ברכה על מקום שנעשה בו נס לרבים

בס"ד

ברכה בראיית מקום שנעשה בו נס לרבים

ברכות דף נד עמוד א

הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה…

אמרי: אניסא דרבים כולי עלמא מיחייבי לברוכי, אניסא דיחיד – איהו חייב לברוכי.

תנו רבנן: הרואה מעברות הים, ומעברות הירדן, מעברות נחלי ארנון, אבני אלגביש במורד בית חורון, ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל, ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק, ואשתו של לוט, וחומת יריחו שנבלעה במקומה – על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום.

תולדות יצחק במדבר פרק לג: ויש אומרים שהוזכרו המסעות, שכשיעבור שם אחד ממנו יודה ויברך לשם יתברך, כמו שאמרו [ברכות נד א] הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל יברך ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה.

ירושלמי ברכות פרק ט הלכה א: ונסי שבטים מהו שיברך. מאן דאמר כל שבט ושבט איקרי קהל צריך לברך מאן דאמר כל השבטים קרויין קהל אין צריך לברך.

הוריות דף ג עמוד א: אמר רב אסי: ובהוראה הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל…

רמב"ם הלכות שגגות פרק יב הלכה א: …וכל שבט ושבט קרוי קהל שנאמר ויעמד יהושפט בקהל יהודה, בין שעשו כל ישראל שבארץ ישראל על פי בית דין שהורו בין שעשו רוב ישראל אף על פי שהן מיעוט מנין השבטים, בין שעשו רוב השבטים אף על פי שהן מיעוט כל ישראל, מביאין כמנין כל השבטים פר לכל שבט ושבט ובע"ז פר ושעיר לכל שבט ושבט שאף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאים, אפילו עשה שבט אחד בלבד והוא רוב הקהל הרי כל הצבור מביאין שנים עשר פרים ובע"ז שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים.

רמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה ט: הרואה מקום שנעשו נסים לישראל כגון ים סוף ומעברות הירדן אומר ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שעשה נסים לאבותינו במקום הזה, וכן כל מקום שנעשו בו נסים לרבים…

רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף מג עמוד א: אניסא דרבים כ"ע צריכי לברוכי וכו' כלומר שנעשה לכל ישראל או לרובן כגון מעברות הירדן וכל אותן שמפרש בברייתא… וכל נס שאינו נעשה לכל ישראל או לרובן נקרא של יחיד ואינו מברך עליו אלא הוא ובריה ובר בריה בלבד.

טור אורח חיים סימן ריח: ותו איתא בירושלמי על הנס של שבטים מהו שיברך למאן דאמר כל שבט ושבט איקרי קהל מברך ומאן דאמר כל השבטים איקרו קהל אינו מברך ופלוגתא היא במסכת הוריות.

ב"ח: ופלוגתא היא במסכת הוריות. בפרק קמא פליגי רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון והלכה כרבי יהודה ורבי שמעון דשבט אחד איקרי קהל דכתיב ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וכך פסק הרמב"ם… והסמ"ג… ואיכא לתמוה אמה שכתב ה"ר יונה דאניסא דרבים היינו שנעשה לכל ישראל או רובן אבל שלא נעשה לרוב ישראל נקרא ניסא דיחיד וכן פסק בשלחן ערוך (ס"ב) דכשנעשה לקצת ישראל אפילו נעשה לקצת שבטים אין מברכין עליו דכיון דהלכה דשבט אחד איקרי קהל ודאי דצריכים לברך עליהן וכדמוכח רבינו וצ"ע.

מגן אברהם סימן ריח,ג: ועוד קשה דבפסחים ד"פ אמרינן דלר"י ולר"ש אם נטמא שבט א' עושין בטומאה משום דאקרי קהל והרמב"ם פסק דלא כותייהו משום דסתם מתני' דלא כותייהו וא"כ יהיו דבריו סותרין זה את זה, לכן נ"ל דדוק' בהוראת ב"ד קי"ל כותייהו משום דכתיב בהדיא קהל בקרא אבל בפסח לא כתיב בהדי' קהל והכא לפסח מדמינן לה.

שיירי כנסת הגדולה הגהות טור: ופלוגתא היא במסכת הוריות וכו'. נ"ב: ומשום ספיקא אין לברך, וכ"פ בספר הקצר. ובדברי חמודות אות ו' מפקפק לפסוק דמברכין, משום דהא הוי פלוגתא דר"מ ור"י, ור"מ ור"י הלכה כר"י, ור"י הוא דאמר דאיקרי קהל כו'. וא"נ הנהו כללי לא איתאמרו אהאי, הא ר"ש קאי כר"י, וה"ל יחיד ורבים הלכה כרבים. וכ"כ בפירוש ב"ח דמברכין, דהלכה כר"י ור"ש דשבט א' איקרי קהל… ול"נ דכל הני כללי לא איתאמרו אלא היכא דלא מוכח בגמ' איפכא, אבל היכא דבגמרא מוכח איפכא לא… והכא מן הירושלמי מוכח דלא פסיקא ליה מלתא כר"י… ואי פסיקא ליה דהלכה כר"י היל"ל דמברך, דקי"ל כר"י דשבט איקרי קהל, אלא ודאי לא פסיקא ליה. וכיון דלירושלמי לא פסיקא ליה דהלכה כר"י, ספיקא הוי דלא סמכינן אכללין במקום דהירושלמי לא פסיקא ליה.

מראה הפנים מסכת ברכות פרק ט: והנה בענין קושית הב"ח יש לשאול דמאין למד לומר כן דהרמב"ם פסק כאן דאינו מברך אם ממה שהעתיק נסי ים סוף וכו' דהן נסי דכל ישראל מפני שזהו לשון הברייתא דהתם בריש פרקין כתב הוא ז"ל כן כדרכו בכל מקום וכך היו אלו הנסים לכל ישראל אבל אם נדקדק בלשונו של הרמב"ם במה שהוסיף עוד וכתב וכן כל מקום שנעשו בו נסים לרבים הרי דלא כתב כאן לכל ישראל אלא לרבים והיינו כמו שביאר במקום אחר דרוב קהל דישראל ככל ישראל נינהו ואפי' אינן אלא שבט אחד והיינו נמי לרבים דקאמר הכא וזהו בהוראה ובקרבן פסח דתרוייהו שוין לדינא לשיטתיה כדפסק בפ' ז' דקרבן פסח ובפ' י"ב דשגגות כר' יהודה דברייתא דהוריות דף ה' ע"ב דהכל הולך אחר הרוב והיינו רוב השבטים אף שהן מיעוט הקהל או רוב הקהל אף שאינן אלא שבט אחד כמבואר בהדיא בדבריו שם…  ובאמת דגם על רבינו יונה לק"מ כמו שבארנו כללא דמלתא דכל מה דקי"ל דגם שבט אחד איקרי קהל היינו דוקא אם הם רוב כל קהל ישראל לפי שיעור הרוב שמשערין בכל הדינים כנזכר מלבד בקרבן פסח שהשיעור שמשערין הוא לפי הרוב הנכנסין בעזרה.

הרב שלמה גורן – תורת המועדים עמוד 632: ויש ביחס לברכה זו לומר את מה שאמרנו לעיל בעניין הלל, שתושבי ארץ ישראל שהתרחש להם נס נידונים כרוב ישראל כמו לענין הוראת בית דין, שאמרו כן בהוריות כנ"ל.