ברכת המלך

בס"ד

ברכת המלך

תוספתא מסכת סוכה פרק ד: ויום טוב האחרון של חג – פייס לעצמו, זמן לעצמו, רגל לעצמו, קרבן לעצמו, שיר לעצמו, ברכה לעצמה שנ' ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך.

סוכה דף מז עמוד א-ב: …אמר להן: שמיני רגל בפני עצמו הוא, שכשם ששבעת ימי החג טעונין קרבן ושיר וברכה ולינה – אף שמיני טעון קרבן ושיר וברכה ולינה. מאי לאו – זמן? לא, ברכת המזון ותפלה… רגל בפני עצמו לעניין פז"ר קש"ב…

רש"י: ברכה לעצמו – את יום השמיני, ובתוספתא משמע שמברכין את המלך…

מאירי: ברכה בפני עצמה שאינו אומר את יום חג הסוכות אלא את יום השמיני חג העצרת הזה וי"מ ברכת המלך שהיו מברכין אותו בכל יום טוב…

רש"י מסכת יומא דף ג עמוד א: ברכה לעצמו – ברכה שהיו מברכין לתפלת חיי המלך, כדמפורש בתוספתא…

רש"י ראש השנה דף ד עמוד ב: ברכה לעצמה – מברכין היו את המלך, זכר לחנוכת הבית שנאמר (מלכים א' ח) ביום השמיני…

רש"י אבות פרק ג משנה ב: בשלומה של מלכות. [כמו שנא' ודרשו את שלום העיר…] אפי' באומות העולם שכן מצינו שהיו נודרין נדרים ונדבות בשבילם וכמו שמצינו בשבעים פרים שהיו ישראל מביאים בחג על שבעים אומות.

תוספות ראש השנה שם: פז"ר קש"ב – פירש הקונטרס רגל בפני עצמו שאין שם חג הסוכות עליו ורוצה לומר דבברכת המזון ותפלה מזכירין שמיני עצרת ולא סוכות וברכה לעצמה פי' בקונטרס שמברכין היו המלך… ובפרק לולב וערבה (סוכה ד' מז. ושם) אין משמע כך דתניא התם כשם ששבעת ימי החג טעונים קרבן שיר וברכה ולינה כך שמיני… ומסיק מאי ברכה ברכת המזון ותפלה ודומה לההוא דמפרש ר"ת ההיא דהכא ורגל לעצמו שטעונה לינה ורבינו חננאל פירש לענין אבילות משום דאמרי' במועד קטן בפרק בתרא (ד' יט.) הקובר מתו שבעה ימים קודם לרגל בטלה ממנו גזירת שלשים וזימנין דליכא שבעה קודם הרגל ואפי' הכי בטלה ממנו גזירת שלשים משום שמיני עצרת ור"ת עצמו יסד במעריב שלו קודש ללינה ושלשים ידחם כאשר אבלים ינחם ומיהו אי אפשר לומר שידחה לגמרי דהא אמרינן בפרק בתרא דמועד קטן (ד' כד: ושם) יום אחד לפני החג והחג ושמיני שלו הרי כאן אחד ועשרים יום ומההיא דסוכה אין כאן ראיה אם אין ברכה דהכא כי ההוא דהתם והתם לא הוה מצי לאוקומי בברכת המלך משום דליתיה בשבעת ימי החג…

תוספות ישנים יומא דף ג עמוד א: וברכה פ"ה ברכת המלך כדאמרי' בתוספתא (דסוכה פ"ד) ואין לדחות דויברכו את המלך היינו מלכו של עולם דבמו"ק (דף ט א) דריש ליה בהדיא גבי שלמה ור"ת מפרש דהיינו ברכת המזון ותפלה שאומר בהן יום ש"ע… מיהו אומר רבינו הזקן דאין בו ראיה די"ל כשהיה רוצה לומר מתחלה דברכה היינו זמן ע"כ לא הויא כי ההיא [דהכא] שהרי (בכך) הזכיר כאן הזמן ומה בכך נמי אי ברכה דהכא הוי ברכת המלך.

אורחות חיים סדר תפלת שבת שחרית:  ויש מקומות שמברכין את המלך קודם מי שבירך ויש מקומו' שמברכין אחריו.

ספר אבודרהם דיני קריאת התורה: ונהגו לברך את המלך ולהתפלל לשם שיעזרהו ויאמצהו על אויביו שכן כתוב (ירמיה כט, ט) ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה' כי בשלומה יהיה לכם שלום.

עלי תמר סוכה פרק ה: והיינו דהמנהג שהיו נוהגים לברך את המלך ברגלים מסתמך על ברכת המלך בחנוכת הבית הנזכרת אצל שלמה המלך. והיה זה נוהג כשישראל היו שרויין על אדמתם והיה להם מלך… ונ"ל שברכה זו למלכי האומות מקורה בברכה שהיו מברכין למלך ישראל כשישראל היו שרויין על אדמתם. והראיה שכן ברכת הנותן תשועה נקראת בפנקס גרמייזא ובאבודרהם ובכלבו ובסידורי הספרדים, ברכה למלך. ומכאן אנו למדים שהברכה למלך כשישראל היו שרוים על אדמתם היו מברכין בבית המקדש ובבתי כנסיות. ואכן גם ברכת המלך שלמה היתה במקדש כמ"ש במלכים וביומא ס"ט, שאמר שמעון הצדיק לאלכסנדר מוקדון בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב. ובספר עזרא ו', ביקש כורש דיליהון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלים לחיי מלכא ובנוהי. ושוב אנו למדים שהברכה למלך לא היתה ברכה פרטית כמו שנראה לכאורה מרש"י יומא ג' שכתב שהיו מברכין לתפלת חיי המלך, אלא שברכה זו היתה בעלת אופי מדיני כללי כמו שהוא בברכת הנותן תשועה שיאריך ימים על ממלכתו ושיעשה צדק ומשפט ויצליח במלכותו וינצח אויביו. וכ"ה הברכה בפנקס גרמייזא עיין שם. ונ"ל שיתכן שהפסוק הפוצה דוד עבדו מחרב רעה, הוא שריד מברכת מלך ישראל. וגם בברכת שלמה נאמר, על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו. ובשנים אלו נתפרסם מהרבנות הראשית נוסח הברכה לנשיא ישראל מעין ברכת הנותן תשועה, ונשמט הפסוק הפוצה דוד עבדו מחרב רעה. ולדעתי צריכים להכניס עטרת פסוק זה ליושנה, שהוא שריד מזמן עתיק יומין כשהיו מברכין למלך ישראל שפשוט שנשיא הוא בכלל ברכת המלך. והנה בתוספתא וברש"י ובמאירי מבואר שברכת המלך היו מברכין רק ברגלים. אכן בגולה מפני שלום מלכות היו המנהגים בזה שונים. שמנהג אשכנז היה לומר הנותן תשועה רק בשבתות ולא ברגלים, ואילו הספרדים אומרים אותו גם בימים טובים. ובאמט"ד אומרים אותו אפילו בכל יום שיש בו קריאת התורה, כמ"ש ג"כ באבודרהם, עיין בזה בספר כתר שם טוב להרב שם טוב גאגין, עמוד ת"כ.

שו"ת בית מרדכי חלק א סימן יח: עם תקומת מדינת ישראל, בעזרת שומר ישראל, צץ ועלה הצורך להתפלל לשלומה ולשלום העומדים בראשה… ר' עזריה מן האדומים בספרו מאור עינים, חלק אמרי בינה, פרק נה, מרחיב את הדיבור על חובתנו להתפלל בשלומה של מלכות בארצות הגולה. הוא פותח בפסוק שבירמיהו כט, ז: "ודרשו את שלום העיר" והולך ומביא מעזרא ו, י, שבבית השני הקריבו קרבנות והתפללו לשלום המלך ובניו. מלבד זה הוא מביא מקורות ממגילת תענית, מהספרים החיצונים, מספרי החשמונאים ומיוסיפוס פלביוס לעדות על מנהג היהודים להתפלל לשלומם של מלכי יון וקיסרי רומא, והוא מסיים: "וכן המנהג אשר תוספת חיזוק נמצא בקצת קהלות לברך את שריהם ואביזרייהו"… ר' משה אבן מכיר, מגדולי חכמי צפת וריש מתיבתא בעין זתים, מתלמידיו של האר"י ומרן ר' יוסף קארו, מפליג מאוד בספרו הנפלא "סדר היום" בשבח הברכה בה מברכים את המלך. ברכת המלך מאוד חשובה בעיניו והוא מכנה אותה בשם "מצות עשה מדברי קבלה"…

תפארת ישראל – יכין מסכת אבות פרק ג: ולא לבד מלכות, אלא גם כל מנהיג בעירו ועדתו נקרא בשם מלך והוה מתפלל בשלומם כדי שיהיה להם מנוח לפקח על טובת הכלל, ומה"ט עושין מי שברך בכל שבת לפריץ ומלך ונאמר יה"ר בכל יום קריאת התורה בעד לומדי התורה לבעבור כי הם נושאי הנרות לפני בני דורם להנהיגם בדרך ישרה…