האם מותר לאדם למלא פיו שחוק?

בס"ד

האם מותר לאדם למלא פיו שחוק?

ברכות דף לא עמוד א

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר: "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה". אימתי? – בזמן ש"יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה". אמרו עליו על ריש לקיש, שמימיו לא מלא שחוק פיו בעולם הזה מכי שמעה מרבי יוחנן רביה.

תורת האדם (הרמב"ן): אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, כלומר בזמן גלות…

שיטה מקובצת: אין הטעם שאסור משום אבילות החורבן אלא משום שלא יתגבר יצרו עליו מתוך השחוק אבל לימות המשיח דליכא יצר הרע ליכא למיחש.

רבינו יונה על הרי"ף: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז וכו' י"מ שטעם הדבר מפני חורבן בהמ"ק אבל שלא בשעת חורבן מותר ואין זה נכון דא"כ לא היה לו לומר בעוה"ז אלא משחרב בהמ"ק אסור לאדם שימלא שחוק פיו וכו' ומדלא אמר הכי שמעי' שאינו תלוי בחורבן אלא אפילו בזמן בהמ"ק אמר שאסור למלאת שחוק פיו בעוה"ז בשום ענין שהשמחה מרגילה את האדם שישכח המצוה כמו שאמרנו למעלה. ומאי דאמרינן אימתי ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה, לא מפני המקדש בלבד אומר אלא הכי קאמר אימתי ימלא שחוק פינו ותהיה השמחה מותרת? מזמן שיעשה עמנו נסים ויושיענו, ואז באותו הזמן נשמח כדי לגלות נפלאותיו וגבורותיו ויאמרו הגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה ויראו בשמחתנו ויבושו ושמחה כזו שהוא שמחת הבורא היא מצוה גדולה משום פרסומי ניסא…

ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ח: כלל העולה מדבריו, שאסור לצחוק ולזמר, אם לא שהוא זמר של מצוה, לספר גדולותיו וחסדיו של המקום, שהוא מעין עולם הבא, אבל לא זמירות ושירות, שהוא מעין עולם הזה…

 

תוספות מסכת בבא מציעא דף נט עמוד ב: קחייך ואמר נצחוני בני – והא דאמר בריש ע"ז מיום שחרב בהמ"ק אין שחוק לפני הקדוש ברוך הוא, היינו קבוע, והכא מילתא דבדיחותא בעלמא הוא דאמר.

ספר נצח ישראל פרק כג: כי האדם בעולם הזה אין ראוי שימלא שחוק פיו, כי מה שממלא שחוק פיו הוא בשביל השלימות, שהוא בפעל הגמור. ולא כך השמחה שהוא שייך בלב…

ספר אורחות צדיקים שער השמחה: השמחה המידה הזאת באה לאדם מחמת רוב שלוה בלבו בלי פגע רע… ומן השמחה יבוא שחוק לאדם. ואין ראוי לאיש משכיל להרבות בשחוק, כי עם השחוק משתתפת דעת קלה…

ואין לשמוח בטובתו, ולא ישמח בשום ענין אלא בענין המביאו לעבודת המקום, ברוך הוא… וירגיל את לבו להיות שמח כשיש לאחרים טובות, וביותר ישמח בראותו בני אדם המחזרים על המצוות לעשות רצון הבורא יתברך. ולא ישמח ולא ימלא פיו שחוק, כי עכשיו ערבה כל שמחה, כי ביום שהיה שוחק בו רבינו הקדוש היתה באה פורענות לעולם. וכן: עד כאן הביא רבי ירמיה לרבי זירא לידי גיחוך ולא גחיך.

רש"י מסכת נדה דף כג עמוד א: בכל תחבולות הללו עסק ר' ירמיה להביא ר' זירא לידי שחוק ולא שחק, דאסור לאדם שימלא פיו שחוק, ור' זירא מחמיר טפי.

 

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקס סעיף ה: אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה.

משנה ברורה: שהשמחה יתירה משכח המצות… דאפילו בשמחה של מצוה כגון בחתונה ופורים לא ימלא פיו שחוק.

בית יוסף יורה דעה סימן קנז: איסורין דרבנן כגון אסור למלאות שחוק פיו, ולשמש מטתו בשני רעבון, ולישן ביום יותר משינת הסוס וכיוצא בהן, אין עליו לא מלקות ולא נידוי אלא קורין אותו עובר על תקנת חכמים ז"ל.

שו"ת יביע אומר חלק ט – אורח חיים סימן א: ולשון "אסור" לילך בקומה זקופה, לאו דוקא. וכמ"ש כיו"ב התוס' תענית (יא א) דמה שאמרו "אסור" לשמש מטתו בשנת רעבון. אינו אלא ממדת חסידות… וכן מצינו בברכות אמר ריו"ח אסור למלאת שחוק פיו בעוה"ז וכו', אמרו עליו על ריש לקיש שמימיו לא מילא שחוק פיו, מכי שמעה מריו"ח רביה ומוכח שאינו אלא ממדת חסידות. וכ"כ בספר בן יהוידע שם.

ערוך השולחן אורח חיים סימן תקס: ואסור לאדם שימלא פיו שחוק בעוה"ז, כי שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה, וזהו אפילו בזמן המקדש אסור. וזהו כשעוסק בהשחוק זמן מרובה עם אחרים, אבל שחוק בעלמא לית לן בה.