האם מותר או מצוה לשנן פסוקים?

בס"ד

שינון פסוקים בעל פה: איסור או מצוה?

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ס עמוד ב

כתיב: "כתוב לך את הדברים האלה", וכתיב: "כי על פי הדברים האלה", הא כיצד? דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב.

רש"י: דברים – שאמרתי לך בכתב אי אתה רשאי למוסרם לישראל על פה.

 

משנה מסכת תענית פרק ד משנה ג

בשחרית ובמוסף, ובמנחה נכנסין וקורין על פיהן כקורין את שמע.

משנה מסכת סוטה פרק ה משנה ד

מלמד שהיו ישראל עונין אחריו של משה על כל דבר ודבר כקוראין את ההלל – לכך נאמר "לאמר". ר' נחמיה אומר כקורין את שמע ולא כקורין את ההלל.

 

משנה מסכת יומא פרק ז משנה א

וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד. וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר: יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן. ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה.

 

תוספות הרא"ש מסכת סוטה דף מ עמוד ב

במס' יומא תמה רבינו יצחק והאיך קורא על פה?… ותירץ דמצוה מן המובחר לקרות אותן שבכתב בכתב ואותן שבעל פה על פה, ומשום כבוד צבור שלא להטריח עליהן התירו לקרותו בעל פה. וריב"א פי' הואיל ואינו קורא אלא עבודת היום יכול לקרות בעל פה, כעין תפלת המוספין שאנו קורין על פה… וקשה לר"י על פרשת קרבנות ופסוקי דזמרה… שאנו אומרים בעל פה, ותירץ כיון דאינו מוציא רבים ידי חובתן בקריאתן יכול לאומרן על פה.

 

שולחן ערוך אורח חיים סימן מט

אף על גב דקיימא לן: דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה, כל דבר שרגיל ושגור בפי הכל,  כגון ק"ש וברכת כהנים ופרשת התמיד וכיוצא בהן, מותר.

מגן אברהם: ולכן נ"ל דיש ליזהר שלא לומר שום דבר בע"פ כי אם מה שנזכר פה בש"ע.

ביאור הגר"א: אבל העיקר כמ"ש הטור בשם הרא"ש דדוקא להוציא ציבור ידי חובתן.

 

שו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן יא

דהרי בשלחנו לא בא מתחילה לשם כך לבאר דין זה של דברים שבכתב… בא בעיקר לאשמיענו השייך לסימן זה, והוא, שיכול לומר ק"ש… נראה ברור להלכה דאין מקום להחמיר ולעקור המנהג הנהוג מקדמת דנא בהרבה בתי – תלמוד לתינוקות להטיל על הילדים ללמוד קטעים בע"פ בתנ"ך, שהרבה תועלת בזה לחינוכם…

 

אליהו רבה (איש שלום) פרשה א (תנא דבי אליהו)

מכאן אמרו: כשיקרא אדם יהא תופס בידו, כדי שלא תשיגנו בושה וכלימה בשעה שאומרים לו, עמוד וערוך מקרא שקרית, עמוד וערוך משנה ששנית…