האבכה בחודש החמישי?

בס"ד

האבכה בחודש החמישי?

זכריה פרק ז פסוקים ב-ג:

וַיִּשְׁלַח בֵּית אֵל שַׂר אֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה': לֵאמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית ה' צְבָאוֹת וְאֶל הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים?

רד"ק: האבכה – כי עדיין לא היו מאמינים בבנין הבית מפני האויבים שהשביתו את המלאכה כמה שנים ועתה אף על פי ששמעו כי היו בונים היו קטני אמנה ולא היו רוצים לעלות מבבל כי לא היו מאמינים שישלם בנין הבית ויעמד מפני הצרים אותם ושאלו אם יצומו בתשעה באב כמו שעשו שבעים שנה.

שם פרק ח פסוק יט: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים…

ראש השנה דף יח עמוד ב: בזמן שיש שלום – יהיו לששון ולשמחה, יש שמד – צום. אין שמד ואין שלום, רצו – מתענין, רצו – אין מתענין. אי הכי, תשעה באב נמי! אמר רב פפא: שאני תשעה באב, הואיל והוכפלו בו צרות. דאמר מר: בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר…

רב ורבי חנינא אמרי: בטלה מגילת תענית, הכי קאמר: בזמן שיש שלום – יהיו לששון ולשמחה, אין שלום – צום. והנך נמי כי הני. רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי: לא בטלה מגילת תענית, הני הוא דתלינהו רחמנא בבנין בית המקדש, אבל הנך, כדקיימי קיימי.

רבינו חננאל: בזמן שיש שלום כלומר כל זמן שבית המקדש קיים יהיה לששון ולשמחה. יש גזרה צום אין גזרה ואין שלום כגון עתה בזמן הזה רצו מתענין רצו אין מתענין וכיון שאם רצו שלא להתענות בהן אין חובה עליהן לפיכך אין שלוחין יוצאין בהן אי הכי ומפני מה יוצאין באב ופרקינן משום שהוכפלו בו צרות מפני שחרב בו הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר קבלו עליהן ט' באב צום לעולם בגלות ואף על פי שאין שם סכנה בזמן הזה.

רש"י: שיש שלום – שאין יד הגויים תקיפה על ישראל. יהיו לששון ולשמחה – ליאסר בהספד ובתענית. יש גזרת המלכות צום – חובה להתענות בהן… דתלינהו בבנין – דעל ידי החורבן הוקבעו לצום, ועל ידי הבנין הוקבעו ליום טוב, שכשנבנה בית שני שלחו בני הגולה האבכה בחדש החמישי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים מיום החורבן, כמו שנאמר שם (זכריה ז) שהשיבם הקדוש ברוך הוא כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה וגו' ומכאן ואילך – יהיו לששון ולשמחה ולמועדים טובים.

רשב"א: בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה. פי' בזמן שיש שלום שישראל שרויין על אדמתן. אין שמד ואין שלום. בשישראל בארץ האויב אלא שאין שמד רצו מתענין רצו אין מתענין.

ריטב"א: בזמן שיש שלום כלומר שישראל שרויין על אדמתם ובית המקדש קיים יהיו לששון ולשמחה, ואם אין שלום שביהמ"ק חרב ויש שמד על ישראל דאיכא תרתי לגריעותא שיהו צום גמור מגזירת נביאים הראשונים, ואם אין שלום וגם אין שמד יהיה הדבר תלוי ברצון ישראל רצו ב"ד מתענין לא רצו אין מתענין כלל… והנכון דודאי בימי חכמי התלמוד כבר היו נוהגין בתמוז וטבת וכבר קבלו עליהם ורצו בהם כל ישראל כמו בזמנינו זה ושוב אי אפשר לעקרם…

 

חמדה גנוזה (הרב דוד שלוש) שאלה כא: לפי האמור נראה שבזמננו שיש שלום, כלומר שרוב היהודים בעולם נמצאים בארצות שאין יד הגויים תקיפה על ישראל, שיש בהם שויון זכויות לכל האזרחים, וכאן בא"י אין שלטון גויים כלל עלינו… שראוי לראשי עם להתכנס כדי לבטל את הצומות… ואדרבה המחמיר לצום עובר על דברי הנביא שאמר יהיו לששון ולשמחה…

כל זה היה נראה לכאורה, אבל אחר העיון אין לבטל הצומות משני טעמים… שכל שיש גזרה באיזה מקום בעולם כל ישראל חייבים לצום… ובימינו הוי כיש גזרה בכל העולם ובייחוד בא"י כי רבים מאוד בני ישראל המתחנכים על ברכי הכפירה…

שו"ת דברי יציב אורח חיים סימן רלד: למה לן לעשות פלוגתא בין רש"י והר"ח, די"ל דגם מ"ש רש"י שאין יד העכו"ם תקיפה על ישראל, היינו הך בזמן שבית המקדש קיים, והש"ס קאמר להדיא התם הני הוא דתלינהו רחמנא בבנין ביהמ"ק…

 

פירוש המשנה לרמב"ם ראש השנה פרק א משנה ג: ובבית שני לא היו מתענין לא עשירי בטבת ולא שבעה עשר בתמוז, אלא הרוצה יתענה או שלא יתענה… והיו מתענין תשעה באב אף על פי שהוא מסור לרצונם מפני שהוכפלו בו צרות…

תוספות הרא"ש: רצו מתענין לא רצו אין מתענין. פי' רצו הצבור אבל היחיד אין לו לפרוש מן הצבור כל זמן שלא נמנו הצבור שלא להתענות.

טור אורח חיים סימן תקנ: ופירוש דליכא שלום שהבית חרב וליכא שמד במקום ידוע בישראל רצו רוב ישראל והסכימו עליהם שלא להתענות אין מתענין רצו רוב צבור מתענין והאידנא רצו ונהגו להתענות לפיכך אסור לפרוץ גדר וכ"ש בדורותינו הלכך הכל חייבין להתענות מדברי קבלה ומתקנת נביאים…

רמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה יט: כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה…