האם מותר ללחוץ יד לאשה?

בס"ד

לחיצת יד לאשה

שמות רבה פרשת בא פרשה טז: אמר הקדוש ברוך הוא אל תאמר הואיל ואסור לי להשתמש באשה הריני תופשה ואין לי עון או שאני מגפפה ואין לי עון אני נושקה ואין לי עון, אמר הקדוש ברוך הוא כשם שאם נדר נזיר שלא לשתות יין אסור לאכול ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים וכל היוצא מגפן היין אף אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר, שכן שלמה אומר (משלי ו) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה, לכך סמך הקדוש ברוך הוא פרשת נזיר לפרשת סוטה שהן דומות זו לזו, וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו, שנאמר (שם ז) כי רבים חללים הפילה, וכתיב (שם ה) רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו…

ירושלמי סוטה פרק ג הלכה א: וכהן מניח את ידו תחתיה ומניפה. ואין הדבר כאור. מביא מפה. ואינו חוצץ. ומביא כהן זקן אפי' תימר ילד שאין יצר הרע מצוי לשעה.

רא"ש מסכת ביכורים פרק ג: והא דאמרינן בפרק כל המנחות באות מצה כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף לאו תחת יד הבעלים ממש דהוה ליה יד הבעלים חציצה… ומיהו רש"י ז"ל פי' התם דלא איכפת לן אם יש חציצה בין יד הכהן ובין הכלי דעיקר תנופה בבעלים, ותימה הוא מנא ליה הא דתנופה בתרוייהו כתיב ולמה נחלק ביניהם. ובירושלמי דסוטה משמע קצת דהוי תחת ממש גבי תנופת מנחת סוטה דפריך ואין הדבר כאור… ומיהו איכא למימר דאע"ג דזה למטה בכלי וזה למעלה בכלי פעמים שנוגעין ידו בידה בשעה שמתעסקין בתנופה.

שו"ת משנה הלכות חלק ד סימן קפו: ונראה עוד לומר סברא ישרה דאפילו להמחמירים דגם שלא לשם תאוה וחיבה נמי אסור וגם שלא נחלק בין אשתו לשאר נשים בנגיעה מ"מ נראה דלכ"ע לא אסרו אלא במתכון עכ"פ לנגוע באשה אפילו דהוה שלא לשם חיבה כיון דאיכא כאן כונת נגיעה חיישינן שמא ע"י נגיעה יבא להתרגל בה אבל הנוגע באשה שלא במתכוין ודאי דליכא בזה שום איסור לכ"ע וזה לפענ"ד ברור… ולפ"ז פשוט בנוסע בבאס או סאבוויי ואינו מתכוין כלל לנגוע באשה וגם לא ברור שיגע בה אם ימצא לפעמים שתגע בה בלי כוונה אין בזה שום איסור לכ"ע ופשוט דהנוסע אין כוונתו לנגוע בנשים ח"ו ואדרבה מחפשים מקום שלא ליגע בהם ואין בזה שום איסור.

שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ב סימן יד: וכן ליכא איסור מהאי טעמא גם לישב אצל אשה כשליכא מקום אחר דג"כ אין זה דרך תאוה וחבה. ועם אשתו נדה כשצריכין לישב דחוקים יש אולי לאסור להב"י, אבל כיון שרוב האחרונים משמע שסברי כהש"ך, וגם להב"י אין ברור לאיסור דאפשר שאף בישיבה סמוכים אין לחוש לכוונת הנאה לכן אין לאסור.

ספר חסידים סימן אלף צ: לא יתקע יהודי ידו בכף הנכרית ולא הנכרית בכף איש יהודי ולא יהודית בכף הנכרי ולא הנכרי בכף יהודית אף על פי שהיד מעוטפת בבגד סייג לגלוי עריות.

עוד יוסף חי (לבן איש חי) שופטים אות כב: חכם וזקן שהנשים נושקין ידיו, אין צריך לסרב לדחותם, להשיב פניהם ריקם: חדא, כי זו הנשיקה שהיא על גב היד אין זו דרך חיבה, דלא הוי דרך חיבה אלא בנשיקה על הפנים או על המצח או על הדדים וכיוצא המכוסים שבגוף. ועוד, אלו הבאים לנשק על גב היד של החכם, מוכחא מילתא לכולי עלמא שעושין כן לכבודה של תורה, וכוונתם למצוה, כמו נשיקה שנושקין לספר תורה, וכיוון דמתכוונים לשם שמים לית לן בה… ובספרי הקטן מקבצאל כתבתי במנהג אנשי ארופא כשיבוא אורח לבית חברו ואהובו, יאחוז האורח בכף בעל הבית או האשה בעלת הבית, וכן להפך, ויתאחזו בכפם זה בזה אחיזה חזקה, וזה הוא אות חיבת השלום, דודאי ירא שמים צריך שיזהר לבלתי יעשה זאת, כיון דהוא אחיזה ונגיעה יד ביד כדרך חיבה, דלכך תהיה אחיזתם בכפם בחוזק, להורות בזה חיבה יתרה. והנה בספר חסידים… ובוודאי החסיד זצ"ל מדבר על השלום שעושין באחיזת כפים שדברנו בו, שהיה נוהג בזמנו בערי אירופא. והא דנקט "יהודי בכף הנכרית, ונכרי בכף יהודית", לרבותא, דלא תימא כיון דזה הוא מנהג ונימוס הנכרים באותם המקומות, אם יהיה היהודי נמנע מלעשות כמנהגם יתלוצצו בו… לכך בא החסיד זצ"ל להזהיר בזה גם ביהודי עם הנכרית, אבל יהודי עם יהודית פשיטא דאסור…

שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן נו: וברחובות שבעוה"ר הולכות פרוצות הרבה שהוא דבר שא"א לאסור, צריך להשתדל בכל האפשר שלא להסתכל והעיקר להסיח דעתו מכל הרהור. ומסתבר שברחובות הוא דבר נקל להסיח דעתו משום שטרוד בהליכתו שלא יוזק ולא יזיק אבל בכל אופן א"א לאסור דבר שאין יכולין לעמוד בה. ובדבר שראית שיש מקילין אף מיראי ה' ליתן יד לאשה כשהיא מושיטה אולי סוברין דאין זה דרך חבה ותאוה אבל למעשה קשה לסמוך ע"ז. והנני ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.

שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן לב: בדבר להושיט יד לאשה כדרך הנותנים שלום בהפגשם ודאי הוא פשוט שאסור כדכתבתי באו"ח ח"א סימן קי"ג דהרי יש לו לחוש גם לדרך חבה והנאה, אבל כתבתי בח"א דאה"ע סוף סימן נ"ו לאחד שראה שיש גם יראי ה' שמקילין שיש לדון לכף זכות דסומכין ליתן כשהיא מושיטה להם שלא יעשה להו דרך חבה ותאוה, וגם שם כתבתי דלמעשה קשה לסמוך ע"ז. ומח"ב אה"ע סימן י"ד איני רואה שום סתירה ממש שהתרתי לילך באוטובוסים (באסעס) דשם ליכא כמעט לכולהו ענין חבה.

ילקוט יוסף שובע שמחות א פרק יד – מצות שמחת חתן וכלה: חתן שיש לו קרובות משפחה שיודע שהן עלולות לנשקו אחר החופה, יכין עצמו לכך להתרחק מזה, [כדי שלא יהיה מופתע] ויסביר להן שהדבר אסור לפי ההלכה. וכן ימנע מלהושיט לנשים יד, ויש לעשות הכל בהסברה נאותה וברוח טובה. וגם הכלה אין לה להושיט יד לגברים.

שם בהערה: וכאן המקום להביא מעשה שהיה עם מרן אאמו"ר שליט"א, שכאשר העניקו לו את "פרס ישראל" בהיותו מכהן בקודש כרב ראשי וראב"ד בת"א, הזמינוהו לבמה לקבל הפרס, ולחץ את ידו של שר החינוך, וכאשר ראש הממשלה דאז גולדה מאיר הושיטה לו את ידה, נענע לה בראשו, ולא לחץ את ידה, למרות שהדבר היה קבל עם ועדה. ורבים מיושבי האולם מחאו כף. ונשיא המדינה דאז כעס על כך, וכאשר הגיע מרן ללחוץ את ידו, גם הוא נענע בראשו וסירב ללחוץ את ידו. והדבר היה קידוש ה' אצל החרדים לדבר ה'.