ברכת היין בשבע ברכות

בס"ד

ברכת היין בשבע ברכות

כלה רבתי פרק א

ושבע ברכות היכי מברכינן, אמר ר' לוי בורא פרי הגפן, ושהכל ברא לכבודו…

כתובות דף ח עמוד א: לוי איקלע לבי רבי בהלוליה דר"ש בריה, בריך חמש. רב אסי איקלע לבי רב אשי בהלוליה דמר בריה, בריך שית.

רש"י: שהכל ברא לכבודו אינה מן הסדר אלא לאסיפת העם הנאספים שם לגמול חסד זכר לחסדי המקום שנהג עם אדם הראשון שנעשה לו שושבין ונתעסק בו ואסיפה זו כבוד המקום היא וברכה זו לכך נתקנה ומשעת אסיפה היא ראויה לברך אלא מכיון שיש ברכה על הכוס הזקיקוה לסדרה עליו…

דרכי משה הקצר אבן העזר סימן סב: וכן המנהג בברכת אירוסין וברכת נישואין שמברכין תחת החופה ודלא כדברי ראבי"ה שכתב המרדכי פרק קמא דכתובות (סו"ס קלב) דבין ברכת אירוסין ובין ברכת נישואין מברכין על הגפן באחרונה מיהו לאחר הסעודה כשמברכין ברכת נישואין נוהגין כדברי ראבי"ה.

רמב"ם הלכות אישות פרק י הלכות ג-ד: וצריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם הנישואין והן שש ברכות ואלו הן: ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם שהכל ברא לכבודו… ואם היה שם יין מביאין כוס של יין ומברך על היין תחלה ומסדר את כולן על הכוס ונמצא מברך שבע ברכות, ויש מקומות שנהגו להביא הדס עם היין ומברך על ההדס אחר היין ואחר כך מברך השש.

מגיד משנה: ואם יהיה שם יין וכו'. פי' שאין היין מעכב ודבר פשוט.

רמב"ם הלכות ברכות פרק ב הלכות י-יא: ברכה זו שמוסיפין בבית חתנים היא ברכה אחרונה משבע ברכות של נישואין… אבל אם היו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין מברכין בשבילם אחר ברכת מזון שבע ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין, והוא שיהיו עשרה וחתנים מן המנין. ואלו הן שבע ברכות: ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם יוצר האדם…

רא"ש מסכת כתובות פרק א: והורה רבינו… אם לא ימצא כוס ואפילו כוס שכר מברך בלא כוס ברכת אירוסין דלאו מצוה מן המובחר הוא אבל ברכת חתנים שהיא שבע ברכות חייב לברך על הכוס בורא פרי הגפן או שהכל על השכר אם לא נמצא יין כל עיקר.

חלקת מחוקק סימן סב: מברך על השכר. ואם אין שכר מצוי יברך בלא כוס כך משמע מדברי הרמב"ם… אבל הרא"ש והטור כתבו בשם רבינו ניסים דלא סגי בלא כוס ולא ידעתי טעמו דהא בגמר' בכתובות בחדא מחת' מחתינהו לברכת אירוסין וברכת נשואין ולא הזכיר כוס בשום א' מהם.

טיב קידושין שם: מוכח בהדיא דהרמב"ם קאי אברכת חתנים ועל זה כתב המגיד משנה שפשוט שאין כוס מעכב, וכן כתב בחלקת מחוקק (סק"א) ודברי בית שמואל (סק"ב) תמוהים דודאי דברי החלקת מחוקק נכונים ופשוטים בדברי הרב המגיד. ומה שכתב הבית שמואל דבברכת חתנים גמירי שבעה ברכות, לא ידעתי היכן מבואר בגמרא שבעה ברכות, אדרבא בגמרא (כתובות ח, א) איתא בריך חמש בריך שית ולא נזכר שבע ברכות בגמרא בשום דוכתא, גם כוס לא נזכר בגמרא.

תשובות והנהגות כרך ב סימן תרנג: מעולם אני תמה על מה סמכו העולם להקל בברכת אירוסין ונשואין שהחתן והכלה טועמין רק משהו מהכוס, הא קיימא לן שטעימה בעלמא לא סגי וצריך מלא לוגמיו, ולדברי הט"ז ביו"ד רס"ה (ס"ק י') שמטעימין לתינוק ולא צריך מלא לוגמיו כיון שאין חיוב כוס מדינא ע"ש, לפי"ז ניחא דהוא הדין בברכת אירוסין שהכוס רק מנהג בעלמא וכמבואר ברמב"ם ספ"ג דאישות בלשון המחבר (אהע"ז ל"ד סעיף ב'), אין צריך לדקדק ולשתות מלא לוגמיו, אכן בברכת הנשואין שהוא מהז' ברכות יש לדקדק ולשתות מלא לוגמיו, שבזה הברכה על היין לעיכובא.

כנסת הגדולה הגהות טור אבן העזר סימן לד: טוב שיזהר החתן לשתות רביעית לברך ברכה אחרונה. פנים חדשות בהלכות ברכות בשם באר שבע. ולא ראיתי בזמנינו זה נזהרין בכך, אלא כל שטועמין טעימה אחת די.

פני יהושע כתובות דף ז עמוד ב: דקשיא לי טובא על מה שנהגו דאחר מברך ברכת היין על הכוס והחתן והכלה שותין ממנו וא"כ היאך מברך בפה"ג כיון דאין המברך שותה ממנו ואיך יוצאין החתן והכלה בברכתו של המברך הא קיי"ל… כל הברכות אם יצא מוציא חוץ מברכת הנהנין ומיבעיא לן התם ברכת הכוס של קידוש וברכת המוציא של מצה מהו מי אמרינן כיון דחובה נינהו מברך או דלמא ברכות לאו חובה נינהו ומסקינן דמוציא וכתבו התוס' שם דהנך דוקא. ובאמת כתבו כל הפוסקים הטעם דבכל ברכת המצות אדם מוציא חבירו היינו משום דכל ישראל ערבים זה בזה והו"ל כמחוייב בדבר משא"כ ברכת הנהנין. וא"כ הכא נמי כיון שאין הכוס מעכב לאו דבר שבחובה נינהו והאיך מוציא חבירו דהא הו"ל ברכת הנהנין. בשלמא ברכת נשואין אפשר כיון דטעונין כוס הדר הו"ל כדבר שבחובה משא"כ בברכת האירוסין. ואפשר כיון דמ"מ עיקר היין לאו ליהנות מכוין חשיב שפיר כברכת המצות ועדיין צ"ע.

שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן סה: לא נזכר בשום מקום מהתלמוד לא כוס יין לא בברכת אירוסין ונישואין ולא במילה ולא בפדיון הבן… וכיון שאינן חובה כמו שהם בקדוש היום דינן כברכת הנהנין שאין לברך אותם אלא השותה מהם… אבל בתוס' (עירובין מ' ע"ב ד"ה דילמא ע"ש) כתבו שאם נזדמנה מילה ביוה"כ או בט"ב שמטעימין הכוס לתינוק אחר ולא חיישי' דילמא אתי למסרך… ולפי דרכנו למדנו ב' דברים האחד שאין המברך חייב לטעום והב' שאינו מספיק מה שהוא טועם הילד הנימול ודבר זה ברור הוא בדבריהם וא"כ במה שטועמין החתן והכלה בברכת אירוסין ונשואין יצאו ידי חובה ואינה ברכה לבטלה אם לא טעם המברך…