבו כל ימיו כאשר עלה על דעתם, היינו דוקא לענין לעמד מפניו כמלוא עיניו כדין תלמיד לרב או לקרוע עליו קרע שאינו מתאחה, אבל במלי דשמיא, כגון שהוא רואה את רבו טועה בדבר הלכה או עושה דבר שלא כהוגן, הרי אמרו כל מקום שיש בו חלול השם אין חולקין כבוד לרב.

שו"ת צמח צדק (הקדמון) סימן מ: ..ובשבט ת"ו לפ"ק שבתי אל אחוזתי וספרו לי שרבי פלוני ממקום פלוני ישא את אשת חמיו ושאלתי מי התיר לו לישאנה והשיבו לי ששאל ללומדים הם התירו לו וכשמעי את זה חשתי ולא התמהמתי והודעתי למנהיגי הק"ק מקום שדר שם רבי פלוני שיהיו מפרישים אותם ולא ישא זה את זו על פי פסק ר"ת והרא"ש…

דכיון שהיה מסופק בהוראה זו ושאל ללומדים ולא שאל לבעלי הוראה המפורסמים לא מיקרי שוגג…

שו"ת שבות יעקב חלק ג סימן פא: ושם לא קאי רק אדין אשת חמיו דרבים הם המקילין אפ"ה חשוב אותו למזיד אף על פי שנשא ע"פ הוראת איזה חכם בעיניו מכ"ש בנדון שלפנינו שלא שאל לרב וידען רק שסמכה על רעות נשים באיסור נדה שהוא בכר' אין לך מזיד גדול וצריכה היא והוא לעשות תשובה גמורה…

שו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא – אבן העזר סימן קנ: את אשר שאל בדבר אשה שהמירה ובעלה מת אחר שהמירה ואחר מיתת הבעל נשאת לנכרי בנימוסיהם והיתה עמו עשרים שנים ושוב נשאה לבה לשוב לדת יהדות… ובאמת חרה לי עליו וביותר על השואלים כי דבר זה לגדולי הרבנים מגיע להשיב בדבר חמור ולקצת פוסקים נחשב דבר שבערוה ומה לצעירי השנים וזה זמן מועט שיצאו מבית רבם ואם כי הם חריפים גדולים להכניס ראש בזה וטוב להם לבלות זמן בלימוד ש"ס ופוסקים כי אחר מח"כ עדיין לא פסלת לך ארבעה טורים וטוב לך ליגע ביגיעה רבה לחזור על מה שלמדת וגם ללמוד אשר לא למדת בש"ס וטורים ואחרונים ועבור זה נמנעתי מלהשיב כלל עד שבאו דבריך שנית ושלישית אמרתי שלא יאמרו הרב כמה קשה ובאתי להשיבך ותאמין לי כי לא עיינתי בדבריך כלל עד היום…

שו"ת מהר"ם מינץ נספחים שלשה ענפים: וכן נקטו בדעתייהו שצריכים התלמ[י]דים להסכים עמהם כל אשר יזמו לעשות, הגם אם נרא' לתלמיד שרבו טועה או עושה שלא כהוגן, מ"מ אמרי לתלמ[י]דיהון השמר לך שלא תעשה נגדי כי אין [מורים] הלכה במקום הרב, והחולק על רבו כאילו חולק על שכינה, וכה"ג הטילו מורא על תלמידיהם, שלא לש"ש… וכן מצינו בכמ' דוכתי' דאפי' נגד גדולי(ם) הדור עמדו בני הישיבה התלמידי' ובטלו דבריו, כדאית' בפ' הזהב גבי תנורא דעכנאי דפליג' ר' אליעזר וחכמים ועומד ר' אליעזר בדבריו ולא רוצה לחזור, עד שנמנו עליו ובירכוהו, אמרו מי ילך ויוד[י]ע[ו], אמר ר' עקיב' אני אלך שמא ילך אדם שאינו הגון ויחריב את העולם כולו. הלך כו' וישב לפניו ברחוק ד' אמות, אמ' לו עקיב' מה היום מיומים א"ל כמדומ' לי שחביריך בדילים ממך ע"ש, ור' אליעזר היה רבו דר' עקיב', מ"מ נמנה עליו ובירכו… וכן אית' בפ' תפילת השחר שהעבירו רבן גמליאל מנשיא[ו]תו מחמ' שצער ר' יהושע אף על גב דהוי נשיא וכל ישרא' חייבי' בכבודו. וכן ר' עקיב' נמי היה באותו המעשה עובי הקורה, אף על גב דרבנן גמליאל רבו הוי… ותניא בפ' שבועת העד[ו]ת, מניין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני, וחובה לעשיר, מניין שלא ישתוק, ת"ל, מדבר שקר תרחק. ש"מ אפי' תלמיד גמור חייב להדריך את רבו, אך צריך ללמד לו בנחת כדלעי', ואומ' לו ר' למדתנו כך וכך. אכן אם רבו לא יקבל ממנו מוטל עליו לעמוד מנגד בפרהסיא…

ואמינא, מי שיש לו רבי מובהק, אם נסמך וניתן מקל ורצועה בידו מרישי גלוות' להצדיק הצדיק כו', מוטל עליו מצד החיוב לעשות דין ומשפט בכל עת בלי משא פנים, הן לרב הן לתלמיד ולקיים מה שנ', לא תגורו מפני איש…. בסבר', מתי שיש לגדול הדור עסק ריב עם אחרים מי יתן עליו לחייבו או יכריחו לעשות דין, לאו שאר חכמי הדור, בתמיה.