האיסור לפחד מהאויב

בס"ד

האיסור לפחד מהאויב

דברים פרק ז פסוקים יז-כא:

כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם. לֹא תִירָא מֵהֶם… לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא.

רש"י: שמא תאמר בלבבך מפני שהם רבים לא אוכל להורישם, אל תאמר כן, לא תירא מהם.

ספרי דברים פיסקא קצ: לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים, מי שהעלך מארץ מצרים הוא עמך בעת צרה.

ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג: כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם (שם כ, א). הוזהרנו בזה, שאם יראה האדם כי צרה קרובה, תהיה ישועת ה' בלבבו ויבטח עליה, כענין שנאמר (תהלים פה, י): "אך קרוב ליראיו ישעו", וכן כתוב (ישעיה נא, יב): "מי את ותיראי מאנוש ימות".

 

סוטה דף מד עמוד א-ב: ויספו השוטרים לדבר אל העם וגו' – ר' עקיבא אומר: הירא ורך הלבב – כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. רבי יוסי הגלילי אומר: הירא ורך הלבב – זהו המתיירא מן העבירות שבידו… בהא אפי' ר' יוסי הגלילי מודה, משום דכתיב: ולא ימס את לבב אחיו כלבבו.

רמב"ם הלכות מלכים פרק ז הלכה טו: מי האיש הירא ורך הלבב כמשמעו, שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה, ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה, וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה, שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם, ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו, ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו, הרי זה כמי ששפך דמי הכל, שנאמר ולא ימס את לבב אחיו כלבבו, והרי מפורש בקבלה ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם, וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא, שנאמר כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך וגו' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך.

 

ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה נ"ח: האזהרה שהוזהרנו מלירוא את הכופרים בשעת המלחמה ומלערוץ מפניהם, אלא חובה להתאמץ ולהתחזק ולעמוד בשורות הצבא. וכל הנסוג ופונה לאחור – הרי זה עבר על לא תעשה, והוא אמרו "לא תערוץ מפניהם" וכפל את הלאו ואמר "לא תיראום". וכפל את הציווי בענין זה הרבה…

השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם: וזו הבטחה לא מצוה. ואם מניעה היא לא יוסיפו השוטרים ויאמרו "מי האיש הירא ורך הלבב" שעבר הלאו יפרסם חטאו ויחזור.

כסף משנה על מנין המצוות: כתב הראב"ד אמר אברהם הבטחה היא ואינה אזהרה עכ"ל. ורבינו מפרש קרא כפשטיה שהיא אזהרה ואדרבה על הראב"ד יש לתמוה למה הוציא הפסוק מפשטו כדי להשיג על רבינו.

ספר החינוך מצוה תקכה: שנמנענו שלא לערוץ ולפחד מן האויבים בעת המלחמה ושלא נברח מפניהם, אבל החובה עלינו להתגבר כנגדם ולהתחזק ולעמוד בפניהם ונוהגת מצוה זו בזכרים כי להם להלחם בזמן שישראל על אדמתן. ועובר על זה והתחיל לחשוב ולהרהר ולהבהיל עצמו במלחמה עבר על לאו זה, וענשו גדול מאד כמו שכתבנו.

מנחת חינוך: ומ"ש הרהמ"ח דנוהג בזכרים כי להם כו' בש"ס מבואר ובר"מ פ"ז כאן דבמלחמת מצוה אפי' כלה מחופתה א"כ נוהג בנשים ג"כ.

 

שו"ת מהרי"ל סימן א: אבל את ה' אלהיך תירא, בזה נתקשה החכם ע"ה לפי שהוא [רחוק] מן הדעת לרבות יראת בשר ודם על חבירו, וקרא כתיב האותי לא תיראו וגו' וכתיב ה' לי לא אירא וגו'… לאחר כמה וכמה מקראות שמורות שאין ליראה מבשר ודם בלתי מהשי"ת לבדו. והיה נראה בעיני החכם ז"ל אם היה מרבה שום דבר ח"ו מיחזי כב' רשויות, ופן יעשוהו ע"ז ח"ו כיון שציותה תורה לירא אותו, ועל כן פירש ורצה לקבל שכר על הפרישה כדי להורות לתלמידים שכולם לאו דווקא כדי שלא יעמיקו ח"ו ויבואו לידי מכשול.

ביאור על ספר המצוות לרס"ג (הרב פערלא) לאוין ל"ת קכח: איברא דעיקר דברי הרמב"ן ז"ל שהבין דבירא ורך הלבב לר"ע שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה לדעת הרמב"ם ז"ל יש בה עבירת לאו דלא תיראום ולא תערוץ מפניהם לענ"ד הוא תמוה טובא. דהיכי שייך לומר במי שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ואינו יכול לראות חרב שלופה שעובר בל"ת. הרי כיון שאינו יכול אנוס הוא. ומאי אית ליה למיעבד ואונס רחמנא פטרי'. ודברי הרמב"ם ז"ל מדוקדקים בזה… דבאיש הירא ורך הלבב דקרא כתב שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה. ולא כתב בזה שעובר בל"ת. דפשיטא דלא שייך בזה שום עבירה כלל. ורק במתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה בדברים שמבהיל את עצמו. שמביא מורא על עצמו במזיד הוא שכתב הרמב"ם ז"ל שעובר בל"ת.