האם ניתן לחדש את עבודת יום הכיפורים בלי שהמקדש בנוי

בס"ד

האם ניתן לחדש את עבודת יום הכיפורים בלי בית בנוי?

זבחים דף מ עמוד א

ור"ש האי באהל מועד מאי עביד ליה? באהל מועד מבעי ליה, שאם נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה. ואידך? מאשר. ואידך? אשר לא דריש.

רש"י: נפחתה – תקרת עלייתו וגגו תו לאו אהל הוא.

תורה תמימה הערות ויקרא פרק ד הערה כח: דבאופן כזה אין שם אהל מועד עליו.

רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ה הלכה כג: נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה, שנאמר באהל מועד.

מנחות דף כז עמוד א: ז' הזיות שעל בין הבדים, שעל הפרכת, שעל מזבח הזהב – מעכבות זו את זו.

רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק ב הלכה ג: כל הדמים הניתנין על מזבח הפנימי, אם חסר אחת מהן לא כיפר, אלא כולן הן עיקר הכפרה, שהרי הכתוב הקפיד על מניינן שנאמר שבע פעמים.

רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טו: לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אף על פי שאין שם בית בנוי, ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אף על פי שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה ואוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים אף על פי שאין שם חומות שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא.

חזון נחום חלק א סימן ב: ואפשר שיש לכוון בדברי הירושלמי יומא דקאמר הם העבירו את התקרה שיש לו ענין עם מה דאמר בזבחים (מ') באוהל מועד מיבעי לי' שאם נפחתה תקרה של היכל לא הי' מזה… ע"כ לגבי היכל נקט הירושלמי שהעבירו את התקרה דנפחתה התקרה בהיכל נחשב כנחרב כולו ודו"ק.

חידושי הגרי"ז מסכת זבחים דף מ עמוד א: והנה בתו"כ פרשת ויקרא פרשתא ד' איתא על הפסוק "וזרקו את הדם על המזבח אשר פתח אהל מועד", ולא בזמן פירוקו ולא בזמן שגללה הרוח את היריעה, הרי דגם לשאר מילי אין לו דין אהל מועד כשגילתה הרוח את היריעה, ונראה דשאני התם דמיירי במשכן דלא היה לו קדושת מקום כלל אלא קדושת מחיצה, וזהו חידושא דקרא דאף דקדושת עזרה לא בעי רק מחיצות ולא בעינן גג, דבהחצר הלא לא היה לה תקרה מלמעלה, אבל בהיכל אם נתגלתה היריעה של הגג כבר אין לו דין אהל מועד, דלקדושת היכל לא סגי במחיצות לבד, ובעינן שגם הגג יהיה שלם, וכ"ז הוא רק במשכן שלא היה לו קדושת מקום, אבל באהל מועד שבמקדש שיש לו קדושת מקום אפילו אם נפחתו המחיצות ג"כ מקריבין, דהא מקריבין אעפ"י שאין בית אי קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, וא"כ אפילו קדושת היכל לא נתבטלה עי"ז שנפחתה, אלא דלגבי הזאות חטאות הפנימיות לבד גילתה תורה דבעי שיהא הגג שלם ולא סגי בקדושת המקום לחוד אלא דבעי אהל מועד, ולכן לא היה מזה אם נפחתה התקרה אף דקדושת היכל לא נתבטלה, אבל לשאר מילי רק בקדושת ההיכל תלוי, ולכן אפילו נפחתה תקרת ההיכל היה המזבח כשר להקטיר קטורת, דלגבייהו ליכא שום קרא וסגי בקדושת היכל.

משנת יעב"ץ יורה דעה סימן כז: לא היה מזה, אבל לשאר עבודות כשר משום דמקריבין אף על פי שאין בית…

משנת יעב"ץ אורח חיים סימן מז: באופן שנפלו מחיצות העזרה, או המחיצות של קדש הקדשים אבל המחיצות והתקרה של ההיכל נשארו במקומם, א"כ אע"פ שהרי זה כאין הבית בנוי, מ"מ כשר ההיכל גם להזהיות יוה"כ, שהרי הוא מזה באהל מועד… ונראה בכוונת דברי הרמב"ם… דהא דמקריבין אע"פ שאין בית, היינו רק בתורת במה… אבל בתורת מזבח של בית העולמים אין להקריב עליו כשאין הבית בנוי, והנפ"מ הוא שמקריבין עליו רק נידר ונידב, ולא קרבנות חובה…

ערוך השולחן העתיד קסו,ד: שיהא האהל מועד כתיקונו עם תקרה, וק"ו אם אין כותלים…

שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן א: אולם הרשב"א בחידושיו לשבועות ד' ט"ז ע"א חידש לנו בזה כלל חדש, דמקשה על ר' יהושע דאומר שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית, דהא שחיטת קדשים צריכא פתיחת דלתות וכדדרשינן אל פתח אהל מועד בזמן שהפתח פתוח ולא בזמן שהוא נעול, ומתרץ וז"ל: ויש לומר דהתם בזמן שהיה הבית קיים דאיכא פתח ואיכא דלתות עכ"ל. למדנו מדברי הרשב"א דס"ל דהדין של ראוי לפתח אהל מועד הוא דין בהבית, ולכן אינו אלא בזמן דאיכא בית שאזי איכא פתח ואיכא דלתות ולכן אז ישנו דין של בזמן שהפתח פתוח אבל בזה"ז שליכא בית קיים ליכא גם הדין של פתח פתוח, ובכזה מרומז גם בלשונו של המאירי בשבועות שם שכותב בלשון: מקריבין למקום בית המקדש ואעפ"י שאין שם בית בנוי ולא פתח אהל מועד וכו' עיין שם. ואם כן י"ל בפשיטות שגם הרמב"ם ס"ל בכזאת ולכן סתם לפסוק שחייבים בזה"ז בכל גוונא משום שחוטי חוץ.

(צח) ונרויח בהאמור לתרץ עוד קושיא שמקשים על הרמב"ם דבספר טל תורה… כותב להקשות על הרמב"ם בפ"ו מבית הבחירה דפוסק דמקריבין כל הקרבנות אף על פי שאין בית, דהא עכ"פ חטאות הפנימיות שהזאתו בהיכל א"א להקריב בזה"ז דהרי נפחת התקרה פסול, כדאיתא בזבחים שם, ומכ"ש בזה"ז שאין שם לא מחיצות ולא תקרה ונשאר בצ"ע. אבל לפי מה דחדית לן הרשב"א הנ"ל אין כאן מכ"ש, ויש לומר גם בדין של נפחת התקרה שהוא דוקא בזמן שהבית קיים, דאז הוא דין בהבית דאם נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה, אבל כשאין בית ליכא בכלל הדין הזה, דדוקא כשאיכא בית ואיכא תקרה יש דין של נפחתה אבל כשליכא בית וליכא תקרה ליכא גם דין של נפחתה, ובדומה לדברי הרשב"א הנ"ל, וכאמור, נאמר שגם הרמב"ם ס"ל נמי בכזאת, וא"כ סרה מעליו גם קושיא זאת.