ברכות התורה

בס"ד

ברכות התורה

בבא מציעא דף פה עמוד א-ב: אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגדה על מה אבדה הארץ, דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו. שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם. אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה.

ברכות דף כא עמוד א: אמר רב יהודה: מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה – שנאמר: ואכלת ושבעת וברכת. מנין לברכת התורה לפניה מן התורה – שנאמר: כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו.

 

פרי מגדים אורח חיים פתיחות פתיחה לברכות השחר: הברכות האלו המוזכרים בהלכה זו כולם מדברי סופרים המה, ואף ברכת התורה כנראה מהרמב"ם ז"ל להדיא בהלכות ברכות פרק ראשון וכתב מ"ע אחת לברך השם הגדול והקדוש אחר אכילה, ואילו היתה ברכת התורה דין תורה היה מונה אותה…

השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין – מצוה טו: שנצטוינו להודות לשמו ית' בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו והודיענו המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא. וכאשר נצטוינו בברכה אחר כל האכילה כן נצטוינו בזו.

שו"ת שאגת אריה סימן כד: דאי ברכ' התורה אינה אלא מד"ס אין ראוי לעונש גדול כ"כ דאבידת הארץ… ובספק בירך ספק לא בירך חוזר ומברך.

שערי תשובה סימן מז: אך במח"ב דעתו דשב וא"ת עדיף ובספק לא יחזור ויברך והביא ראיה מלשון הרמב"ם וכתב שכ"כ במטה יהודא ע"ש ועיין בבר"י דאפילו להפוסקים בנסתפק חוזר ומברך מ"מ באשה אף על פי שגם היא מברכת בה"ת אם נסתפקה אינה חוזרת לברך שנית ע"ש.

משנה ברורה סימן מז: ובאמת קשה מאד לסמוך עליהם אחר דהרבה ראשונים [הלא המה הרמב"ן והחינוך והרשב"א בפ' ג' שאכלו] סוברים דבה"ת הוא מן התורה וידוע שעונש מי שאינו מברך על התורה גדול מאד. אך אם נזכר זה לאחר התפלה שכבר בירך ברכת אהבה רבה אפשר דיש להקל בזה אפילו אם לא למד תיכף לאחר התפלה [פמ"ג בפתיחה] ואם יכול לבקש מאחר שיוציאנו בבה"ת או שיכוין לכתחלה בברכת אהבה רבה לפטור וללמוד תיכף לאחר התפלה מה טוב. ובפרט לפי מה שמצאתי אח"כ בספר מאמר מרדכי שמביא בשם הלבוש וע"ת ג"כ דהוא מדרבנן בודאי צריך ליזהר לכתחלה לעשות כן. וברכת התורה בצבור לכו"ע דרבנן משום כבוד הצבור שהרי כבר בירך בשחרית [אחרונים].

ערוך השולחן אורח חיים סימן מז: ותמהו על הרמב"ם שלא מנה מצוה זו ובודאי ס"ל דברכה זו היא מדרבנן ככל הברכות ונדחקו לישב דעתו ולענ"ד אינו כן וגם הרמב"ם ס"ל שהיא מן התורה כמבואר מהש"ס שהבאנו וכן הוא בירושלמי רפ"ז דברכות אלא דס"ל שזהו חלק מחלקי המצוה דלימוד תורה ומצוה אחת היא…

שו"ת שאגת אריה סימן כה: כיון דכבר יצא ידי חובה של ספק תורה בברכה א' השאר אין בהן אלא ספיקא דרבנן ולקולא ואין רשאי לברך יותר מברכה א' משום ספק ברכה לבטלה כדקי"ל בכל ספק ברכות דרבנן דא"צ לחזור ולברך מספיקא משום לא תשא. ומ"מ נ"ל כיון דצריך לחזור ולברך ברכה א' לצאת ידי ספק של תורה שיחזור ויברך לכתחלה אשר בחר בנו שהיא מעולה שבבה"ת כדאמרינן בספ"ק דברכות ומה"ט תיקנו לקורא בתורה בצבור לברך אותה יותר משאר ברכות. כנ"ל בזה.

 

ברכות דף יא עמוד ב: אמר רב יהודה אמר שמואל: השכים לשנות, עד שלא קרא קריאת שמע צריך לברך, משקרא קריאת שמע אינו צריך לברך, שכבר נפטר באהבה רבה.

רש"י: שיש בה מעין ברכת התורה, ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך ותלמדם חקי רצונך.

תוספות: בירושלמי יש הא דאמרי' שכבר נפטר באהבה רבה והוא ששנה על אתר פירוש לאלתר שלמד מיד באותו מקום. ונשאל להרב ר' יצחק כגון אנו שאין אנו לומדין מיד לאחר תפלת השחר שאנו טרודין והולכים כך בלא למוד עד אמצע היום או יותר אמאי אין אנו מברכין ברכת התורה פעם אחרת כשאנו מתחילין ללמוד. והשיב ר"י דלא קיימא לן כאותו ירושלמי הואיל וגמר' שלנו לא אמרו ואין צריך לאלתר ללמוד. ועוד אפי' לפי הירושלמי דוקא אהבה רבה דלא הוי עיקר ברכה לברכת התורה דעיקר אהבה רבה לק"ש נתקן ובשביל היא אינו נפטר מברכת התורה אלא אם ילמוד מיד וגם לא יעשה היסח הדעת. אבל ברכת אשר בחר בנו וברכת לעסוק בדברי תורה שהן עיקר לברכת התורה פוטרת כל היום.

שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן כד: המחבר באו"ח סימן מ"ז שפוסק דנשים מברכות ברכת התורה, ומקשים עליו דהא המחבר פסק… שנשים הפטורות ממצוות אלו שהז"ג לא יברכו עליהן כשמקיימות אותן, ואיך פסק כאן שנשים מברכות ברה"ת הא פטורות המה ממצות ת"ת… ואמנם הב"י בטור מסביר זאת עפמ"ש הסמ"ג שהנשים חייבות ללמוד הדינין השייכים להן, אבל כת"ר מתקשה בזה… מדברי הגמ' בסוטה ד' כ"א ע"א דפריך הגמ' גבי סוטה דזכות תולה לה, זכות דמאי אילימא זכות דתורה הא אינה מצווה ועושה היא… והברכ"י שם כותב לתרץ, דהיותר נכון דחיובם אינו מצד מצות ת"ת דודאי פטורות הן, אמנם חייבות מיהא למען דעת הדינים שלהם, ואי בקיאי בהן תו ליכא עליהן שום סרך חיוב ללמוד. וכת"ר מתקשה בתירוץ זה, כי יוצא לפי"ז שברה"ת בנשים דינה כברכת המצוות, וא"כ קשה בתרתי חדא למה מברכות שתים או שלש ברכות (לפי השיטות בברכת והערב), דהיכן מצינו על מצוה אחת ב' ברכות… ומשמע שמברכות תמיד ואפילו כשכבר בקיאין בדינין שלהן.. יש לומר דגם הב"י (לפי תירוץ הברכ"י) פירש נמי בכזאת, דברכת אשר בחר בנו היא ברכת הודאה ושבח על נתינת התורה, והב"י הא פוסק בסי' מ"ז סעי' ו' דלעסוק והערב היא ברכה אחת, וא"כ ניחא שפיר מה דגם הנשים מברכות ב' הברכות, כי לעסוק והערב היא ברכה אחת כברכת המצוות, והשניה היא אשר בחר בנו איננה ברכת המצוה כי אם ברכת הודאה ושבח על עצם נתינת התורה ומעמד הר סיני ובזה גם נשים שייכי בה… דבאמת יש לומר שנשים ג"כ איתנייהו במצות ת"ת, דלימוד הדינים ששייכי להו נובע בכח מצות ת"ת, וזה שקשה ע"ז מההיא דסוטה ושבת, יש ליישב ולומר דכיון שחיובם בת"ת אינם בכל חלקי התורה לפיכך ליכא בזה אותה הדרגא העליונה והחשובה של מצות ת"ת אפילו באותו חלק שאיתנייהו בה, ואינן על כן גם בהעון הגדול של ביטול תורה כי זה תלוי בזה, ולכן שפיר סוברת הגמ' בסוטה שאין בכח זכותם הקלוש בעסק התורה לתלות… בספר חתן סופר… שפיר מברכין אשר קדשנו במצותיו שגם אותנו קידש במצות לימוד התורה, אף על פי שפטר אותנו מלימוד עצמו מקרא דולמדתם את בניכם ולא בנותיכם, מ"מ נצטוינו לעסוק ולפעול בדברי תורה שילמדו בנינו…