דרישת המקדש

בס"ד

דרישת המקדש

ברכות דף ג עמוד א

שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי ואומר: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם… מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.

רד"ק ישעיהו פרק נ פסוק ב:  מדוע – אתם מעכבים הגאולה? כי אני מזומן לקבל אתכם בתשובה אם תשובו, ולמה היה זה כי באתי ואין איש עונה אלי?

שו"ת שרידי אש חלק ב סימן נג: עפ"י רוב מאחרים האנשים לבוא כדי שלא יצטרכו להמתין עד שיאספו כולם וכל אחד אומר כן, שרוצה לבוא בסוף לאחר שיהיו כבר תשעה מתפללים. ומכיון שכל אחד אומר כן ממילא "אין איש" בשעה הקבועה, ועל זה אומר הקדוש ברוך הוא: "מדוע באתי". כלומר, דגבי עשרה קדמא שכינתא ואתיא ואינה ממתינה, כביכול, עד שיתאספו כולם. וזוהי תוכחת מוסר לאלה המאחרים לבוא כדי שלא יצטרכו להמתין.

רבי מתתיה היצהרי על אבות פרק ב משנה ה: שאפילו הוא דר בין אנשים יקוצו בעיון ובמעשים וינגדו אליו, לזה אמר ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש.

 

סוכה דף מא עמוד א: התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש… מנא לן דעבדינן זכר למקדש? אמר רבי יוחנן: דאמר קרא "כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה", דורש אין לה – מכלל דבעיא דרישה.

רד"ק ירמיהו פרק ל פסוק יז: קראו לך – אומות העולם ואמרו כי ציון היא עיר שאין לה דורש להשיבה לישראל.

חתם סופר על סוכה שם: והנה אחר חורבן בית ראשון לא עשו דרישה לציון ע"כ לא זכו לגאולה שלימה רק ממכה עצמה תיקן רפואה, והיינו דקאמר קרא 'ממכותיך ארפאך' ולא רפואה קודם למכה, מאי טעם משום 'ציון היא דורש אין לה' ובחורבן בית שני נתעורר ריב"ז על זה לעשות דרישה לציון וזכר למקדש כדי שנזכה לגאולה שלימה רפואה קודם למכה…

 

תוספתא יומא פרק א הלכה ט: לא היו ישנין כל הלילה אלא שוקדין כנגד כהן גדול… כך היו נוהגין בגבולין אחר חורבן הבית זכר למקדש אבל חוטאין היו.

פסחים קטו,א: זכר למקדש כהלל…

מנחות דף סו עמוד א: רבנן דבי רב אשי מנו יומי ומנו שבועי. אמימר מני יומי ולא מני שבועי, אמר: זכר למקדש הוא.

 

אשל אברהם (בוטשאטש) או"ח קלא מ"א סקי"ח: אודות תשלומין לעצרת כל ז'… כי בודאי כולו עלמא מודו שנכון הרבה לעשות זכר למקדש תובב"א בכל מה דאפשר דבעיא דרישה, ומה טוב ומה נעים זכרון זה לימים הנעימים הללו…

הסכמת האדר"ת לספרו שנכתב בעילום שם: הן כל יקר ראתה עיני בהספר 'זכר למקדש' מעט הכמות ורב האיכות אשר מחברו יסדו על זכרון מצות הקהל, ושמחתי מאוד כי נמצא גואל למצוה זו. ואפריון נמטיה להרב הגאון המחבר שליט"א… עברתי על פני כולו ומצאתי בו דברים נחמדים וישרים למוצאי דעת…

 

רמב"ן דברים פרק יב פסוק ד: וטעם לשכנו תדרשו – שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית השם, ותאמרו איש אל רעהו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב…

ספרי דברים פרשת ראה פסקה סב: כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם, דרוש על פי נביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא תלמוד לומר לשכנו תדרשו ובאת שמה דרוש ומצוא ואחר כך יאמר לך נביא…

מלבי"ם שם: ולא המתין עד שבא אליו נביא, ולמד ממ"ש לשכנו תדרשו, שהדרישה היא מה שחוקר בעצמו למצוא את הדבר, וז"ש דרוש ומוצא, למד להם שלא יגלה ה' סודו ע"י נביאיו להודיעם מקום הנבחר רק אם ישתדלו בזה וידרשו אחריו, ואז יערה עליהם רוח ממרומים אחרי ההכנה הראויה.

רמב"ם הלכות מלכים פרק א הלכה א: שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ… ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה.

 

אור החיים ויקרא כה, כה: והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם: הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שלחן אביכם? ומה יערב לכם החיים בעולם זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם הוא אלהי עולם ב"ה לעד, וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני גם נרגש לבעל נפש כל חי עד אשר יטיבו מעשיהם, ובזה יגאל ה' ממכרו, ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב.

חתימת ספר הכוזרי: ובהערת בני אדם והתעוררותם אל אהבת המקום ההוא הקדוש ינחץ הענין המיוחל, שכר גדול וגמול רב, כמו שנאמר: אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו,  רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה.

 

ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק מה: ואשר לא התבאר בתורה ולא נזכר בפרט, אבל רמז אליו ואמר אל המקום אשר יבחר ה' וגו', יש בו אצלי שלש חכמות, האחת מהן, שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה. והשנית, שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם. והשלישית, והיא החזקה שבהם, שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה כמו שנפל בבקשת הכהונה, ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך שיצוה לבנותו ותסתלק המחלוקת, כמו שבארנו בספר שופטים.

שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן ה: מאז שנתגלה המקום לדוד ע"י גד החוזה לא שייך יותר מצוה זאת של דרוש ומצוא, דהרי יודעים אנו כבר את המקום המיועד בכללותו, ובאופן מעשי הרי לא יועילו לנו כל הדרישות לפי מצבנו כיום ועד שישמיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי…

 

שו"ת בנין ציון סימן א: אלטאנא, תמוז תרכ"ב. להרה"ג וכו' מה' צבי הירש קאלישער נ"י בק"ק טהארן יע"א. על דבר אשר העלה מעכ"ת נ"י בספרו היקר שחובה מוטל על כל ישראל להשתדל גם בזמן הזה טרם ביאת משיחנו להקריב קרבנות במקום המקדש על ידי בנין המזבח כמו שהקריבו בימי עזרא טרם בנין בית שני כדתנן סוף עדיות ורצה בחסדו להביע לו דעתי על זה…

שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן לג: איככה נוכל להקריב קרבן או לאכול ממנו אשר רבו כמו רבו ספיקות ושאלות שונות ופלוגתא דרבותא בכמה דינים, ומי יתפאר להכריע…

 

ספר מסילת ישרים פרק יט

ואם יאמר אדם: מי אני ומה אני ספון שאתפלל על הגלות ועל ירושלים וכו', המפני תפלתי יכנסו הגליות ותצמח הישועה? תשובתו בצדו, כאותה ששנינו: לפיכך נברא אדם יחידי כדי שכל אחד יאמר בשבילי נברא העולם… ועל העדר זה הדבר התרעם הנביא (ישעיה נ"ט): וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע, ואמר (שם ס"ג): ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך, ואמר (ירמיה ל'): ציון היא דורש אין לה, ופי' ז"ל (סוכה מ"א): מכלל דבעיא דרישה. הרי כאן שחייבים אנחנו בזה, ואין לנו ליפטר מפני מיעוט כחנו, כי על כיוצא בזה שנינו (אבות פ"ג): לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין ליבטל הימנה…

 

רמב"ן במדבר פרק טז, כא: כי מלבד המנין היה עונש על העם מתחלת דבר, כדכתיב ויוסף אף ה' לחרות בישראל ויסת את דוד בהם. וכתב שם רש"י לא ידעתי על מה. ואני אומר בדרך סברא, שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה, שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו, כענין שנאמר 'לשכנו תדרשו ובאת שמה', עד שנתעורר דוד לדבר מימים רבים ולזמן ארוך, שנאמר 'ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו ויאמר המלך אל נתן הנביא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה'. והנה דוד מנעו השם יתברך… ואלו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחלה היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול, או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה אבל ישראל הם היו הבונים. אבל כאשר העם לא השגיחו, ודוד הוא המשגיח והמתעורר והוא אשר הכין הכל… ועל כן נתאחר הבנין כל ימי דוד בפשיעת ישראל, ועל כן היה הקצף עליהם…

מדרש שמואל פרשה לא: ויבא גד אל דוד… ויאמר לו עלה הקם [לה'] מזבח וגו', למה דוד דומה באותה שעה? לאחד שהיה מכה את בנו, ולא היה יודע בשל מה הוא מכהו, באחרונה אמר לו דע על נקמת פלוני הכיתך, כך כל אותן האוכלוסין שנפלו לא נפלו אלא על ידי שלא תבעו בבנין בית המקדש, והרי דברים קל וחומר, ומה אלו [שלא] ראו בבנין בית המקדש כך, אנו על אחת כמה וכמה, לפיכך התקינו הנביאים הראשונים שיה' ישראל מתפללין שלשה פעמים בכל יום, ואומרים השב שכינתך לציון וסדר עבודתך לירושלם עירך.

 

שו"ת תורת חיים (גרי"ח זוננפלד) סימן קי: אחרי קידה לפני כהדר"ג באתי לעוררו, הנה בחסד עליון אשר נתן קצת חירות ויט עלינו חסד בעיני המלכים ונתן כבוד לישראל וממשלה בארצנו הקדושה להתנהג הכל עפ"י התורה והמצוה, אולי הגיע עת דודים באתערותא דלמטה לתן לנו חן להרשות לנו לבנות מזבח להקריב עלי' קרבנות כאשר הי' בתחילת בית שני… וכבר התעורר בזה אבי אֵם אבי הגאון מו"ה עקיבא איגר זצ"ל וכתב בזה לאבי אבי הגאון חת"ם סופר זצ"ל. כמבואר בחת"ס שו"ת חלק יור"ד סי' רל"ו. וגם דיברו מזה רבותינו האחרונים בתשובותיהם ובפרט בשו"ת התעוררות תשובה חלק א' (סי' כ"ט), כמה תשובות בזה הענין…

תשובת מרן… יום כ' לחודש שבט שנת תרפ"ה, פעה"ק ירושלם ת"ו… לצערנו הגדול לא נכונה הידיעה שהגיעה לאזני כת"ר כי ניתן כבוד לישראל מהממשלה קצת להתנהג הכל ע"פ התורה והמצוה… ולבד זה הנה מקום מקדשינו שועלים הלכו בו, ונמצא כולו בידי הערבים מקדמת דנא דקיימי עלן ככסלא לאוגיא…