האם צריך לעסוק בהלכות הפסח כל הלילה?

בס"ד

לעסוק בהלכות הפסח כל הלילה

נאמר בתוספתא לפסחים (פרק י), כי אדם חייב לעסוק בהלכות הפסח כל הלילה. גם בהגדה של פסח מסופר על התנאים, אשר עסקו בסיפור יציאת מצרים כל הלילה. להלן נבאר, מהו המקור לחיוב זה, ועד כמה צריך להתאמץ לעשות כן.

 

העיסוק בהלכות הפסח בליל הסדר

בהגדה של פסח וכפי שמופיע במשנה בפסחים (קטז,ב) אנו אומרים: "לפיכך אנחנו חייבים להודות… למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו…". וכך נאמר לגבי המצה, שהיא נקראת "לחם עוני" – שעונים עליו דברים הרבה (בגמרא שם קטו,ב). הדברים הללו, שהם דברי שבח והודיה לה' על ניסיו ונפלאותיו, נראים כעניין אחר מאשר לימוד הלכתי של ענייני קרבן הפסח, אולם מדברי הגמרא (קטז,א) עולה, כי גם הלכות אלו הן מעניינה של ההגדה: "ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח שואלין זה לזה מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות".

קשר ברור בין מצות הסיפור לבין קרבן הפסח עולה מדברי המכילתא המצוטטים בפירוש הריטב"א להגדה של פסח, שם מבואר, שלפי רבי אליעזר ישנה חובה לספר ביציאת מצרים עד חצות; ודברים אלו הם בהתאם לשיטתו בנוגע לזמן אכילת הקרבן (שנחלקו בזה התנאים והפוסקים), שזמן אכילת הפסח עד חצות (ואילו לפי התוספתא זמן אכילת הפסח הוא עד עלות השחר – והריטב"א כותב, שכך דעת מסדר ההגדה וזו ההלכה). נראה, שלא רק הלכות הפסח וסיפור היציאה נכללים בזה, אלא אף דברים נוספים המלמדים על הקשר בינינו לקב"ה, וכפי שכותב החיי אדם, כי יש הנוהגים מטעם זה לקרוא את מגילת שיר השירים אחרי קריאת ההגדה.

במשנה ובגמרא לא נזכר חיוב אמירת דברים למשך זמן מסוים; אם כי בנוסח ההגדה נאמר, שכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. לשון "כל המרבה" יכולה ללמד אותנו שיש מצוה גדולה בדבר, אולם גם משתמע ממנה שאין חיוב בדבר – ובניגוד לדברי הריטב"א, הסובר שלהלכה אכן יש חיוב בזה עד עלות השחר. גם הסיפור האמור בהגדה על התנאים שהיו ערים, יכול ללמדנו על כך, שהיו תנאים שאכן עסקו כל הלילה, ועצם הסיפור יכול ללמדנו, שמאורע זה היה חריג, אבל בדרך כלל התנאים לא היו נשארים ערים כל הלילה בליל הסדר. כך גם כותב הרמב"ם בספר המצוות (עשה קנז) ובהלכות חמץ ומצה (ז,א), שמצוה להרבות "כפי צחות לשון המספר", ולא הזכיר שישנה חובה לעסוק בזה כל הלילה (וגם לא הזכיר עד חצות – ולשיטתו, מן התורה הזמן של קרבן פסח עד עלות השחר, ומדרבנן הוא עד חצות).

לפי דברי רבינו יונה המובאים בטור (סימן תפא), הסיבה שאין להוסיף על הכוסות היא, "לפי שחייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח וביציאת מצרים ולספר בנסים ונפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו עד שתחטפנו שינה – ואם ישתה ישתכר", ואז לא יוכל לקיים את המצוה (וברא"ש הדברים מופיעים בשם הר"מ). כלומר, להבנתו התוספתא עצמה לא כוונה לחייב לעסוק בזה כל הלילה אלא רק עד שתחטפנו שינה. מכל מקום, פרק זמן ממושך בוודאי צריך להיות, ונראה שאין לו להשכיב עצמו לישון, אלא להמשיך לעסוק בהלכות הפסח עד שתחטפנו שינה מעצמו.

 

קריאת שמע על המיטה

השולחן ערוך (תפא,ב) פוסק כדברי הטור בשם רבינו יונה הנ"ל, ולפי דברים אלו נראה לכאורה, כי אין לאדם לקרוא קריאת שמע על מיטתו בלילה זה, שהרי אין לו ללכת למיטתו כלל, אלא להמשיך לעסוק בהלכות הפסח עד שתחטפנו שינה. אמנם, הרמ"א מוסיף על דברי השו"ע את המנהג המובא במהרי"ל לומר רק את קריאת שמע (וברכת המפיל) ולא להוסיף את שאר הפסוקים שנוהגים לומר בשאר הלילות לשם הגנה, משום שלילה זה הוא ליל שימורים ואין צורך בפסוקים אלו. המהרי"ל עצמו אינו מזכיר את החובה לעסוק בהלכות הפסח עד שתחטפנו שינה, ונראה שלא קבל זאת להלכה (וכפי שגם הרמב"ם אינו מזכיר זאת); אולם מדברי הרמ"א משמע, כי דברי השו"ע אינם עומדים בסתירה לדברי המהרי"ל, ונראה להבין בדעתו, כי כאשר האדם רואה שהוא מתקשה להישאר ער, והוא עומד להירדם, עליו לקרוא את שמע ולישון.

 

לסיכום:

על פי המובא בתוספתא חובה על האדם לעסוק בהלכות הפסח כל הלילה; ויש הנוקטים כן למעשה (ריטב"א). אמנם, יש מקום להבין, כי דברי התוספתא אינם מוסכמים, אלא רק שיש מצוה להרבות בדבר כפי צחות לשונו (רמב"ם), ויש המבארים בדברי התוספתא שחיוב זה הוא עד שתחטפנו שינה (רבינו יונה וכן פוסק השו"ע); וגם לפי אפשרות זו יש שמבינים, שאין צורך להירדם תוך כדי עיסוק בזה, וגם בלילה זה עליו לקרוא את שמע, אך לא את שאר הפסוקים שנוהגים לומר בדרך כלל (רמ"א).