ברכת חתנים בבית חתנים

בס"ד

ברכת חתנים בבית חתנים

כתובות דף ז עמוד ב: תנו רבנן: מברכין ברכת חתנים בבית חתנים, ר' יהודה אומר: אף בבית האירוסין מברכין אותה. אמר אביי: וביהודה שנו, מפני שמתייחד עמה.

רש"י: בבית חתנים – כשנכנסה לחופת נישואין. אף בבית האירוסין – כשמקדשה מברכין כל ברכת חתנים כדמפרש.

רמב"ם הלכות ברכות פרק ב הלכה ט: בבית חתנים מברכין ברכת חתנים אחר ארבע ברכות אלו בכל סעודה וסעודה שאוכלים שם…

 

סוכה דף כה עמוד ב: ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבעה, מאי טעמא? משום דבעו למיחדי – וליכלו בסוכה, וליחדו בסוכה! – אין שמחה אלא בחופה. – וליכלו בסוכה, וליחדו בחופה! – אין שמחה אלא במקום סעודה.

תוספות: אין שמחה אלא בחופה – משמע מכאן דאם יצא חתן מחופתו אפי' כלתו עמו והולכים לאכול בבית אחר דאין מברכין שהשמחה במעונו ולא ברכת חתנים כיון דאין שמחה אלא בחופה ובפ"ק דכתובות (דף ז: ושם) אמרינן נמי מברכין ברכת חתנים בבית חתנים משמע דוקא במקום חופה דהוא בית חתנים ומיהו אין ראיה משם דדלמא לאפוקי מדרבי יהודה קא אתי דאמר אף בבית האירוסין מברכין אותה וצריך לדקדק מה היא חופה דאי במקום שברכו תחלה ברכת נישואין קרי ליה חופה פעמים שאפי' ברחוב העיר מברכין אותה כשהעם מרובין ואין יכולין ליכנס בבית אלא מקום עיקר ישיבת חתן וכלה קרי ליה חופה ולא מקום העשוי לאקראי בעלמא ושם מברכין ברכת חתנים כל שבעה.

הר"ן על הרי"ף: ובודאי שהשמחה במעונו אומרין אותה אפילו שלא בחופה [כתובות ח א] דהא מכי רמו שערי באסיתא אמרי' ליה דליכא חופה וכיון שכן י"ל דאפילו שלא במקום חופה מברכין ברכת חתנים דהא ברכה אף על גב דמשום שמחה קא אתיא לא תליא בחופה והכא הכי קאמרינן דעיקר שמחה ליתא אלא בחופה וכך נוהגים היום לברך ברכת חתנים בכל אחת מבתי החתונה כל זמן שהחתן או הכלה הם שם אבל מ"מ יש לחוש לדברי רבותינו הצרפתים בעלי התוס'.

שולחן ערוך אבן העזר סימן סב סעיף י: י"א שאם החתן יוצא מחופתו, אפילו כלתו עמו, והולכים לאכול בבית אחר, אין אומרים שם ברכת חתנים; והני מילי כשדעתו לחזור אחר כך לחופתו, אבל אם הלך לגמרי לבית אחר וכל החבורה עמו, נעשה אותו בית עיקר גם שם נקרא חופה ומברכין ברכת חתנים. וכן לפעמים שהולכין החתן והכלה לעיר אחרת, צריך לברך שם ברכת חתנים, אם הוא תוך שבעה ( ואין דעתו לחזור) (ב"י).

ט"ז אבן העזר סימן סב: אבל בנדון דידן שאדם אחד עושה סעודה לכבוד חתן וכלה לשמוח אותו שם מדוע לא יברך הברכות אין לך בית החופה גדול מזה דמה לי מקום שמשמחין בו ב' או ג' ימים ומה לי מקום שמשמחין בו יום אחד ומלבד כל הנזכר נראה דעכשיו יש לברך אפילו בבית כשהחתן וכלה הולכין ושמחים שם דעיקר בית החופה שזכרנו שיש שם ביארו התוס' והרא"ש דהיינו מקום עיקר ישיבת חתן וכלה ושם מברכין כל שבעה וסיים הרא"ש והטור וז"ל ונוהגין באשכנז שעושין אפריון לכבוד החתן והכלה והוא נקרא חופה ושם מברכים וכו' עכ"ל וברור הוא דגם דעת התוס' כן במה שכתבו במקום עיקר ישיבת חתן וכלה דהיינו בחדר שמייחדין שם החתן וכלה…

ערוך השולחן אבן העזר שם סעיף לו: אמנם כל עיקר דין זה נתייסד אלא כשיש מקום חופה קבוע להחתן ולהכלה עם השושבינים על כל שבעת ימי המשתה כמו אפריון שעושים באשכנז כמ"ש הטור וזו אחת מן החופות שבארנו בסי' נ"ה ולכן כשסרים משם באקראי אין שם שמחה אבל אצלינו שהחופה היא ברחוב ואח"כ אין מקום קבוע לשבעת ימי המשתה הדבר פשוט דבכל מקום שמתאספין החתן והכלה והחבורה ואוכלים ושמחים שם הוא כמקום החופה כמו בהולך לגמרי לבית אחר או לעיר אחרת באין דעתם לחזור דנעשה שם מקום חופה כמ"ש כמו כן אצלינו כיון שאין אנו רגילים לקבוע מקום קבוע על שבעת ימי המשתה לכן לאיזה מקום שמתאספין שם הוא מקום השמחה…

שו"ת עשה לך רב חלק ה סימן לח: וידועים דברי גדולי האחרונים ובראשם הטורי – זהב שלא הסכימו לכל הנ"ל… ועל זה סומכים האשכנזים לברך ברכת חתנים בכל בית שהחתן והכלה אוכלים שם, וכך נתפשט המנהג ביניהם. ולכאורה לספרדים שקבלו הוראות מרן הב"י הלא פשוט ביותר שאין להם לברך ברכת – חתנים אלא במקום החופה בלבד… נראה שבנדון דידן יש למצוא דרך ברשות מרן עצמו. שהנה כתב דין זה בשם "יש אומרים"…  ועוד לבי אומר לי, שגם מרן שפסק בפשיטות שאין לברך ברכת חתנים אלא בבית החופה בלבד, היינו דוקא בזמנו, שנהגו בודאי כמבואר לעיל, ועיני ראו בימי ילדותי שעדיין כך נהגו בירושלים שקבעו מושב לחתן וכלה ועשו להם אפריון, וכל שבעת ימי המשתה לא זזו ממקומם, וכל בני המשפחה והשושבינין סובבום בשירה ושמחה כל שבעת הימים, על כגון דא אמר מרן הב"י דינה אבל בזמנינו בעוה"ר גם בקרב הצבור שומרי תורה ומצוות אינן יכולים להקפיד על ישיבת חופה כל שבעת הימים במקום מיוחד, ולהזמין אליהם מידי יום מנין ובתוכם פנים חדשות כדי לברך ברכת חתנים, מפאת דוחק השעה שכל זה עולה הוצאות גדולות מאד, וביטול עבודה לבני המשפחה, והחתן והכלה יושבים בביתם ככל האדם, ולכן מוזמנים הם לסעודות בבית בני המשפחה וידידים, וכל אחד מקבל עליו לשמחם בסעודה אחת, והרי זה כאילו הותנה מראש שכל מקום שבו יסבו החתן והכלה לסעודה הוא מקום החופה, ואפילו מרן יסכים לכך, שאל"כ הרי ביטלנו לגמרי ברכת חתנים בשבעת ימי המשתה.

שו"ת עטרת פז חלק א כרך ג – אבן העזר סימן ח: וראה בס' בית חתנים (פרק ח הערה א) שהביא נמי כיו"ב דהרא"ש מיירי בהאי דינא בכה"ג שיש בני חופה הנמצאים עם החתן והכלה במשך ז' ימים והם באים עימו לאותו בית אחר, ועל כן בזמה"ז דליכא בני חופה ובני חבורה קבועים המשמחים את החתן בכל ז' הימים, לכן אין לסמוך ע"ז. ע"ש. ברם בקושטא אם לדין יש תשובה, דהנה י"ל דהרא"ש ז"ל דקדק בלשונו ואמר דכל שהולך החתן "וכל החבורה" עימו, ודקדק בלשונו ולא אמר "בני חופה" וכלשון המוזכר בגמ' סוכה (שם) לענין לפוטרם מן הסוכה…